אור ברסלב

מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות שלוחין ושותפין· רבי שלמה חכים

פרק ג · הלכה ז

הלכה א

והדברים אלו וכו'. עיין במהרימ"ט ז"ל בחו"מ סי' י"ז שכתב בדעת רבינו דמ"ש שאין אומרים בזה יקוב הדין את ההר לא קאי אלא אמאי דתקון שאם לא היה למקנה קרקע מקנהו מד' אמות שבארץ ישראל אבל מה שתקנו שכותבין הרשאה אף אמלוה תקנה טובה היא וכמ"ש מרן ז"ל בכ"מ שלא כדברי מהרשד"ם ז"ל ומהר"י אדרבי ז"ל וכתב עוד וז"ל וגם מדברי הרמב"ן ז"ל בחי' לבתרא דף מ"ז גבי עשה שורו וחמורו אפותקי דאמרינן ביה דילמא אקני ליה מטלטלין אגב מקרקעי ומשני דלית ליה ארעא וז"ל וש"מ דלא סמכינן אד' אמות שבא"י ולא אקרקע חצר מות וקשיא לן האי מנהגא דנהוג עלמא למכתב אע"ג דלית ליה ארעא ושדרו ממתיבתא דתקנא היא דתקון רבנן בתראי ושדרו נמי דוקא להרשאה דפקדון או מלוה אבל לשאר מילי לא תקון הרי שלא הוקשה להם להגאונים אלא היכא דלית ליה ארעא למיסמך אקרקע דא"י אבל דהרשאת מלוה עצמה לא הוקשה להם שיהיו צריכים לתקנתא בתראי דתקנתא בתראי דקמאי היא וכו' עכ"ל.
ולענ"ד לא זכיתי להבין דאיך יש ללמוד מדבריו דהגאונים לא קשיא להו בהרשאת מלוה תקנתא דקמאי היא והלא הרמב"ן ז"ל הוא מכת הסוברים דמעיקרא דינא דש"ס היא דכותבין הרשאה אף אמלוה כמו בפקדון ולא משום תקנת הגאונים כדמוכח בפ' יש נוחלין (בבא בתרא דף קכ"ז) שכתב וז"ל כותבין הרשאה זה לזה ואי קשיא לך הא ס"ל לרב פפא אליבא דרבה אין לו לבכור קודם חלוקה והיכי מצי מרשה ואיכא למימר כי מלוה דאע"ג דלא מצי לאקנויי מצי מרשה בה עכ"ל וכ"כ בפ' מרובה במלחמות וכן ראיתי בחי' לשבועות הנדפס מחדש בפ' שבועת העדות (שבועות דף ל"ג) יעו"ש וא"כ לדידיה תקנת הגאונים אינה אלא לקניית ד' אמות שבארץ ישראל ולסמוך עלייהו ומשו"ה לא קשיא להו להרשאת מלוה היכי מרשה שזהו דינא דנהרדעי כמפורש במקומות הנ"ל ובודאי לדעתו הגאונים הכי ס"ל כמפורש בדברי הריטב"א ז"ל בפ' שבועת העדות וז"ל ומעתה יש לדקדק מכאן לדברי הגאונים שכתבו דאלישנא דנהרדעי כתבינן אורכתא אמטלטלי דמלוה ע"פ דלא כפריה וכו' יעו"ש וכמ"ש הרב בעצמו לקמן וא"כ מה יקשה להם בהרשאת מלוה שהוא מדין התלמוד ברם לדעת רבינו דהרשאת מלוה הוא מתקנת הגאונים ולא מדין התלמוד מאן לימא דפלגו בהדייהו.
עוד כתב וז"ל ושוב כתב הרמב"ן דאם יש להם בית הכנסת בשותפות יכולין להקנות אגבן לא מתקנת הגאונים אלא מדין התלמוד אלמא לא נצרכה תקנת הגאונים אלא למי שאין לו עד כאן ולא הבנתי כונתו מה הוכחה היא זאת שכתב שהיא מדין התלמוד לסברת רבינו דס"ל שהיא תקנת הגאונים. עוד כתב וז"ל ותדע שהטור בסי' קכ"ג בהעתיקו דברי הרמב"ם כתב והדברים אלו קלים עד מאד שנאמר שיקנה לו ד' אמות שבארץ ישראל משמע שהבין דבריו שלא אמר אלא על דבר זה בלבד ולא על עיקר ההרשאה כשיש לו קרקע עכ"ל והנה מ"ש שהטור כתב ודברים אלו קלים עד מאד וכו' כונתו פשוטה דמדנחית לכתוב כן משמע שהבין דזה לא קאי אלא לתקנת ד' אמות שבא"י לחוד ולא לתקנת הרשאת מלוה ועליה נמי קאי מ"ש אח"כ והגאונים עצמן וכו' דאי לא אמאי אצטריך לכתוב ודברים אלו קלים עד מאד לא הו"ל למימר אלא והגאונים עצמן כתבו וכו' והוה קאי אתרתי תקנות אלא ודאי דנחית להורויי לן להיכא קאי האי דלא מצי לכוף וכתב ומ"ש רבינו ודברים אלו קאי [אד' אמות שבא"י] וכמ"ש בכ"מ דזה אין שייכות להרשאת מלוה כדי שנבין מ"ש והגאונים בעצמן וכו' והוצרכתי לזה לפי שראיתי בס' ידי אליהו סי' קנ"ב שהבין שמ"ש הרב ז"ל ודברים אלו קלים הם מדברי הטור ומזה הוכיח דעת הטור והקשה עליו שדברי הטור הם דברי הרמב"ם ז"ל וליכא למילף מיניה יעו"ש. ולפי קוצר עניות דעתי נראה כונת הרב ז"ל [כמ"ש] יעו"ש.
איברא שמ"ש ומרן ז"ל שפי' דבריו שהדברים קלים שכתב אינו אלא לד' אמות שבא"י ולא עייל נפשיה במ"ש אח"כ והגאונים עצמן וכו' אי קאי לתקנת שנייה או לתקנת הרשאה דלא תליא הא בהא ע"כ. בזה אשכחנא פתרי למרן ז"ל דאילו בכ"מ כתב דמ"ש ודברים אלו קלים עד מאד קאי לתקנת ד' אמות שבא"י דמשמע דס"ל בדעת רבינו כמ"ש מהרימ"ט ז"ל ואילו בסי' קכ"ב ס"ז כתב בהיפך וז"ל ובפ"ג מהל' שלוחין כתב הרמב"ם ז"ל שהגאונים תקנו שכותבים הרשאה אף אמלוה ושלא תקנו אלא לאיים על הנתבע וכו' וכבר הקשה כן בפרישה יעו"ש ולפי דברי הרב ז"ל דברי מרן נכונים דס"ל למרן כמ"ש בב"י ודברים אלו לא תלייא באם יכול לכוף או לא ודוק.

תוכן העניינים

מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות שלוחין ושותפין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה