מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· רבי שלמה חכים
פרק ה · הלכה ז
וכן אם היו שם עדים שזה הגיע לידו שטר מתנתו תחילה קנה הראשון וכו'. הקשה הרב לח"מ ז"ל ולפי' רבינו דמפרש דטעם שמואל הוא דס"ל כר' אלעזר ואילו באו עדים ואמרו לזה נמסר בבקר ולזה בערב לזה שנמסר ראשון קנה דעד מסירה כרתי א"כ קשה טובא הא איכא למיקם עליה דמילתא דילמא אתו סהדי ומסהדי שלזה נמסר תחילה בשלמא לרשב"ם ז"ל ניחא דסובר דאפי' לזה נמסר בבקר ולזה בערב לא איכפת לן כיון דאין כותבין שעות אבל לרבינו קשה יעו"ש.
ולענ"ד נראה לומר דרבינו יפרש כפירוש הרב נמוק"י ז"ל פ' חזקת הבתים שפירש וז"ל התם ליכא למיקם וכו' דכיון שהן יודעין מי הם העדים ולא יכול לעמוד על נכון הדבר מפני ששכחו העדים או שמתו העדים תו ליכא למיקם הכא איכא למיקם שיבואו העדים שראו שאבותיו של זה היו מחזיקים בו יעו"ש ובמה שכתב בשלמא לרשב"ם ניחא דסובר וכו' לא ידעתי איך ניחא דהא לר"א דאמר עדי מסירה כרתי על כרחך כל הקודם במסירה אפי' בו ביום זכה כמ"ש הראשונים ז"ל וכן ראיתי להרשב"א ז"ל הביאו הרב בצלאל בשטמ"ק פ' חזקת הבתים שהקשה כן ודחה דבריו ופי' בענין אחר יעו"ש וכן דעת הריטב"א ז"ל בפ' מי שהיה נשוי ואפי' לר' מאיר כל שנמסר ביום שנכתב זכה זה שנמסר תחילה שהקשה וז"ל ואיכא למידק דהא לר"מ אפשר שיזכה בזה אחר זה בעדי חתימה אם מסר להם בזה אחר זה בו ביום שאין דנים אחר סוף היום במקום שאין כותבין שעות אלא כשמסר לאחר היום שנכתב דכיון דלדידיה עדי חתימה כרתי בלחוד אבל כשמסר לו בו ביום זכה לאלתר וראיה מגט וכו' יעו"ש הרי דלא כרשב"ם.
אלא דהא קשה לי בדברי הריטב"א ז"ל דכאן בפ' מי שהיה נשוי ס"ל דכל שמסר לו בו ביום קנה זה שנמסר לו תחילה לגמרי ואילו בפ' המגרש (גיטין דף פ"ו) על מתני' דג' גטין פסולין כתב בסוף הלשון וז"ל לא קשיא דבשלמא לרב דסבר כר' מאיר דאמר עדי חתימה כרתי דינא הוא דחולקין משום דטפי מצוי שיהיה משניהם משל אחד מהם משום דסבר כר"מ דאמר עדיו בחתומיו זכין לו וכיון שכן לא משכחת שיהיה של אחד מהם אלא בנכתב ונמסר לזה קודם שנכתב וקודם שנמסר לזה אבל אם נכתבו ונחתמו שניהם אע"פ שנמסר לאחד מהם תחילה לא זכה דכשמסר לחבירו זכה אף הוא משעת החתימה והיינו מסוף היום ונמצא ששניהם זכו כאחד לא שנא מזכה ליה בו ביום ולזה למחר לא שנא לשניהם בו ביום אלא שמסר לאחד מהם תחילה דכיון שנכתבו שניהם קודם שמסר לאחד מהם שניהם זכו למפרע משעת החתימה דהיינו מסוף היום שמוכיח מתוך השטר וכו' יעו"ש. הרי שכתב דכשנמסר לשניהם בו ביום או שנמסר לזה בו ביום ולזה למחר דזכו שניהם למפרע משעת החתימה דהיינו מסוף היום היפך מ"ש בפ' מי שהיה נשוי ואין לומר דמ"ש בכתובות מיירי דוקא כשמסר לאחד קודם שיכתוב לשני דבזה שפיר קנה הראשון דהא הלשון לא משמע הכי שכתב שאין דנים אחר סוף היום במקום שאין כותבין שעות אלא כשמסר לאחר היום שנכתב אבל כשמסר בו ביום זכה לאלתר דמשמע כל שנמסר בו ביום זכה לגמרי אף שנמסר אחר שנכתב השטר השני. וכ"כ הרמב"ן ז"ל והביאו הר"ן בפ' המגרש וכ"כ הרא"ה שם פ' מי שהיה נשוי ודוק.
וראיתי שם להר"ן שתירץ להיש מוכיחין שהביא ראיה דהלכה כר' אלעזר אף בשטרות מההיא דגט פשוט דף קע"ו גבי הא דתנן הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בנ"ח דפריך מהא דג' גטין פסולין וכו' ור' אלעזר אומר אע"פ שנתנו לה בפני עדים כשר וגובין מנכסים משועבדים וכו' וז"ל ולי נראה לומר דהתם אה"נ דהוה מצי לדחויי דר' יוחנן לית ליה דר' אלעזר בשטרות אלא כיון דלא שמעינן ליה לר"י הכי דחי בקושטא דאפי' תמצי לומר דר"י כר"א ס"ל לא דמי דשאני התם דמשעת כתיבה שעבדו נפשיה וכו' יעו"ש. אשר בזה מתרצתא שפיר מה שהקשה הרב גדולי תרומה שער י"ג ח"ג וז"ל ויש לתמוה לשיטת כל הסוברין דאין הלכה כר"א בשטרות מה ליה לגמ' לתרץ שאני התם כאילו רצה לחלק בין הא דכתב ידו לההיא דקאמר ר"א התם וגובה מנכסים משועבדים הא לא הו"ל למימר אלא לית הלכתא כר"א בההיא דקאמר וגובה מנכסים משועבדים יעו"ש ולפי מ"ש הר"ן ז"ל ליכא קושיא כלל וכמבואר ודוק.