מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות שכירות· רבי שלמה חכים
פרק ב · הלכה ג
יראה לי שאם פשע השומר בעבדים וכיוצא בהן חייב לשלם וכו'. נשאל הרדב"ז בחדשות ח"א סי' תע"ה בראובן שהפקיד אצלו ס"ת ופשע בו אם חייב לשלם והשיב זו מחלוקת בין הראשונים וכו' והביא הך מחלוקת דרבינו ורש"י ז"ל עם הרי"ף ז"ל ודעימיה וכתב והדבר ידוע כי דין ההקדשות והקרקעות שוה דמחד קרא נפקא כדאיתא בברייתא וכו' הילכך בנדון דידן אע"ג דהרמב"ם ז"ל מחייב ואתריה דמר הוא מ"מ כיון דתפס לא מפקינן מיניה ממונא כנגד כל הני רבוותא וכו' יעו"ש.
ואנא חכים ולא בחכמה אשתומם אל המראה שהשוה הרב ז"ל דין ס"ת להקדשות ופטרו מן התשלומים והיה טעמו דהקדש פטור מפשיעה לכת הפוסקים ולרבינו ז"ל חייב משום פושע ולא זכר ש'ר שדין ס"ת הוא כדין הדיוט ואין לו עסק בדין ההקדשות וכמ"ש הטור ז"ל בחו"מ ס"ס צ"ז וז"ל ומה שמקדישין בזמן הזה לבית הכנסת מעות או ס"ת או המקדיש לקנות בהם קרקע לבית הקברות דינו כשאר נכסי הדיוט ואם יש תביעה להקהל עם אחד וכו' דין הוא להשביעו בין הסת בין דאורייתא כדין כל תביעות שהרי לצורך הדיוט הם ואין כאן עסק גבוה ע"כ יעו"ש וכ"כ בשלטי הגבורים משם ריא"ז בפ' שבועת הדיינים עלה מתני' דאין נשבעים על העבדים ושטרות והקדשות וז"ל בס"ת של ציבור או שאר תשמישי קדושה או תשמישי בית הכנסת ומה שמקדישים בזמן הזה מעות או ס"ת או יריעה וכו' הרי הם כשאר ממון הדיוט ונשבעין עליהן כמו שביאר מז"ה עכ"ל הרי לך להדיא שדין ס"ת חלוק מדין הקדשות ואם יש תביעה לאדם בחבירו נשבעים עליהן שלא כדברי הרדב"ז ז"ל דס"ל שהוא כדין הקדש ופטור מפשיעה להרי"ף ז"ל וסיעתו אלא לכו"ע חייב כדין שאר מטלטלין ומהתימה עליו וצ"ע.
ועל מ"ש רבינו יראה לי שאם פשע וכו' התוס' ז"ל בפ' הזהב (בבא מציעא דף נ"ז) ד"ה שומר חנם כתבו וז"ל ונראה דה"ה דאינו משלם דאף ש"ש אם פשע נראה דאינו משלם מדפריך לקמן מהשוכר את הפועל וכו' ולא משני כשפשע וכו' יעו"ש והרב לח"מ תירץ ונראה לומר שרבינו יתרץ דהתם אע"ג דאין נותנים לו שכר שבת מ"מ ש"ח מיהא הוי כיון שלא נסתלק שמירתו בשבת וכיון שכן לפחות ש"ח הוי ואם פשע ש"ח משלם ולהכי לא מצי איירי היכא דפשע ע"כ יעו"ש והרב ש"ך בסי' ס"ו ס"ק קכ"ו כתב ע"ד התוס' הלזו וז"ל ועוד דליכא למימר דמיירי בשפשע דא"כ רישא דקתני אין נותנין לו שכר שבת לפיכך אין אחריות שבת עליו וכו' ומה בכך שאין נותנין לו שכר שבת הא שומר חינם מיהא הוי לחייב בפשיעה ואף שיש לדחוק ולומר דכיון דאין נותנין לו שכר שבת הו"ל כאילו לא קבל עליו שמירת שבת ובשבת הו"ל כאיניש דעלמא מ"מ י"ל דמשמע ליה לתלמודא דכיון דקבלו סתם ועדין הוא ברשותו יום שבת הו"ל מיהא ש"ח עליו יעו"ש וקשה לי ע"ד הרבנים הללו שלא הזכירו להר"ן ז"ל שאף הוא היה מתכוין לפרש פי' זה בפירוש הברייתא בפ' אין בין המודר (נדרים דף ל"ז) וז"ל ואם נאבדו בשבת דכיון דלא שקיל אגרא בשבתא הו"ל ש"ח ע"כ ולא לומר בסתם כאלו הם פרשו פי' זה ועיין בס' מחנה אפרים הל' שומרים סי' י"ט שרצה ללמוד מדברי התוס' הלזו לשומר שכר לזמן וכשכלה הזמן דלא הוי אפי' ש"ח וכו' אך לא הבנתי מ"ש שם ויותר מזה נראה לי להוכיח וכו' הוא הדבר אשר דברו.
