מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס
תנאי לבטל דברי תורה
א
ר"מ ס"ל מתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל אף דבר שבממון כתובות דף נ"ו ב"מ דף נ"א וצ"ד ואף בידעה וקא מחלה וע' לקמן אות ט':
ב
ר' יהודה ס"ל בדבר שבממון תנאו קיים והכי נקטינן מיי' פי"ב מה"א. וע' בתשובת שבות יעקב סי' ע"ה דנראה מדברי הרשב"ם בב"ב דף קכ"ו.
ג
דבדבר שהוא מצוה אף שהוא ממון תנאו בטל דשאני שאר כסות דליכא שום מצוה לגביה אך הוא ז"ל החליט שם בתשובה סי' ע"ה דאף לבטל מצוה מן התורה בדבר שבממון תנאו קיים יע"ש והנה בעיקר פלפול שם לענין כיבוד אב נ"ל בכה"ג היכא שהתנה שלא יתחייב בכיבוד אב כיון שהוא עיקרו בצערא דגופא כגון להלבישו ולהכניסו ולהוציאו כיון שבזה אין בתנאו כלום דהוי צערא דגופא אזי לא חל ג"כ אדבר שבממון כיון שעיקר הכיבוד שהתנה אינו דבר שבממון וע' בגיטין פ"ד ב':
ד
רשב"ג ס"ל המתנה עמ"ש בתורה תנאו בטל בכתובות ר"פ הכותב אך י"ל דוקא בדלא ידע דמחל אבל היכא דידעה וקא מחלה כגון בשאר כסות ועונה כר' יהודה ס"ל וע' בתוס' כתובות דף פ"ד ד"ה וסבר שכ' דהתם בירושה לא ידע דמחיל ומדברי הרמב"ן במלחמות שם נראה דירושה הוי ג"כ ידע ומחיל יע"ש ודוק:
ה
רב ס"ל מתנה עמ"ש בתורה תנאו בטל ואביי ס"ל אף במידי דידע ומחיל ס"ל לרב תנאו בטל דקאמר בב"מ דף נ"א ע"ב רב כר"מ ס"ל ור"מ אף בידע ומחיל ס"ל תנאו בטל ולרבא ס"ל לרב דוקא במידי דלא ידע ומחיל אבל במידי דידע וקמחיל כר' יהודה ס"ל כך מבואר למעיין בב"מ דף נ"א בפלוגתא דרב ושמואל וע' לקמן ועמ"ש בחדושי. ובזה יש ליישב קושית התוס' בב"מ דף מ"ט דמקשו לרב דס"ל דאף במידי דרבנן עשו חיזוק כשל תורה ולכך בירושה אף דהוא דרבנן תנאו בטל ולמה בפירות יהיה תנאו קיים ולדידי לק"מ דרב ס"ל דעשו חיזוק כשל תורה ובשל תורה ס"ל דוקא במידי דלא ידע דמחיל תנאו בטל כמש"ל ולכך בירושה דלא ידע דמחיל תנאו בטל אבל בפירות דידע ומחיל תנאו קיים ואי קשיא הא דאמר שם בהכותב דאף לגבי שתוכל למכור מהני הנאה כמ"ש במשנה ריש הכותב א"כ למה כ' לה דו"ד שאם מכרה ונתנה קיים וכבר כ' שם הר"ן דתנאי הזה הוא רק על הנכסים שנפלו לה אחר הנשואין דעל הנכסים של קודם הנשואין בלא"ה תוכל למכור כיון דמיירי בכותב לה ועודה ארוסה והנה נכסים האלו שנפלו לה אחר נשואין לא ידע בשעת אירוסין דלמחול א"כ קשיא לרב דלהוי תנאו בטל בזה אך קושיא זו כבר ישבתי בחדושי בכתובות ר"פ הכותב דרב לשיטתיה דס"ל התם בפ' האשה שנפלו כרבותינו דאף נכסים שנפלו לה קודם שנתארסה וניסת מכרה בטל ולכך י"ל דלכך כתב לה דוד"ב על הנכסים דקודם הנשואין דידע ומחיל אבל הנכסים שאחר הנשואין באמת תנאו בטל דלא ידע דמחיל וע"ש שהארכתי בזה וכ"ז לרבא אך לאביי דס"ל דרב ס"ל ן במידי דידע ומחיל תנאו בטל קשיא קושית התוס' למה בפירות תנאו קיים וגם קשיא על פירי פירות דלא ידע דלמחול למה תנאו קיים וגם על ר"י דס"ל דחכמים עשו חיזוק יותר משל תורה למה תנאו קיים בפירי פירות דלא ידע ומחיל ובכה"ג לרבא ס"ל לר"י תנאו בטל. נקטינן מהא. דלאביי ס"ל לר' יהודה אף במידי דלא ידע דלמחול תנאו קיים ולרבא ס"ל לרב דבכה"ג גם לר' יהודה תנאו בטל ע' היטב בב"מ דנ"א שם ודוק:
