אור ברסלב

מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· רבי שלמה חכים

פרק ו · הלכה כא

הלכה כ

השולח סבלונות לבית חמיו [וכו'] יחזירו הסבלונות כולן וכו'. עיין בהרב המגיד שכתב שדעת רבינו כדעת רבו הרב אבן מיגאש ז"ל וכו'. אמנם דעת שאר המפרשים אינו כן והטור ז"ל באה"ע סי' נ' כתב וז"ל והדורונות ששלח פעמים חוזרים ופעמים אינם חוזרים כיצד שלח לה בגדים וכלי מילת דברים שעומדים להשתמש בהן בבית אביה ואפשר (שנשתמש) [שתשמש] בהן עד שיבלו ושמשה בהן וכן אם שלח מיני מאכל או משתה אם אכל וכו' אז אינה צריכה להחזיר אפי' הן עדיין בעין הרי דחילק בין אכל ללא אכל דאם אכל אפי' דלא בלו אינם חוזרים ואם לא אכל אפי' מאכל ומשתה חוזרים יעו"ש שלא כדברי רבינו דלא מחלק בין אכל ללא אכל.
אמנם ראיתי להרב ז"ל (בפסקי) [בקיצור פסקי] הרא"ש ז"ל בפ"ט דבתרא סי' ט"ו שכתב וז"ל השולח סבלונות לבית חמיו ומת הוא או היא או הדר בו בענין שלא נשאה היו הסבלונות דברים שעומדים להשתמש בהם בבית אביה ושמשה בהם ובלו אפי' היו שוים ק' מנה אם אכל או שתה שם שוה דינר אינם חוזרים לא אכל שם שוה דינר חוזרים ומאכל ומשתה אינם חוזרים אפי' לא אכל שם וכו' יעו"ש הרי דגבי דברים דאינם של מאכל בעינן דוקא בלו אפי' דאכל והם דברים עשויין ליבלות ולא סגי ליה בשמשה בבית אביה אפי' הם עדיין בעין כמ"ש בטור והן אמת שדברי [קיצור] פסקי הרא"ש לא זכיתי להבינם דנראה שהם דלא כמאן דהא לדעת רבינו דלא שאני ליה בין אכל ללא אכל היינו דגבי דברים שאינם של מאכל צריך להחזירם אפי' אם אכל וגבי מאכל א"צ להחזירם אפי' לא אכל והרב ז"ל דמפליג לדברים שאינם של מאכל בין אכל ללא אכל ולדברים שמאכל לא מפליג כמאן אמרה לשמעתיה לא רבינו ולא כמ"ש איהו גופיה בטור וצריך לי יישוב.
ומ"ש בטור ושמשה בהן בבית אביה כתב מרן וז"ל דמשמע דאם לא שמשה בהן בבית אביה אע"פ שהן עשויין ליבלות הדרי כיוצא בזה כתב הרמב"ם ז"ל עד כאן וכונתו מבוארת שכיון למ"ש רבינו אבל אם היו קיימין חוזר הכל וכו' והטור ז"ל כתב דצריך להשתמש ומשו"ה כתב כיוצא בזה ולא כתב וכ"כ הרמב"ם שאין דעתם שוה לגמרי דלדעת הטור סגי בשמשה בהן בבית אביה לחוד ולדעת רבינו בעי בלו זה נראה פשוט שהוא כונת מרן והוצרכתי לפרשו לפי שראיתי למהריט"ץ ז"ל בסי' רס"ב שכתב על דברי מרן הללו וז"ל משמע מדבריו שהטור סובר דעשויין ליבלות ובלו בעינן וכמ"ש הרב עצמו על הרמב"ם וקשה דהוא עצמו כתב לקמן על מ"ש הטור אינה צריכה להחזיר אפי' הם בעין היינו מדאיבעיא לן סבלונות העשויין ליבלות ולא בלו מהו ולא אפשיטא וכיון דספקא הוא א"צ להחזיר והמוציא מחבירו עליו הראיה עד כאן וקשה משמע דסבר דלא בעינן בלו אלא אפי' לא בלו וא"כ היכי כתב לעיל דסבר הטור כהרמב"ם ז"ל דאם לא שמשה בהם בבית אביה אע"פ שהן עשויין ליבלות הדרי הרי כתב הכא איפכא וקשה דידיה אדידיה עד כאן ולפי מ"ש בעניותינו אין כאן קושיא.
