מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות סוטה· רבי שלמה חכים
פרק ב · הלכה ח
כל איש שבא ביאה אסורה מימיו אחר שהגדיל אין המים המאררים בודקים את אשתו. כתב הרב מל"מ וז"ל אך ראיתי לרש"י שמפרש דטעמא דמתני' הוא משום דכתיב כי תשטה אשתו בראויה לאישות הכתוב מדבר וכתב דהכי תניא בספרי ועלה בדעתי לומר דאפשר דרש"י ז"ל מודה לדינו של רבינו דכל מי שבא ביאה אסורה אין המים בודקים את אשתו ומ"ש בראויה לאישות הכתוב מדבר הוא כדי ליתן טעם למה שאינה נוטלת כתובתה עכ"ל.
ואחרי המחילה רבה לא ידעתי מאי קאמר דהא למה שאינה נוטלת כתובתה כבר פי' הטעם בסמוך וז"ל לא נוטלות כתובה ואע"ג דשאר אלמנה לכהן גדול לא קנסוה רבנן כתובה וכו' זו אין לה כתובה דסתירתה גרמא לה ליאסר עליו ואפי' היא ראויה לו הילכך לאו בת כתובה דלא עדיפא מכשרה עכ"ל הרי דטעמא דאינה נוטלת כתובה הוא משום דסתירתה גרמא לה דלא עדיפא מכשרה דאינה נוטלת ולא משום דאינה ראויה לאישות. ועוד היכי ס"ד לומר דמ"ש רש"י ז"ל דבראויה לאישות הכתוב מדבר הוא כדי ליתן טעם למה שאינה נוטלת כתובה דהא מדפירש אח"כ ואע"ג דשאר אלמנה לכ"ג לא קנסוה רבנן וכו' להורות נתן דמאי דאינה נוטלת כתובה הוא משום קנסא דרבנן ויש ליישב ודוק.
סוף הספר