ז
שמואל ס"ל התם תנאו קיים בב"מ דנ"א דקאמר בש"ס שם די"ל דס"ל בעלמא כר"מ היכא דודאי קא עקר לתנאו אבל באמר לחבירו ע"מ שאין לך עלי אונאה דמי יימר דעקר לתנאו ס"ל תנאו קיים וע"ש במה דקאמר רב ענן לדידי מפרשא לי ומחלק בין אין בו אונאה לאין לך עלי אונאה וע"ש בפרש"י ופי' תוס' והדברים ארוכים אין כאן מקומם להאריך בזה:
ח
ר' יוסי אמורא המוזכר בירושלמי ס"ל תנאי שבממון קיים בירושלמי הלכה א' אלין דכתבין אין מיתן בלא בנין יהא מדלה חזר לבית אביה תנאו ממון הוא וקיים ע"כ ולדברי הרא"ש בפ' הכותב שכתב בשם ר"ח דלאו בתנאי הבעל איירי אלא באב שפוסק נדוניא לבתו דהוי כמתנה על מתנה להחזירו לפ"ז אין ראיה דס"ל תנאי שבממון קיים היכא שמתנה על ד"ת דהכא לא מתנה על דת והבן וגם לדברי הרמב"ן בשם רבו שכ' דהכא הוי כמתנה שירשנה אלא יורשה ומתנה להחזיר לאביה ירושתה ג"כ אין ראיה לתנאי שבממון היכא שמתנה לבטל ד"ת דהכא לא מבטל ד"ת ודוק היטב:
ט
הנה לפי הנראה משיטת הגמרא דב"מ דף נ"א בפלוגתא דרב ושמואל מבואר דר' יהודה דס"ל תנאו קיים בדבר שבממון לרב דוקא היכא דידע ומחיל אבל בלא ידע גם ר' יהודה מודה דבטל אך לאביי שם מבואר דרב מודה דלר' יהודה אף בלא ידע דלמחול תנאו קיים ורב כר"מ ס"ל אך רבא דמוקי כאן בסתם כאן במפרש ס"ל דרב כר"י ס"ל ור"י מודה בלא ידע דלמחול ולפי שיטה זו שמואל ס"ל דר' יהודה ס"ל תנאו קיים אף בלא ידע דמחיל והנה המעיין היטב בדברי המלחמות ר"פ הכותב בסוגיא דירושת הבעל יבין דהרמב"ן ס"ל דלפי האמת רב ושמואל פליגי במפרש דידע דלמחול ורב ס"ל כר"מ דאף בידע ומחיל תנאו בטל ושמואל ס"ל כר' יהודה וע"כ לא אמר ר' יהודה אלא בידע ומחיל אבל בסתם דלא ידע ומחיל ס"ל לשמואל דאף ר' יהודה מודה והרי"ף והרמב"ם פי"ג מה' מכירה שחלקו בין סתם למפרש כר' יהודה ס"ל וכשמואל דס"ל במפרש ס"ל לר"י תנאו קיים ובסתם אף שמואל מודה דאף לר"י בכה"ג תנאו בטל כך הוא שיטת הרמב"ן ר"פ הכותב. ולפ"ז יצא לנו. דרבא ס"ל כר' יהודה בדבר שבממון תנאו קיים ודוקא היכא דידע ומחל אבל בלא ידע ומחיל תנאו בטל וכ"ז לשיטת הרמב"ן דשמואל מחלק בין ידע ללא ידע אך לשיטת רש"י והתוס' בב"מ שם דזה החילוק הוא רק לרב ובודאי רבא כשמואל ס"ל דהלכתא כוותיה דשמואל בדינא ולשמואל אף בסתם בלא ידע דמחיל תנאו קיים והא דקאמר הברייתא דסתם תנאו בטל כבר פי' שם התוס' בב"מ יע"ש ולדעת ר"מ והרא"ש שפסקו כרב משום דהוי איסורא א"כ רבא ס"ל ג"כ היכא דידע ומחיל יש אונאה ותנאו קיים והיכא דלא ידע תנאו בטל:
יא
לרב אדא בריה דרב איקא לא הוי מתנה עמ"ש בתורה רק כשמתנה ע"מ שאין לך שאר כסות דהוא קא עקר אבל במתנה ה"ז גיטך ע"מ שתאכלי בשר חזיר דלאו איהו קא עקר אלא איהי קא עקרה לאו מתנה עמ"ש בתורה הוא ורבינא פליג וס"ל דאף זה חשוב מתנה עמ"ש בתורה דכלום קא עקרה איהי אלא לקיומי תנאי דידיה גיטין דף פ"ד ב':
יב
רבינא ס"ל דל"א מתנה עמ"ש בתורה רק בשאר כסות ועונה דודאי קא עקר אבל הכא דא"ל ה"ז גיטך ע"מ שתאכלי בשר חזיר דלא קאמר דלא סגיא דלא קאכלת לא תיכול ולא תגרש גיטין פ"ד ב' וע"ש בפרש"י: