אור ברסלב

מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבי שלמה חכים

פרק ד · הלכה א

פרק ד

נשך ומרבית אחד הוא שנא' את כספך לא תתן לו בנשך וכו'. משנה בפ' איזהו נשך ופריך בגמ' מדשביק לריבית דאורייתא וקא מפרש דרבנן מכלל דאורייתא דנשך ותרבית חדא מילתא היא והא קראי כתיבי נשך כסף וריבית אוכל ומשני ותסברא דאיכא נשך בלא תרבית ותרבית בלא נשך וכו' אלא אמר רבא אי אתה מוצא לא נשך בלא תרבית ולא תרבית בלא נשך ולא חלקן הכתוב אלא לעבור עליו בב' לאוין ע"כ.
וראיתי בס' גדולי תרומה בריש שער מ"ח שהקשה וז"ל ואיכא למידק דהא מסקנת הפוסקים היא שאם המלוה אומר ללוה אני מלוה לך על מנת שתתן זוז לפלוני אסור כדכתב הטור בסי' ק"ס ואיסור זה הוא דאורייתא כדכתב בהדיא בסי' קס"ט ואם כן היכי קאמר דליכא נשך בלא תרבית ומאי קא מתמה וכו' וליכא למימר דההיא הנאה שמתהנה המלוה שעושים רצונו לתת על פיו ממון לאחר חשיבא ליה רבית וכו' ואולי משום דמסתמא אי לאו דמטי ליה הנאה מיניה לא יהיב ליה עכ"ל. ואחרי המחילה רבה נראה דלא קשיא מידי כלפי מ"ש להרב מחנה אפרים הל' ריבית סי' י"א שכתב וז"ל והגם שראיתי להריטב"א ז"ל בחי' לפ' הריבית שכתב וז"ל והיכא דא"ל תן מנה לפלוני ואלוה לך ה"ז ריבית קצוצה ואע"ג דלא אתי ליה זוזי ליד המלוה מ"מ מה שנתן על פיו נתן דאפי' אמר ליה זרוק דינר לים ואלוה לך ה"ה כאילו הגיע לידו וחזר וזרקו לים כיון שזה על פיו זרק כפירוש ר"י בשם הרמב"ן ז"ל עכ"ל. הרי להדיא דאף שלא בא הדינר ליד המלוה מ"מ כיון שעל פיו נתן או דא"ל זרוק דינר לים כיון שע"פ זרק חשיב שפיר כאילו הגיע לידו דמלוה וא"כ שפיר מתרבה ממון המלוה ואיכא תרבית ומתחסר ממון הלוה ואיכא נשך ואמטול להכי פריך הש"ס ותסברא דאיכא נשך בלא תרבית ותרבית בלא נשך ופשוט.
וכתב הטור בסי' קס"א וז"ל כל דבר אסור ללות בתוספת וכו' ופי' ר"י ז"ל חוץ מקרקע כגון שהלוה לו ה' גפנים בו' וחוץ משוה פרוטה ע"כ והנה מדבריו משמע דהרמ"ה ז"ל לא פליג עליה דר"י כי אם לפחות משוה פרוטה וס"ל דמדאורייתא אסור אמנם בקרקע נראה דמודה דמותר וכן ראיתי להר"ב ריש פרק איזהו נשך שהביא משם הרמ"ה בד"ה וז"ל מ"ה נר"ו וז"ל וא"ת למאן דלא דריש בכלל ופרט וכלל ולא ממעט קרקעות הא אמרינן בפרק נערה בעי ר' ירמיה שכרן בקרקע מהו דמשמע דאין רבית בקרקע וכמ"ש התוס' הא תריצו ליה דהתם לאו משום דאין רבית בקרקעות אלא משום דלא שייך אי אמר הא לך ד' אמות ע"מ שתתן לי ה' אין זו ריבית אלא חליפין ומותר כיון דהלואה לא שייכא בקרקע קא מבעיא ליה לר"י דבעי עד שישכור שכרן בקרקע מהו כיון דלגבי רבית לא שייכא שימה הבאה ע"י קרקע ה"נ דפטור או דלמא כיון דגבי שכירות שייכא חייב כך תירץ הרמ"ה ז"ל עכ"ל הרי להדיא דדעת הרמ"ה דבקרקע לא שייכא ריבית וא"כ כי כתב הטור ז"ל והרמ"ה כתב דאפי' פחות משוה פרוטה אסור מן התורה היינו לומר דלא מיבעיא בשוה פרוטה שהוא ממון לענין קדושין וגזל ושבועה וכיוצא דאסור מן התורה כיון שהוא ממון מעלייא אלא אפי' פחות משוה פרוטה שאינו ממון התם הכא הוי ממון ואסור מן התורה.
