מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות אבל· רבי שלמה חכים
פרק ד · הלכה ו
מי שמתו מוטל לפניו וכו' ופטור מן קריאת שמע ומתפילה וכו'. נשאלתי לחוות דעתי בההוא שכתב הרא"ש ז"ל בתשובה כלל כ"ט סי' א' וז"ל מעשה שאירע לאדם אחד שמת לו ילד בשבת ולמוצ"ש לא התפלל כדין אונן שפטור מן התפלה ומכל המצות וכו' וכן ביום ראשון בבקר לא התפלל ולאחר שקברו המת התפלל תפילת הבקר כיון שעדיין לא עבר זמנה אבל לא התפלל תפלת ערבית כיון שעבר זמנה ולא דמי לשכח ולא התפלל ערבית שמתפלל שחרית שתים כיון שמן הדין נפטר בלילה מלהתפלל יעו"ש ותשובה זאת פסקה הטור ומרן ז"ל ביו"ד סי' שמ"א יעו"ש ואילו בירושלמי דחגיגה פ' אין דורשין משמע להיפך הביאו התוס' שם דף י"ז ד"ה עצרת יש לו תשלומין וכו' וז"ל בירושלמי א"ר בון דוד מת בעצרת והיו כל ישראל אוננין עליו והקריבו למחר כלומר מהתם משמע שהיה לו תשלומין וקשה להר"ר אלחנן תיפו"ל בלאו הכי לא הקריבו בראשון כיון שמת כדמשמע בפ' במה מדליקין דבשבת מת דוד ושמא התם לית ליה הכי ופליג אהא עד כאן הרי לפי הירושלמי הנזכר משמע להדייא דמי שאינו יכול לעשות מה שמוטל עליו מפני האנינות לא נפטר לגמרי וחייב אח"כ לשלם כמו שלא נפטרו ישראל מקרבן בשביל אנינות דוד המלך ע"ה וא"כ ה"ה לענין תפלה ואיך כתב הרא"ש ז"ל דכיון שהיה אונן ועבר זמנה וכו' ע"כ.
ולענ"ד נראה שיש לחלק ולומר דשאני נדון הרא"ש ז"ל שמת בשבת ולא חל עליו שום חיוב של תפלה במוצאי שבת ואמטו להכי דן את הדין לומר כיון דאידחי אידחי וא"צ לתשלומין כיון שלא נתחייב מעיקרא תשלומין למה הן באים ברם בענין דוד המלך ע"ה דמת בעצרת א"כ משהאיר היום נתחייבו בקרבן ראיה ואם אח"כ בא להם פיטור מצד הדין שמת דוד המלך ע"ה והיו כל ישראל אוננין עליו מ"מ אינו מועיל להם פיטור זה כי אם ליומיה שהם אוננין ומשום הכי חייב בתשלומין. והייתי עד ממהר לחילוק זה ממ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ב דחגיגה (מ"ה) [ה"ה] וז"ל מי שהיה חגר או סומא ביום ראשון וכו' אבל אם נטמא ביום ראשון הרי זה חייב להביא חגיגתו וראיתו בתוך הרגל כשיטהר ע"כ. ומרן בכ"מ כתב בסוף דבריו וז"ל ומכאן נלמוד דלחזקיה אם נטמא בליל יו"ט ראשון שהוא פטור כיון דכשהאיר יו"ט ראשון היה פטור אע"ג שיטבול בו ביום אינו נטהר עד שיעריב שמשו אבל אם נטמא ביום ראשון חייב דכיון דכשהאיר יו"ט ראשון היה חייב ע"כ. הרי להדייא כדאמרן ועיין בס' בית דוד או"ח סי' מ"ב שהביא מכאן ראיה למי שמת לו מת בשעה ח' שהיה חייב מקודם בתפילת מנחה דאין אנינות פוטרו מן התשלומין ע"כ. ועיין בשער המלך פ"ג מהל' מעשה הקרבנות דף מ"ו ע"א שכתב וז"ל ולהא ודאי י"ל דעל כרחך לא כתב הרב ז"ל דכיון שהיו מבטלין ממצות ראיה וחגיגה משו"ה לא נטמאו אלא דוקא כגון ההיא דדוד מת בעצרת דמשהאיר היום כבר נתחייבו ממצות אלו ומשו"ה כיון דחל חיובא עלייהו קודם מיתת דוד תו לא פקע מינייהו ומשו"ה לא נטמאו וכו' אמנם בההיא דפסחים מיירי דמית נשיא בי"ד קודם חצות כיון דאכתי לא מטי זמן חיוב שלמי חגיגה בהא ודאי מודה הרב דחייבים לטמא וזה פשוט יעו"ש הרי גם זה הוא סיוע למ"ש.
עוד עלה על דעתי לומר והוא כמ"ש הרב מל"מ בהל' אבל על הירושלמי הנ"ל וז"ל ובעיקר דברי ר' יוסי דאמר דוד מת בעצרת והיו כל ישראל אוננין עליו והקריבו למחרת אני תמיה עליו דאם כונתו לומר ההיא דאמרינן בכתובות אותו היום שמת רבי בטלה כהונה וכתב רבינו נשיא שמת הכל מטמאין לו אפילו כהנים וכן הכל אוננים עליו ופשיטא דדוד לא גרע מנשיא אם הדבר כן תיפו"ל דהכל היו טמאי מת וא"כ איך למחר הקריבו והא בעי הזיה ג' וז' וכו' ועוד נראה דמעולם לא גזרו במיתת הנשיא אלא אנינות של דבריהם דהיינו כל זמן שלא נקבר המת שהוא אסור בבשר ויין ושיהא פטור מכל המצות אבל אנינות של תורה דהיינו דקי"ל דיום המיתה אסור בקדשים באומרו יתברך לא אכלתי באוני ממנו זה לא גזרו על הנשיא וכו' וכתב וא"כ לאחר שנקבר דוד אמאי לא הקריבו חובתם י"ל דכבוד גדול עשו לו במותו ונשתהו עד שיקבר וקודם הקבורה לא היו יכולים לשלוח קרבנותיהם דלא גרע מאבל וכתב בסוף דבריו וא"כ י"ל דכונת אומרם דוד מת בעצרת והיו כל ישראל אוננין עליו היא לומר שהיו טרודין באבלו של דוד וכל אותו היום היו אוסרים באכילת קדשים ולא רצו להקריב באותו היום ולאכול לערב שלא למעט זמן אכילתן לפיכך הניחו לו למחרת היום ההוא זבחים ועולות ע"כ. ואם כן אמור מעתה דדוקא באבילות כי האי דבדידהו תלייא שלא רצו להקריב באותו יום שלא למעט באכילת קדשים משו"ה איתא בתשלומין ברם באבילות דמדינא אסור ומדאורייתא פטור אה"נ דא"צ לתשלומין וכדכתב הרא"ש ז"ל ודוק.