ודע דמהר"י אדרבי בסי' צ"ח כתב דהא דאמרינן דאם אכל שם שוה דינר מחל היינו דווקא בחתן האוכל בבית חמיו אבל חמיו שאכל בבית החתן לא מחל מה ששלח יעו"ש ומרן החבי"ב באה"ע סי' נ' בהגהת ב"י אות ט"ו כתב וז"ל אמר המאסף מבואר הוא דהרשב"א מיירי בדברים העשויין ליבלות ושאינם עשויין ליבלות ודברים שאינם עשויין ליבלות כללן במילת תכשיטין והעשויין ליבלות כללן במילת בגדים וזהו שכתב כאן ומיהו מה שבלה בבגדים ומדלא חילק במה שבלה בין אכל ללא אכל שם משום דס"ל דמה ששולח אבי הכלה אין לחלק בין אכל ללא אכל וכמ"ש מהר"י אדרבי בסי' צ"ח איברא דלכאורה נראה דאם דעת הרשב"א לחלק בין דברים ששולחת הכלה לחתן למה ששולח החתן לכלה מה הוקשה לו בתשובה אחרת שהביא הרב המחבר סמוך לזה וז"ל והא דתנן בשולח סבלונות לבית חמיו ולא תנן לה בשולח אבי הכלה לחתן אורח מילתא נקט וכו' ותמהני ממורי הרב בתשובה ח"ב סי' כ"ב ומהחכמים השלמים הובאו דבריהם מה שתמהו על מהר"י אדרבי מאין מוכיח מדברי הרשב"א החילוק הזה לענ"ד הדברים ברורים כמ"ש וכו' יעו"ש באורך.
ואנא חכים ולא בחכמה לא זכיתי להבין דבריו במ"ש דהרשב"א מיירי בדברים העשויין ליבלות נמי וכללן במילת בגדים דהא הרשב"א ז"ל ס"ל דבגדים הם דברים שאינן עשויין ליבלות וכמ"ש מרן לעיל וז"ל וכ"כ הרשב"א וכו' לא מחל אלא על הסבלונות מועטין העשויין ליבלות דהיינו מאכל ומשתה וכלים קטנים וכיבא וסבכתא שהן דבר מועט אבל כל שאינו עשוי ליבלות כגון בגדים ותכשיטין חשובים אפי' אכל שם אלו ניגבים וכו' וכ"כ עוד שם אבל כל השאר כגון בגדים ותכשיטין וכלי כסף וזהב הכל חוזר יעו"ש. הרי להדיא דבגדים דין דברים שאינם עשויין ליבלות יהיב להו הרשב"א ז"ל ואיך אפשר לומר דהרשב"א מיירי בדברים העשויין ליבלות ג"כ ושכללן במילת בגדים ומה יש לתמוה על מהרימ"ט ולהרבנים הנזכרים שם דהם ז"ל שפיר חזו בדעת הרשב"א דבגדים דברים שאינם עשויין ליבלות הם וכנ"ל וא"כ הרשב"א לא מיירי הכא בדברים העשויין ליבלות כדי שיחלק בין אכל ללא אכל ועל כן שפיר תמהו על מהר"י אדרבי ז"ל דמהיכן מוכח מהרשב"א זה.