והוצרכתי לכתוב כ"ז לפי שראיתי להרב גידולי תרומה שם דף רי"א שכתב וז"ל גם לענין פחות משו"פ דממעטי ליה התוס' מכסף ואוכל לא הסכימו כל המפרשים דהטור כתב בסי' הנזכר והרמ"ה כתב דאפי' פחות משוה פרוטה אסור מן התורה ומדמייתי הטור מחלוקת דהרמ"ה אפחות משוה פרוטה ולא אקרקע משמע דאקרקע לא פליגי והוא תימה דאי ס"ל להרמ"ה למדרש פרטא דכסף ואוכל א"כ כך נתמעט פחות משו"פ כמו קרקעות ואי לא דריש ליה א"כ קרקע נתרבה מכל דבר גם מראיה שמביאין דפ' נערה דקרקע שוו לפחות משוה פרוטה אם לא שנאמר דהרמ"ה אכוליה מילתא פליג ע"כ ולפי מ"ש לעיל אחר המחילה רבה זה אינו דבקרקע לא פליג דהא לא שייך בה הלואה כי אם חליפין ולא משום דנתמעט. והר' מל"מ ז"ל בדין שלפנינו כתב וז"ל ולי נראה דהרמ"ה לא פליג אקרקע דאיהו נמי דריש בכלל ופרט וממעט קרקע ופחות משו"פ אלא דס"ל דפחות משו"פ הוי כדין חצי שעור דאסורין מן התורה וכו' יעו"ש ולפי מ"ש נראה בפי' דלא דריש בכלל ובפרט וזה ברור. ומרן בב"י כתב וז"ל וכתב הר"ן דבקרקע אין בו משום ריבית ומיהו הני מילי בהלואת קרקע אבל בהלואת כסף אם נתן לו רבית קרקע אסור וכן הוא דעת התוס' וכ"כ רבינו ירוחם בח"א וכתב עוד שהרשב"א חולק ע"ד התוס' והרא"ש וסובר דאף בקרקע יש רבית עכ"ל וכתב הב"ח ז"ל שהרשב"א לא פליג אלא במציאות רבינו ירוחם משום דס"ל דלא ממעטינן מכלל ופרט וכלל אלא בהלואת קרקע בקרקע ממש אבל י' גפנים בי"א נשך מקרי ע"כ וכתב עליו הר' מל"מ וז"ל ודבריו אינם מובנים אלא שהרשב"א חולק דלא דרשינן קרא בכלל ופרט כיון שלא הוזכר בגמ' ע"כ.
וכשאני לעצמי לא ברירא לי דעת הרשב"א מאי היא כלפי מ"ש להר"ב בשיטה מקובצת בפ' איזהו נשך שהביא משם הרשב"א בד"ה מנין לרבות וז"ל ואע"ג דמרבה כל דבר קרקע לא מחייב משום ריבית אם היה מלוה קרקע כגון שהלוהו י' גפנים בי"א מדאמרינן בפ' נערה וכו' ותימה כיון דכתיב כל דבר מהיכא תתי לן למעוטי קרקע וי"ל דדרשינן לקרא בכלל ופרט וכו' ומיהו אפ"ל דאין ראיה מההיא דפ' נערה דהתם לאו מריבית ממש קא ילפי לה אלא מההוא קרא דכתיב בה שימה גבי ריבית ובההוא קרא כסף כתיב ביה ויש לנו כיוצא בזה לפי דעתי בקידושין וכו' אלא שא"כ קשה דהו"ל בפ' נערה למיבעי שכרן בכל דבר חוץ מכסף מהו ומאי שנא קרקע דנקט והראשון נראה לי עיקר וכמ"ש התוס' והרשב"א עכ"ל הרי בפי' דהרשב"א קאי בשיטת התוס' שלא כדברי רי"ו ז"ל שכתב משמו בהיפך והב"ח והרב מל"מ ז"ל.
ומן הבא'ר ההיא ממנו ניקח דמאי דנייד הרשב"א מהך סברא ואזיל ומודה לדברי התוס' הוא משום לישנא דש"ס. דא"כ הו"ל למיבעי שכרן בכל דבר חוץ מכסף מהו וכו' ומכאן תשובה למ"ש הר' מל"מ שהקשה להרשב"א מההיא דפ' נערה ותירץ וז"ל ויש לומר דלעולם דמדרבויא דכל דבר מרבה אפי' קרקעות ואפי' מלוה עובר מגז"ש דנשך נשך ומאי דקא מבעיא לן בגמ' הוא דכיון דהאי גז"ש דשימה שימה לא הוי מלוה דהא לא תשימון לא הוי אזהרה ללוה אלא למלוה וגבי מלוה לא הוזכר בפי' אלא נשך כסף נשך אוכל כי עבדינן גז"ש ממוציא שם רע למלוה בריבית הוא דוקא ממאי דכתיב גבי מלוה אבל קרקעות דלא כתיב גבי מלוה וצריך שילמוד בגז"ש מלוה לא ילפי אלו דבריו וכו' דא"כ איך לא הרגיש דא"כ הו"ל למיבעי שכרן בכל דבר חוץ מכסף ואוכל מהו כיון דלגבי מלוה לא כתיב כי אם כסף ואוכל לחוד ומ"ש דנקט קרקע ושוב ראיתי להרב לשון למודים שהקשה כן ובכלל ופרט זה שכתבו התוס' עיין להרב גדולי תרומה שם שהקשה דאיך אפשר לכתוב קרא ג' נשך גרידא בלי אצטריכות הנושא ועוד הקשה דאפי' נסבול דוחק זה דלימא קרא נשך נשך נשך אכתי לדידהו אייתר אוכל דמפרטא דכסף לחודיה הוה שמעינן קרקעות שאינן מטלטלין וממעטינן נמי פחות משוה פרוטה שאינן ממון ככסף וכו' עיין בס' עין יהוסף שם ובס' פני יהושע יעו"ש ודוק.

תוכן העניינים

מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה