מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות אישות· רבי שלמה חכים
פרק ג · הלכה א
כיצד האשה מתקדשת וכו'. כתב המל"מ וז"ל כתב הריב"ש סי' פ' על מי שאמר כשנתן לה הטבעת הריני נותנו לך בתורת קדושין ולא אמר הרי את מקודשת לי אין כאן ידים אלא דיבור שלם דכיון שהזכיר שהוא הנותן לה בתורת קידושין כבר נראה מלשונו שהוא מקדש והיא המתקדשת ע"כ אבל הרשב"א כתב בהיפך בתשובה סי' אלף רל"ד על אשה שאמר לה ראובן הריני נותן לך זה לקדושין והשיב לשמואל דבעי ידים מוכיחות אין זה מקודשת דמ"מ בשעת נתינה לא הוו שם ידים מוכיחות ודוק עכ"ל.
ולענ"ד לא זכיתי להבין דברי הרב ז"ל דהא מהריב"ל ז"ל בכלל ג' עלה ונסתפק בדעת הרשב"א ז"ל מדכתב בסוף התשובה וז"ל ומיהו יש לחוש להחמיר שמא בקידושין בענין זו לא בעיא ידים מוכיחות וצריכה גט מספק יעו"ש וגם מהרימ"ט ז"ל בחי' לקדושין כתב וז"ל איברא שהלשון מפוקפק מדקאמר שמא בקדושין בענין זה משמע דבקדושין בענין אחר לא בעינן ידים מוכיחות והתם היינו טעמא משום דקאמר הריני נותנו לך מוכחה מילתא שהוא הנותן ולעצמו מקדשה וכמ"ש הריב"ש וכו' וא"ת אי משום דקאמר הריני קאמר הו"ל למימר דהוו ידים מוכיחות י"ל דלא בעינן ידים מוכיחות טפי קאמר אלא במ"ש הריני נותנו סגי ע"כ הרי לך להדיא שכתב בפשיטות כדברי מהריב"ל ואף כי אית מאן דס"ל דמה שכתב בענין זה ר"ל כיון ששניהם מודים משו"ה יש להחמיר וכו' מ"מ לא ברירא לן לעשותו מחלוקת בין הריב"ש והרשב"א ז"ל בדבר שמהריב"ל ומהרימ"ט כתבו בהיפך ואף כי דעתו נוטה לאידך גיסא הלא לאמונה היה לו להזכירם ולא למסתם סתומי כאילו הוא מוסכם מן הכל.
ועוד איכא למידק דאף כי נאמר דס"ל דהרשב"א דמילת הריני לא מעלה ולא מוריד לשוויה ידים מוכיחות מ"מ שפיר איכא להשוות מידתם מטעמא אחרינא והוא כי הלשון דקאמר שנותן לה בתורת קדושין נראה שר"ל כדינו מלשון המועיל לקדש בו משו"ה כתב שיש להחמיר והיינו דקאמר בקידושין בענין זה דלא בעינן ידים מוכיחות וגם טעמא דהריב"ש ז"ל י"ל בכה"ג והיינו טעמא דמקודשת משום דכשנותן לה אמר לה הכי הריני נותן לך זה בתורת קדושין ומשום מילת בתורת קדייק הרב ז"ל לעשותה מקודשת ומ"ש מהרימ"ט בח"א סי' קל"ח וז"ל אבל לשון הריב"ש ז"ל הריני נותן לך בתורת קדושין מוכיח על הנתינה שהוא נותן לה בתורת קדושין יעו"ש וזה הוא דלא כמהריב"ל ז"ל וכמ"ש הרב ז"ל.