מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות טוען ונטען· רבי שלמה חכים
פרק יד · הלכה יד
הרי שאכל שדה זו שנים רבות וכו'. כתב מהרימ"ט ז"ל בח' חו"מ סי' כ"ז וז"ל ובר מדין דאיכא שטרא דזבינה לוי מיאודה סגי דמשום דבעי לאתויי ראיה דדר ביה חד יומא ההיא כי היכי דנידע שהאמת שהוא לוקח דטענינן ליה דלא כל כמיניה לשוייה נפשיה לוקח כי היכי דנטעון ליה אנן וכן מוכח וכו' וכתב בסוף דבריו ואפשר דלהראב"ד ז"ל דס"ל דצריך להביא עדים שלקחה וכן להרמ"ה דסבר הכי כמו שהביא בחו"מ סי' קמ"ו משמע דבעינן נמי ראיה דדר ביה חד יומא ואפשר נמי דאי מייתי עדים שנמצאו בשעת שמכרה לו אין לך רגלים לדבר גדול מזה ומה שצריך ראיה שהוא לוקח כיון שהודה אותו פלוני בפניהם שמכרה לו אבל לא ראו בשעה שמכרה ומיהו נראה דלהודיע לנו שהוא לוקח אין אנו צריכים ראיה כיון דאית ליה מיגו דאי בעי אמר מינך זבינתא דמיגו כעדים אבל עדיין אומר מאן לימא לן שאותו לקחה מזה לא טענינן ליה אנן ע"כ ועיין בהרב מל"מ מ"ש בכונת הרב ז"ל ומה שהקשה עליו ממ"ש הרב המגיד ז"ל ומסיק וז"ל והנראה שנרגש מזה בסוף דבריו ורצה לישב זה ולא ידענו כונתו מרוב הטעיות שנפלו וכו' יעו"ש.
ולענ"ד נראה דכונת הרב ז"ל הוא דלפי דעתו עדיף טפי עדים מעידים שמכרה המוכר בפניהם מעדים דדר ביה המוכר חד יומא וכמו שהוכיח מדברי רשב"ם ואף לדעת הראב"ד והרמ"ה ז"ל דלא סגי להו בעדים דדר ביה המוכר חד יומא ובעי נמי עדי לקיחה אפי"ה אפשר דאי איכא עדים שמכרה בפניהם ונמצאו בשעה שמכרה אין רגלים לדבר גדול מזה והטעם דלא חציף איניש למכור דבר שאינו שלו פן ילך הדבר באזני הבעלים ויהיה רע בתוך קהל ועדה וכמ"ש בסוף התשו' ומ"ש ומה שצריך ראיה שהוא לוקח כיון שהודה אותו פלוני בפניהם שמכרה לו אבל לא ראו בשעה שמכרה וכו' ומילת כיון ט"ס הוא וצ"ל כגון שהודה וכונתו דהראב"ד והרמ"ה ז"ל מיירי שלא נמצאו עדים בשעה שמכרה מוכר למחזיק אלא המכירה היתה שלא בעדים ואח"כ הודה המוכר לעדים שמכר הקרקע פלונית לפלוני דאז ליכא כ"כ חוצפא כיון שלא היה בשעת המעשה ואז ודאי שצריך ג"כ דדר ביה המוכר אבל אם נמצאו בשעת המכירה די בהכי והרב מל"מ ז"ל לא נחית לחילוק זה בדברי מהרימ"ט וכתב וז"ל ומיהו מה שנראה בכונת הרב הוא לומר דאפי' לא נודע בבירור שדר ביה המוכר יום אחד בחזקת שהוא שלו אלא נודע בעדים שמכרה לו לזה המחזיק סגי וכו' יעו"ש. ולפי מ"ש בעניותנו עיקר דינו של הרב הוא במוכר בפני עדים ולא בנודע בעדים שמכר. וראיתי בס' מחנה יאודה הנדפס מקרוב בסי' קמ"ו סכ"ז שכתב וז"ל כתב הרמ"ה וכו' מכאן מוכח היפך מה שנראה מדברי מהרימ"ט בחו"מ סי' כ"ז שאפי' לא נודע בבירור וכו' ועיין במל"מ וכו' יעו"ש וכנראה שלא ראה תשו' הרב במקומה ורצה להקשות מדברי הרמ"ה ואחד הרואה שהרב ז"ל כבר נרגש מזה ופריש יתיב וכדאמרן ועיין במרן החבי"ב בהגה"ט אות נ"ה יעו"ש.