ודע שכתב הטור בסי' ס"ו סמ"א וז"ל ומיהו אם פשע הש"ש ונגנבו או נאבדו מפסיד שכרו עד שישבע ששמר כראוי ע"כ ומרן החבי"ב בסי' ש"ג הגב"י אות כ"ח כתב וז"ל א"ה לא ראיתי להפוסקים שכתבו אם משלם הבע"ה שכרו או אינו משלם ועתה מקרוב נדפסה תשובת מהר"ש הלוי ז"ל וראיתי שנפל מחלוקת בזה בינו ובין חכם אחר וכו' והוא ז"ל כתב שאם הבעלים מודים שעשה לו מלאכה או שיש עדים שעשאה חייב ליתן לו שכרו וכו' אבל מהר"א ששון ז"ל בסימן ע"ג כתב דלא מבעייא שומר שפטור מלשלם בלתי תנאי אלא מדינא שיפסיד שכרו אלא אפילו שומר שהתנה להפטר מחבירו כגון שומר חינם שהתנה להפטר משבועה והשואל מלשלם ונושא שכר והשוכר להיות פטור משבועה וגם מלשלם אם נאבד או נגנב או נאנס מפסיד שכרו והביא ראיה מפרק הזהב יעו"ש ויש לתמוה שמהר"ש הלוי ז"ל מביא בסימן הנ"ל ראיה מסוגייא זו שאינו מפסיד שכרו והרא"ש ורבינו בעל הטורים ז"ל בסימן ס"ו וש"א והרב המגיד בפ"ב מהלכות שכירות ורי"ו בנ"ל ח"ב והגהות מרדכי בסוף מציעא והריטב"א ז"ל בחי' לקידושין סוברים דאינו מפסיד שכרו ואיך נעלם מעיני מהר"א ששון ז"ל כ"ז בסי' ע"ג עכ"ל.
ואנכי הרואה חכי"ם ולא בחכמה לא זכיתי להבין דברי הרב ז"ל דהלא דברי מהר"א ששון ז"ל שבסי' הנ"ל אינם אלא בש"ש שהתנה להיות פטור מגנבה ואבידה כדין שומר חינם ונגנבה או נאבדה דאז נהי דפטור מלשלם מ"מ אינו נוטל שכרו ומייתי מההיא דהזהב דפריך בפשיטות אגרייהו מיהא ליפסיד ומה שפי' רש"י ז"ל אבל בש"ח ולשואל וכו' בזה לא הזכיר כלום ולא כתב היפך הרבנים הנ"ל דוק ותשכח.
וכתב הרב המגיד [ח"ב] וז"ל וכתבו ז"ל שבאלו אפילו שבועה שאינה ברשותו פטורין מן הדין לבד בהקדשות מן התקנה ועיקר ע"כ. והר"ן ז"ל בפרק שבועת הדיינים כתב משם הרשב"א ז"ל וכתב הרשב"א משם מקצת רבותינו הצרפתים דשומר חינם פטור אף משבועה שלא שלח בה יד ושאינה ברשותו דמכל שבועות פטרו הכתוב ואיני מודה שיהא פטור משבועה שאינה ברשותו כיון ששבועה זאת חכמים תקנוה שמא עיניו נתן בה ע"כ ועיין להרב מל"מ פרק ה' מהלכות טוען הל' ו' שהביא משם הרשב"א ז"ל שכתב בתשובה סימן תתק"פ בפשיטות כסברת הראב"ד ז"ל דמשבעינן אותו שבועה שאינה ברשותו והוסיף מדיליה אף שבועה שלא שלח בה יד ואחר כך נאבד יעו"ש. והנה אמת שתשובה זאת לא ידעתי איה מקומה ולכאורה נראה דסותרת מה שהביא הר"ן ז"ל בשמו דבכל שבועות פטרו הכתוב והכא מחייב בשתים ואם נאמר דהתם דקא מחייב דמדרבנן מיהא מחייב ומה שהביא הר"ן ז"ל הוא בשבועה דאורייתא אתי שפיר אבל להר"ן ז"ל קשה דמאי מקשה ששבועה זאת חכמים תקנוה שמא עיניו נתן בה וכו' שהרי הרשב"א ז"ל מיירי בשבועה שאינה ברשותו אותה שהיא מדאורייתא וכבר ראיתי להרב ש"ך ז"ל בסי' ס"ו שהבין בדעת הרשב"א דשבועה שאינה ברשותו דקאמר הרשב"א היא שבועה דאורייתא שכן דייק בלישניה לומר מכל שבועות פטרו הכתוב ודלא כמו שהבין הר"ן ז"ל יעו"ש מ"מ לא הונח לי דהא ניחא לשבועה שאינה ברשותו דאיכא תרתי גווני דאורייתא ודרבנן ברם לשבועה שלא שלח בו יד מאי איכא למימר דהתם חייבו וממה שהביא הר"ן נראה שפטור ודוחק לומר דהכא או התם ליה לא ס"ל וצריך ליישב לראות הדברים במקומם.