גם מ"ש עוד איברא שלכאורה נראה שאם דעת הרשב"א לחלק בין אכל ללא אכל לדברים ששולחת הכלה לחתן למה ששולח החתן לכלה מה הוקשה לו בתשובה אחרת וכו' אחרי בקשת מחילה מעצמותיו הקדושים לא זכיתי להבין דבריו דהא הרשב"א לא איירי אלא בדברים שאינם עשויין ליבלות ששלח אבי הכלה לחתן ולזה קאמר הרשב"א שלא שלח אלא ע"מ שתנשא לו בתו ואפי' נתארסה לא מחל עד שיכנוס בתו וכו' ולזה קאמר ומתני' דהשולח סבלונות בנתארסה היא כלומר ואפ"ה לא מחל בדברים שאינם עשויין ליבלות והא דתנן לה בשולח סבלונות לבית חמיו ולא תנן נמי בשולח אבי הכלה וכו' ר"ל דלישמועינן הך מתני' בשולח אבי הכלה לחתן נמי דלא שלח אלא ע"מ שתנשא לו בתו וכנדון דידן אבל בדברים העשויין ליבלות לא מיירי שם הרשב"א כלל והייתי עד ממהר ע"ז שהרי כל דברי הרשב"א שמביא מרן בענין זה היא תשובה אחת והיא נדפסה בחלק ג' סי' צ"ה ושם נתבאר כמ"ש ואילו היה רואה הרב ז"ל זאת התשובה נראה לענ"ד שלא היה כותב כן ודוק.
וממוצא דבר אתה תחזה לדעת הרשב"א דהא דאמרינן בגמ' ושמין לה דמי בשר בזול דהיינו פחות שליש הוא אפי' אם שלח בגדים שכך כתב ומיהו מסתברא שמה שבלה בבגדים אפי' חזר בו הוא פוחת שליש וכו' ודלא כהרא"ש ז"ל דנראה דס"ל דאינו מנכה לו כלום כמ"ש בתשובה שהביא הטור בסי' זה וז"ל הלכך כיון דחזרה בה חשבינן דמי הסבלונות מעיקרו בחשבון יעו"ש ועיין במהר"ש גאון סי' ג' שעשה שלום ביניהם וכו"ע ס"ל דדינם שוה למאכל ושהרא"ש מיירי בדתפס והוצרכתי לכתוב זה לפי שראיתי להרדב"ז החד' סי' תקע"ט שנסתפק בזה וכתב שלא ראה שום אחד מרבוותא קמאי ובתראי דלישמועינן דבר זה וכולם לא כתבו דין זה אלא במאכל ומשתה ושכן נראה מתשובת הרא"ש ז"ל הנ"ל שהסכים בזה. ולפי דעת הרשב"א ז"ל נראה בפירוש שאינו כן אלא דא ודא כחדא אזלן וכחדא שרין וכנראה שלא ראה תשובה זאת.
עוד נראה להכריח מתשובת הרשב"א זאת והוא מה שנסתפק הרב נתיבות משפט דף ק"ט ע"ד דהא דאמרינן דשמין להם פחות שליש אם הוא דוקא בדאכל שם החתן והיה טעמו דכיון דאכל יודעת היא שניתן למחילה ומשו"ה כי הדר מנכה לה שליש. ברם בלא אכל והדר אפשר דכשמשלמת משלמת כשהיה שוה מתחילה כיון דלא אכל מנין ידע שניתן למחילה יעו"ש ואילו מדברי הרשב"א הנתנים למעלה נראה דלא שנא דהא הרשב"א מיירי בלא אכל וכמבואר ואפ"ה כתב ומיהו מסתברא דמה שבלה בבגדים אפי' חזר בו הוא פוחת שליש כדאמרינן בפ' מי שמת הדרא בה איהי אפי' וכו' ושמין להם דמי בשר בזול וחזר בו דהכא כחזרה איהי דהתם דכאן וכאן מי שהוטל עליו לשלם הוא שחוזר עד כאן ומהתימה על הרב נתיבות משפט שלא הביא דברי הרשב"א הלזו.
