אור ברסלב

מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· רבי שלמה חכים

פרק ח · הלכה ב

פרק ח

שדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין הן. כתב הריב"ש בסי' קמ"ה וז"ל אמנם אם יש עדים שבשעת (פטירתן) [פטירתה] קיימה התנאי ההוא ברצון התנאי קיים שדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו ויש לסוחר להחזיר חצי הדירה ליורש וכו' יעו"ש והקשה הרב מל"מ ז"ל דהן לו יהי שלאה התנית עם הסוחר שכשתמכור שימכרנה לו ועשתה כל זה בלי אונס ובקנין גמור ובכל התנאים הצריכים לזה מ"מ לא מהני אלא לכשתמכור בחייה אבל לבאים אחריה זה לא שמעתי והדבר צריך תלמוד.
ולענ"ד נראה שדבר זה מתורתו של הרשב"א נלמד שכתב בתשובה ח"ב סי' רכ"ג והביאו מרן בחו"מ סי' ר"נ סי"ז שנשאל על יעקב שנתן קרקע אחד לבנו ראובן במתנת בריא מהיום ואחר כמה שנים צוה יעקב מחמת מיתה וחלק כל נכסיו לבנו והניח אותו קרקע לשמעון בנו וכו' וצוה לכתוב בסוף הצואה שכל מי שיסרב או יערער בשום דבר לא יטול כלום מנכסיו וכו' וכתב בתוך התשובה וז"ל אבל אם מת ראובן יורשיו נכנסין לנחלתו ונכנסין לקרקע זה ג"כ ומי מעכב והלא קרקע של ראובן מורישם הוא אלא דכל ימיו אריא דתנאו של זקן רביע עליה ופומיה דראובן הוא דכאיב ליה וקרקע זה אינו הפקר שיזכה בו שמעון וכיון שראובן לא סרב ולא עירער כבר זכה בחלק ירושתו שהורישו אביו וכו' יעו"ש הרי שכל דבר של תנאי אם מי שמוטל עליו לעשותו מת לא חל השעבוד על יורשיו וזוכין בחפץ ופטורים מחיוב התנאי ודכוותא נמי הכא זה שהתנה עם הסוחר שכשאמכור שימכרנה לו ועשתה כל זה בקנין גמור וכו' ומת מי שמוטל לעשותו דודאי לא חל חיוב התנאי על יורשיו מפומיה דידיה הוא דכאיב ולא ליורשיו. ומיהו לא דמי דנדון הרשב"א הקרקע היה דראובן ולא זכה שמעון בו וראובן שפיר זכה בנחלה ועדיין לא יצא הקרקע מרשותו ובא היורש וזוכה בנחלת אביו אבל בנדון הריב"ש שמכר והקנה בקנין גמור בכל התנאים הצריכים לזה אפשר דמהני ג"כ ליורש שלא יוכל למכור ומשו"ה כתב המל"מ ז"ל זה לא שמעתי ולא הביא תשובה הרשב"א הלזו לסיוע. ומ"מ דברי הרב מל"מ ז"ל צריכים לי ישוב דהא כתב מהרשד"ם בחו"מ סי' רע"ד בתוך התשובה וז"ל ובח"מ עלה רי"ד כתב שכתב מהר"ם דנדר ושבועה מהני אפי' באסמכתא ואפי' במקום שאין קנין מועיל חייב מכח השבועה ובודאי שיש הפרש בין חיוב מחמת השבועה לחיוב מחמת הקנין שהקנין מחייב לו וליורשיו וכי אין ליורשיו אלא מה שזכה להם מורישם אבל מחמת שבועה כיון שנסתלק הנשבע אין יורשיו מחויבין מחמת שבועה עד כאן הרי דחיוב הבא מחמת קנין חייל נמי אף ליורשים וכן מתבאר מתשובת הריב"ש סי' של"ו וסי' ע"א שלא כדברי הרב מל"מ ז"ל שכתב שלו יהי שלאה התנית שכשתמכור שימכרנה לו ועשתה כל זה בלי אונס בקנין גמור ובכל התנאים מ"מ לא מהני אלא כשתמכור בחייה אבל לבאים אחריה זה לא שמעתי וכו' דמדברי מהרשד"ם נראה דשפיר איכא למשמע הכי.
עוד כתב המל"מ ז"ל וז"ל גם מ"ש שדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו לא ידעתי אמאי לא חקר הרב דאם היה לה עוד נכסים דהוי מתנה במקצת דצריך קנין ועוד שהרי היה חייב דמי חצי הבית לאחר ואם נאמר שהיתה מצוה מחמת מיתה הו"ל להרב לבאר כל זה ועוד אני נבוך אם שייך בתנאי זה דכשאמכרנה אמכרנה לך דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו ולפי דעתו צ"ע גדול עכ"ל ולענ"ד קשה דאף אם לא היה חייב לה דמי חצי הבית כיון דשייר עיקר הבית ליורש אין לך שיור גדול מזה ומה לי אם חייב לה דאף אם לא היה חייב לה שכבר פרע לה עדיין הוה קשה ודוק.

תוכן העניינים

מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה