מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס
שביתת כלי ובהמה
א
ב"ש אית להו שביתת כלים דאורייתא אליבא דכ"ע ספ"ק דשבת אך אם אסור לדידהו אף דהכלי לא עביד מעשה דעת התוס' דלרבה לא אסור לב"ש שביתת כלים היכי דלא עביד מעשה וע' בב"ח סי' רמ"ו דכ' דגם לרב יוסף לב"ש לא אסור אף דלא עביד מעשה עיין בגמרא די"ח א' ובתוס' ד"ה ולימא מר ותבין מ"ש. נמצא מבואר מזה:
ב
דלר' אושעיא אמר רב אסי אית להו לב"ש שביתת כלים אף דלא עביד מעשה ועורות לעבדן ולכובש כלים אין הכלי עושה מעשה רק אדם המלבנו עיין בתוס' שם י"ח ב' ד"ה ולב"ש:
ג
ולרבה ורב ורב יוסף לית להו לב"ש שביתת כלים היכי דלא עביד מעשה:
ד
ב"ה לית להו שביתת כלים לדעת התוס' שם בד"ה ולימא מר אזי אליבא דכ"ע לית להו לב"ה שביתת כלים אך הרב בב"ח סי' רמ"ו האריך דלרבה ורב יוסף אית להו לב"ה שביתת כלים היכי דעבדי מעשה וב"ש וב"ה לא פליגי בהא כלל ע"ש שהאריך דלכך פסק הרוקח לאסור שביתת כלים משום דפסק כרבה ורב יוסף דס"ל דאף לב"ה אית להו ש"כ ודלא כר"א א"ר אסי דס"ל דלב"ה לית להו ש"כ. יצא לנו לפ"ז:
ה
דלרבה ורב יוסף אית להו לב"ה ש"כ היכי דעביד מעשה ולר' אושעיא א"ר אסי לית להו. כך הוא דעת הב"ח:
ולדעת רוב הפוסקים אף לרבה ורב יוסף לית להו לב"ה ש"כ אף דעביד מעשה:
ז
למאן דאוסר ש"כ אסור להשכיר כלים שעושין מלאכה לכותי בע"ש ובד' וה' מותר ברייתא בספ"ק דשבת י"ט א' לא ישכיר אדם כליו לכותי ע"ש ובד' וה' מותר והרי"ף השמיט הבריית' וכ' הרא"ש משום דס"ל דאתיא כב"ש והקשה דא"כ אף בד' וה' ליתסר משום ש"כ ותי' משום בכה"ג שאין מלאכת ישראל נעשה בהם לא אסרו בד' וה' עכ"ד. והנה יש להקשות ע"ז דא"כ לאשמעי' רבותא טפי דאף לא ישאילם לעכו"ם משום שעושה בו מלאכה וישראל מצווה על ש"כ ועוד קשה על מ"ש דבד' וה' מותר וברוקח מבואר דאף אם השאילם ביום א' צריך ליקח ממנו בע"ש שלא יעשה בהם מלאכה בשבת הביאו הב"י בסי' רמ"ו וכתב דרוקח ס"ל ש"כ ולכך אוסר אף בשאלה וביום א' יע"ש חזינן דלמאן דס"ל ש"כ אף ביום א' אסור. ולולי דמסתפינא היה נראה לתת טעם להתיר בד' וה' בשכירות דוקא עפמ"ש הריב"ש הביאו הב"י ס"ס רמ"ה בב' ישראלים שהיה להם שותפות שוורים עם הנכרים דנכרי יכול לעשות עמהם בשבת מלאכה ואין הישראל עובר משום שביתת בהמתו כיון דיש לנכרי חלק בהם א"כ יעשה בהם מלאכה בעל כרחי של ישראל ואין ישראל מצווה על שביתתו ולפ"ז בשכירות כיון שהשכירום לנכרי על חודש ושכירות קניא עכ"פ לימי שכירותו שיוכל לעשות בהם מלאכתו בע"כ של ישראל דלאו לאוקמא בכילתא אשכרינהו וא"כ אין מצווה על שביתתם וא"כ בע"ש כיון שתחילת שכירותו הוא על שבת ועתה הוא עדיין ברשות ישראל ואסור לו להשכירו סמוך לשבת שיעשה מלאכה בהם תיכף בשבת אבל היכא דאשכרינהו כמה ימים קודם שבת נמצא בשעה שמשכירם דאז עדיין ברשות ישראל הוא אינו משכירם על מלאכת שבת דעדיין רחוק הוא לשבת ואח"כ כשיבא יום השבת אזי שוב אין הישראל מצווה על שביתתו כיון שהנכרי קנה אותו כבר וכמבואר בריב"ש דאין איסור רק אם אין עליהם רשות אחר רק רשות הישראל ויכול למחות שלא יעשה בהם אבל כל שהכותי יכול לעשות מלאכה בע"כ של ישראל אין ישראל מצווה על שביתתו וכן בשכירות כשמשכיר לעכו"ם כמה ימים לפני השבת ומותר להשכיר לו בהבלעה על חודש או שנה וכשמגיע שבת כבר יש רשות עכו"ם עלייהו ועושה בשלו ודמי למש"כ הב"י ס"ס רמ"ד לענין קניית מכס דמתחילה יכול לקנותו וכשכבר קנה מותר להשכירו על שבת משום פסידא ע"ש והבן ולפ"ז לא קשה למה לא נקיט ברייתא לא ישאיל כליו דבשאלה אף בד' וה' אסור דסתם שאלה הוא ברשות ישראל ליקח ממנו אימת שירצה וא"כ אין הנכרי יכול לעשות מלאכה בע"כ של ישראל ואסור אף בד' וה' ולכך כ' הרוקח בשואל לנכרי אף ביום א' יקחנו ממנו בע"ש דסתם שאלה כיון שאין לו הנאה מסתמא יש הברירה ביד ישראל ליקח אותו כ"ז שירצה כמבואר בח"מ סי' שמ"א סעיף א' ובאמת היכא דשואלו בפירוש לזמן יש לו דין שכירות כיון דמשך העכו"ם קנה על משך ימי שאילתו ועיין בח"מ סימן קצ"ד בסמ"ע ובש"ך ס"ק א' ודוק: