מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות טוען ונטען· רבי שלמה חכים
פרק ד · הלכה י
מנה לי בידך וכו' פסקו כל הגאונים שהלכה שישלם חמשים וישבע על השאר וכו'. עיין להרב לח"מ ז"ל שהקשה דלמה תלה בפסק הגאונים כאילו אין הדבר מוכרח והרי כיון דקי"ל טענו חיטים והודה לו בשעורין פטור על כרחך ליתא לדאבוה דרבי אפוטריקי כדאמרינן בפ"ק דמציעא וכו' ולמה תלה בפסק הגאונים כאילו אין הדבר מוכרח אלא מפני שפסקו יעו"ש. ולענ"ד נראה לתרץ ולומר לדעת רבינו ז"ל דדעתו כדעת הרב יוסף ב"ב שהביאו התוס' בפ' כל הנשבעין (שבועות דף מ"ו) ד"ה בטוענו כלים וכו' וז"ל ור"י ב"ר ברוך אומר דאינו ראיה דאפי' מאן דפטר בטענת חיטים והודה בשעורים אפשר דפליגי אר' חייא משום דאיכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן אינה בתורת הזמה ור"ח תורת הזמה לא פריך כדאמרי' התם וכן צריך לומר לר' יוחנן דפליג אר"ח בירושלמי בפ"ק דמציעא אע"ג דפטר בטענו חטין והודה לו בשעורים לעיל ועל כרחך צ"ל דפריך תורת הזמה ע"כ וכלשון הזה הביא הר"ב בשיטה מקובצת בסוגיין משם גליון תוס' יעו"ש ועיין ג"כ מ"ש משם הרב פרץ ז"ל ומעתה זה הוא דעת רבינו ז"ל שתלה דין זה בפסק הגאונים כמבואר ועוד עלה על דעתי לומר למה תלה דין זה בפסק הגאונים והוא דרבינו כתב ועדים מעידים שעדין יש לו אצלו נ' וכבר ידוע כמה נתחבטו הפוסקים ז"ל בהך דר"ח דלמה נשבע למאי דקי"ל שעבודא דאורייתא והריטב"א והר"ן ז"ל ודעימייהו הם אמרו דר"ח מיירי בעדים מעידים על ההלואה לחוד ומשום דטען תחילה לא לויתי הוא דמחייב לשלם החמשים ומ"מ מלקוחות לא גבי יעו"ש בהר"ב והריטב"א בסוגיין והר"ן ז"ל בפ' כל הנשבעין ונמצא לפי דבריהם דהם מעידים נמי על הפרעון דלא פרע הו"ל שעבוד קרקעות ולא נשבע אמטול להכי תלה הפסק בהגאונים וכבר ראיתי להאחרונים שדרכו בדרך זה לך נא ראה.
וראיתי להרב גדולי תרומה בשער ז' דף ס"א ע"א שהביא דברי הר"ן שבפ' כל הנשבעין הנז' והביא מ"ש רבינו ועדים מעידים שעדיין יש לו אצלו חמשים וכו' וכתב וז"ל ובאמת רחוק הוא להאמין שיחלוק הר"ן עם הרמב"ן ז"ל בזה ולפחות היה לו לפרש ע"כ ולפום ריהטא עלה ע"ד לומר דרבינו קאי לדינא דהשתא דמלוה ע"פ לא גבי ממשעבדי וא"כ שפיר חזי מ"ש ועדים מעידים שעדין יש לו חמשים דכיון דליכא שטר לא הוי שעבוד קרקעות והיינו מ"ש הר"ן ז"ל אח"כ האמנם עם כל זה לא הונח לי לפי שראיתי להרב מראה הפנים בפ"ק דמציעא שכתב בדעת רבינו דפליג אהר"ן ז"ל ודעתו ז"ל הוא דדוקא מלוה בשטר ס"ל שעבודא דאורייתא לא במלוה ע"פ עיי"ש שיש להתבונן בדבריו ועוד נראה לענ"ד דמוכרחים אנו לומר דרבינו פליג על הר"ן ז"ל דהא בפי"ז מהל' אישות גבי היא אומרת בתולה נשאתני והוא אומר אלמנה וכו' נשבע הבעל וגובה מחצה וכתב הרב המגיד דטעמו דמאחר דתקנו דהאשה גובה כתובתה מהמטלטלין לא חשיב כפירת שעבוד קרקעות והקשה הרב לח"מ מסוגייא דסלעין דנרין ותירץ דגבי מלוה ע"פ לא חשיב כפירת שעבוד קרקעות ורבינו מיירי במקום שאין כותבין כתובה יעו"ש הרי דכתב ז"ל בדעת רבינו במלוה ע"פ כל שגובה בין ממטלטלין בין ממשעבדי אינו בסוג שעבוד קרקעות וא"כ הרי ברור דלא כהר"ן ומאי רחוק להאמין שיחלוק רבינו עם הר"ן ז"ל אם לא שנפרש פי' אחר בדברי רבינו שבהל' אישות שלא כדברי הרב לח"מ ועיין בס' בית ישחק הנדפס מקרוב בפ"ח מהל' שבועות מה שהקשה להרב לח"מ.
עוד כתב הרב וז"ל והיכא דעדות זה של חמשים הוא בקנין אי מחוייב שבועה או לא הביא הרב"י בסי' ע"ה משם המרדכי דדוקא בהודאת ע"פ אבל בשטר או בקנין לא והיינו הילך ע"כ וכתב הב"י ואינו נראה בעיני ולא ידעתי למה דחה סברא זה בב' ידים מבלי שום טענה יעו"ש באורך וראיתי שסברא זו של מרן ז"ל היא סברת ראב"ן ז"ל הובא במרדכי בפ"ק דמציעא וז"ל שלא תהא הודאת פיו גדולה מהעדת עדים וכו' וכן פי' ראב"ן וה"ה אפי' יש לו שטר של נ' כדאמרינן וכו' יעו"ש ודוק.