מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות שלוחין ושותפין· רבי שלמה חכים
פרק ט · הלכה א
השותפין וכו' מפני שאלו מורין לעצמן וכו'. הכי איתא בהנשבעין דף מ"ח מאי שנא הני דנשבעין בטענת שמא משם דמורו התירא עד כאן וכתבו התוס' ר"ת פסק דבמלוה למחצית שכר אין יכול להשביעו דכיון דלוקח שכר לא מורה היתרא ע"כ. וראיתי להרב משפט צדק בח"א סי' ע"ג שהקשה וז"ל ויש לדקדק עליו שא"כ למה האריסין ישבעו שהרי נוטלין שכר טורחן ותקשי ליה מהתם ואי משום שהגם שנוטלין שכר חושבין שיותר יש להם ליקח כפי טורחן ומורו היתר א"כ בדין מקבל עיסקא נימא הכי וי"ל דשאני התם דחוץ ממה שנותן לו אפלגא מלוה שכל ההנאה שלו עכ"ז נותן לו שכר טורחו ודוחק עכ"ל.
והנה תם אני על הרב ז"ל איך לא הביט בשורש דברי ר"ת הלא המה בהגהות מרדכי בהנשבעין תשובת ר"ת וז"ל על מה שחייבתם לשמעון שבועה שלא עכב מן הריוח ומן העיסקא כלום מכח שבועת השותפין (ב)הנשבעין שלא בטענה פליאה היא בעיני דבעיסקא לא ינהג מנהג השותפין שהרי חציו מלוה וחציו פקדון ופי' דמתני' דשבועות הכי איתא אלו נשבעין וכו' השותפין ששניהם עוסקים מורו היתרא דסמכין אהדדי והאריסין דמשתעבדי למרי ארעא לאתויי ליה רעיא בלא שכר ידוע ומורי היתר דמדישיה קא אכיל ואפוטרופא וכו' ואין נוטלין שכר ידוע על אלו דברים דמורו היתרא וכו' אבל עסקא דפקדון גמור הוא וצריך שכר ידוע הוי כשכיר יום או כשכיר חדש או כשכיר שנה כמו אומן ומקבלי קבלנות ואע"ג דהקלו בשכרו כגון טיבול בציר מה בכך דריבית דרבנן הוא והקלו ביה רבנן אבל שכר ידוע הוא ושם שומר שכר עליו יעו"ש באורך הרי להדיא דדעת ר"ת הוא דחלוקת האריסין הוא על מה שעוסקים להביא רעייא למרי ארעא וע"ז הוא דמורו היתרא דאין נוטלין שכר ידוע לא על מה שעוסקים באריסות דהתם ליכא היתרא דהא יש להם חלק באריסות ושאר חלוקות נמי אין להם שכר ידוע על טורחם כמו שבארם ז"ל וא"כ מה מקשה הרב ז"ל מחלוקת האריסין וכן יש לדקדק במה שתירץ דשאני התם דחוץ ממה שנותן לו אפלגא מלוה שכל הנאה שלו עכ"ז נותן לו שכר טורחו וכו' ולפי דדברי ר"ת אינו תלוי בהנאה פלגא מלוה כי אם כיון שנותן לו שכר ידוע על מה שטרח בחלק הפקדון סגי בהכי לחוד.
איברא דלא על הרב משפט צדק ז"ל לחוד אני תמיה כי אם גם על הרדב"ז ז"ל בח"צ סי' ר"ב ומביאו מרן החבי"ב ז"ל בסי' צ"ג הגהת ב"י אות ג' שכתב וז"ל אפי' לדעת ר"ת ז"ל דוקא בזמן שנוטל שכר טורחו משלם אבל אם מתנה ליקח שכר טורחו דינר מודה הוא שעדיין מורה התר לעצמו ומשביעין וכו' ואע"פ שהרדב"ז ז"ל בלשון אפשר אמרו לפי מ"ש ההגהות מרדכי דברי ר"ת א"א לומר כן דהא כתב ואע"ג דהקלו בשכרו כגון טיבול בציר וכו' אבל שכר ידוע הוא ושם שומר שכר עליה וכו' הרי דאפי' קצץ דינר ואפי' פחות ס"ל לר"ת דלאו מורה היתרא הוא ופטור וכן ראיתי בס' מטה שמעון הנדפס מחדש עתה בסי' צ"ג בהגהת ב"י אות י' שכתב כסברת הרדב"ז בדעת ר"ת וסיעתיה דעיסקא שעושין עתה ומתנין מתחילה בדבר מועט דלא מהני ומשביעין ליה ובזה רצה לתרץ מ"ש מרן בספרו הקצר בסי' צ"ג ס"ה דאם היה אחד מן השותפין נושא ונותן והשני לא נתעסק אין נשבעין אלא אותו שנתעסק וכו' ולא כתב שיש חולקין וגם מור"ם ז"ל לא הגיה עליו שיש חולקין וכן נמי בסי' קע"ו ס"ל דבזה ניחא דמיירי שאין נותן לו שכר טורחו משלם ולכו"ע אפי' לר"ת ודעימיה מורה היתרא ונשבע על הספק ופקפק על מהריק"ש ז"ל אי ס"ל הכי בדעת ר"ת או לא יעו"ש ואני אומר על הראשונים אנו מצטערין שלא הביטו בדברי ההגהות מרדכי והוא בא להוסיף דהכי ס"ל למרן ומור"ם ז"ל. ועוד קשה למה לא הזכיר להרדב"ז ולמרן החבי"ב ז"ל שכתבו כן בדעת ר"ת סוף דבר צ"ע.