מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות טוען ונטען· רבי שלמה חכים
פרק טו · הלכה י
טען המערער ואמר היאך וכו'. הנה הטור ז"ל בסי' קמ"ו סי"ז וי"ח הביא דעת רבינו והרי"ף ז"ל דבטוען המערער שלא היה בזמן המכירה בעיר שצריך המחזיק להביא ראיה שהיה בעיר ודעת רבינו ז"ל דדוקא שמזכיר יום המכירה וכתב עוד וז"ל וכן כתב הרמ"ה ז"ל שצריך המחזיק להביא ראיה ודוקא בשעת חירום אבל שלא בשעת חירום אע"ג דא"ל זבנתי מינך ביומא פלוני לא בעי לאתויי ראיה דההוא יומא הוה בהדיה במיגו דאי בעי אמר ביומא אחרינא הואי בהדך או מילי מסרת לי כי אמר נמי בההוא יומא הוינא בהדך וזבנתי מינך מהימן וכו' יעו"ש.
והרמ"ה ז"ל הנדפסים מחדש בסוגיין כתב וז"ל א"ל תובע אנא בשכוני גוואי הואי ולא ידענא דאנת נחית בגו ביתאי דאימחי אתו לקמיה דרב נחמן א"ל זיל בריר אכילתך למוכר זיל אייתי סהדי דהוה האי מוכר במתא בהדך חד יומא מהני תלת שני דחזקה כי היכי דתהוי אכילתך אכילה דקיימא לה חזקה דבשעת חירום קאי דקי"ל דבשעת חירום צריך שיהיה עמו במדינה וכו' דאי לא הוי עמו במדינה מצי א"ל לא הוה ידענא דאת נחית לגו ביתאי דאימחי וקי"ל כר"נ וה"מ בשעת חירום ומאי דדמי ליה אבל שלא בשעת חירום אף על גב דלא הוה מרי דביתא בביתא נמי הוי חזקה וכו' וש"מ דלא מצי אמר ליה אייתי ראיה דהוית בהדאי בחדא מתא כי היכי דלימא דההוא יומא זבינתא מינאי דמצי א"ל הא כמה שני מיקמי הני שני חזקה זבינתא מינך ועוד אימא מילי מסר אי נמי זכי ליה על ידי אחר אי נמי שוי שליח לזבוני לארעא ואפילו היכא דטעין מינך זבינתא ביומא פ' לא מחייבינן ליה לאתויי ראיה דהוה בההוא יומא בהדיה דמיגו דאי בעי אמר ביומא אחרינא הואי בהדך אי נמי מילי מסרת לי כי אמר דהאי יומא הוינא בהדך כיון דליכא סהדי דמכחשי ליה מהימן עכ"ל יעו"ש באורך. הרי להדיא דעל מה שכתבו הרי"ף ורבינו ז"ל שטענת התובע היא איך קאמר מינך זבינתא והרי לא היה שם באותו זמן במדינה דע"ז דינא הוא שצריך להביא המחזיק ראיה שהיה שם כתב הרמ"ה ז"ל שטענת התובע היא שלא היה שם כדי שידע דנחית לביתו. וע"ז דן ר"נ זיל ברור אכילתך ומיירי בשעת חירום אבל אם טען אייתי עדים שהיינו בחדא מחתא כדי שתאמר שמכרתי לך שהוא דינא דרבינו דס"ל שצריך המחזיק להביא עדים ס"ל להרמ"ה דלא מחייבינן ליה דמצי אמר כמה שני מקמי הני שני חזקה זבינתא מינך אי נמי מילי מסר וכו' ואפי' טעין ביום פלוני לא מחייב לאתויי ראיה דהוה בהדאי ההוא יומא משום מיגו וכו' נמצא דבאומר אייתי ראיה שהייתי עמך באותו זמן פליגי רבינו והרמ"ה ז"ל ואיך השוה הטור הרמ"ה להרי"ף ורבינו ועוד קשה מ"ש הטור ודוקא בשעת חירום אבל שלא בשעת חירום אע"ג דא"ל זבנתי מינך ביום פ' לא בעי לאתויי ראיה וכו' והרואה יראה דבאומר אייתי ראיה דהוית בהדאי ביום פ' אין עסק לענין חירום כמבואר בדברי הרמ"ה ז"ל וצריך ליישב.