מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· רבי שלמה חכים
פרק ח · הלכה יז
אבל אם נתן לו המקצת בפירוש וכו' לא קנה אלא א"כ היה מיפה כחו וכו'. כתב הרב המגיד וז"ל בגמ' הלכתא מתנת שכיב מרע במקצת בעיא קנין אע"ג דמית מצוה מחמת מיתה א"צ קנין והוא דמית עמד חוזר ואע"ג דקנו מיניה פי' קנו מיניה כדי ליפות כחו עד כאן וכ"כ הרמב"ן ז"ל בחי' בפ' מי שמת (בבא בתרא דף קנ"א) בד"ה מתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין וכו' וז"ל והראב"ד ז"ל אמר דה"ה במתנת שכיב מרע במקצת במצוה מחמת מיתה הואיל וא"צ קנין אם קנו מידו חיישינן שמא לא גמר להקנות אלא בשטר וכ"כ נמי הרב משה הספרדי ז"ל ומשמע דאפי' רב מודה בזה והא דאמרינן עמד חוזר אע"ג דקנו מיניה במיפה את כחו היא עד כאן הרי להדיא להרמב"ן והרה"מ דס"ל דבמצוה מחמת מיתה אפי' במקצת אם היה בה קנין מגרעות נתן וצריך יפוי כח וכ"כ ג"כ הנמוק"י בפ' מי שמת בהך הלכתא דמתנת שכיב מרע במקצת בעי קנין וז"ל וכללא דמילתא מצוה מחמת מיתה אפי' במקצת ושכיב מרע בכולי נכסיו ומסוכן שוים הם דמקבל מתנה זוכה בה לאחר מיתתם ובלא קנין ואם יש בה קנין צריך ליפות את כחו וכדפרישנא ואי לא לא קנה וכו'.
ומעתה זו הייתה כונת הסמ"ע שכתב בסי' רנ"א סק"א וז"ל בין בכל בין במקצת פי' ואפי' קנו מידו וכדין מתנה במקצת אפ"ה אם עמד חוזר דיש לו דין מצוה מחמת מיתה הואיל והזכיר מיתה וכו' והטור כתבו ללמדנו דלא תימא דיש לו דין מתנת בריא בקנין ואף אם לא ימות לא יכול לחזור בו קמ"ל ומיירי דיש להקנין יפוי כח עד כאן והיינו משום מאי דכתבנו לעיל. והנה בעת'ה אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה מאי דעומד ומתמיה מרן החבי"ב עליה (דהסמ"ג) [דהסמ"ע] שם וז"ל וזה שכתב ומיירי דיש להקנין יפוי כח לא זכיתי להבינו דכיון דדין מצוה מחמת מיתה יש לה מה צורך ליפוי כח דלא בעינן יפוי כח אלא לנותן מתנה בכולי ולא שייר דאז בעינן שהקנין יהיה ליפוי כח וכמ"ש רבינו בעל הטור ז"ל אבל במתנה במקצת אמרינן בגמ' דאם עמד חוזר אפי' קנו מיניה כשהוא מצוה מחמת מיתה ואולי סובר הרב דכי אמרינן בגמ' אע"ג דקנו מיניה פירושו הוא וביפוי כח וכו' יעו"ש ואנכי לא אדע שכול איך לא הביט הרב ז"ל בדברי הרמב"ן והרב המגיד והנמוק"י ז"ל שכתבו בפירוש דאפי' במקצת אם הוא מצוה מחמת מיתה הקנין בעינן שיהיה ביפוי כח וסוגייא דגמ' פירשו הרמב"ן והרה"מ שהיא ביפוי כח ומאי ושמא דכתב מרן החבי"ב ולא זכר ש"ר להרבנים הללו וצ"ע.
ועיין במהרימ"ט בחלק חו"מ סי' נ' שכתב וז"ל ומיהו נראה דכל מצוה מחמת מיתה כמו בנדון דידן אפי' אין כתוב בשטר מעכשיו דבריו קיימים ויש לו דין מתנת בריא אם מת ואם עמד חוזר כדאמרינן בגמ' גבי אחתיה דר' דימי דשיירה וקנו מינה ולפי שהזכירה בדבריה ווי לה לההיא איתתא דקא מייתא אמרי בגמ' מצוה מחמת מיתה הוא ואם עמד חוזר משמע הא לא עמד קנה כמתנת בריא ולא אמרינן שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר דהא ודאי אחתיה דר' דימי לא כתבא יפוי כח דהא להקנות במתנת בריא נתכונה ואם לא עמדה מתנתה קיימת יעו"ש וצריך לישב דלכאורה נראה דדמי להך שכתבנו לעיל עיין בס' קרית מלך רב בח"א בתשובה סי' ב' דף ה' ע"ב גם מ"ש מהרימ"ט ז"ל שם משם הנמוק"י דהיכא דאמר השכיב מרע מהיום צריך קנין ואם עמד חוזר וכו' והקשה מ"ט אם עמד חוזר ותירץ דדעתו ז"ל דכיון דנתן כל נכסיו איכא אומדן דעתא דחזקה לא שביק איניש לנפשיה וכו' ועיין בהריטב"א ז"ל בפ"ק דגיטין דף ט' ע"א במימרא דרב נחמן דאמר שכיב מרע שכתב כל נכסיו לעבדו ועמד חוזר בנכסים וכו' שכתב אבל הכא לאו בהכי עסקינן אלא שכתב כל נכסיו במתנת בריא בקנין ומעכשיו ואפ"ה אם עמד חוזר דאומדן דעת הוא וכו' יעו"ש ודוק.