ודע דיש מחלוקת בין הפוסקים ז"ל בהאי דינא אם הוא דוקא בקדושין שמוחל או אפי' בשדוכין לבד דהרב נמוק"י הביא משם הריטב"א ז"ל דדוקא בקדושין וכמו שהביא מרן ז"ל ושהרשב"א נראה דחולק ע"ז והיא תשובה הנ"ל וכן נראה מפשט דברי תשובת הרא"ש שהביא הטור. וראיתי להריב"ש ז"ל בסי' ש"א שכתב וז"ל וגם לפעמים שולחין קודם אירוסין שאין שם אלא שדוכין לבד ואומרים ומכריזין שנותן החתן לכלה ובודאי קודם אירוסין אין שם מתנה כלל ומתני' דסבלונות לבית חמיו תנן דמשמע שיש שם אירוסין הא לאו הכי לאו כלום הוא ואפי' אכל שם יעו"ש. כנראה שלא ראה הריב"ש תשובת הרשב"א גם לא תשובת הרא"ש כמ"ש הפוסקים דא"כ לא הו"ל להריב"ש לומר כן בפשיטות מאחר דכל כי האי במחלוקת הוא שנוי. ומן האמור בזה אסורה נא ואראה הא דכתב הרדב"ז בישנות סי' רל"ד על דברי הריטב"א הנ"ל וז"ל וחזרתי על כל המפרשים וכל בעלי החדושין וגם הרשב"א רבו לא מצאתי לו חבר ולא לישתמיט חד מינייהו לומר דמתני' וסוגייא דאית אמרא עלה איירי באירוסין דוקא דאי משום לישנא דמתני' דתנן לבית חמיו לא מוכח כלל דאורחא בעלמא לקרא בית חמיו אפי' בלא קדושין אלא ע"י שידוכין וכו' יעו"ש ולפי מ"ש אמת דהרשב"א לא קאי כוותיה וגם פשט דברי הרא"ש לא נראה כן מ"מ מ"ש חזרתי על כל המפרשים וכל בעלי החידושים ולא מצאתי לו חבר ולא אשתמיט חד מינייהו וכו' אחרי המחילה רבה קשה דלא זכר ש"ר לדברי הריב"ש דקאי בשיטה זאת וגם על מרן ז"ל קצת קשה שלא הביאו דקאי בשיטת הריטב"א.
ואני מסתפק בענין זה דהא דאמרינן דאם אכל שם שיעור דינר מחל אם אכל דבר איסור והוא לא ידע בשעת אכילה ואח"כ נודע שמה שאכל היה איסור מי אמרינן כיון דבשעת אכילה לא ידע הרי מלא כרסו ואכלו ושתו וחדו שפיר חזי ומחילה או דילמא כיון שעכ"פ האכילה שאכל היה איסור מגן שויא והו"ל כאילו לא אכל ומה שאני מסתפק הוא כלפי הא דשנו חכמים בלשון המשנה בפ"ו דתרומות דתנן התם המאכיל את פועליו ואת אורחיו תרומה הוא משלם את הקרן והם משלמים את החומש דברי ר' מאיר וחכמים אומרים הם משלמים קרן וחומש והוא משלם להם דמי הסעודה ופריך עלה בירושלמי והלא כבר אכלו ומשני טבלים נפשו של אדם חותה בהן וכתב הרב תוס' יו"ט וז"ל וה"ה לכל דבר האסור ומילת חותה לפי עניינו הוא כמו קץ במזונו וכו' וכתב עוד וז"ל והפירוש שהזכרתי לפי שנפשו של אדם קצה באכילת איסור אע"פ שאינו יודע בדבר שלבו נוקפו ואינו נחשבת לו אכילה עכ"ל דלפי"ז נראה לענ"ד דלא מחל ועדין צריך הכרעה (א"ה ס"ט עיין בסמ"ע סי' רל"ד וש"ך יו"ד סי' קי"ט ועיין בס' אמר יוסף הנדפס מחדש פט"ז הי"ד ודוק).

תוכן העניינים

מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה