מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס
ק"ש כמה בעי כונה
א
ר' אליעזר בן הורקנוס דהוא סתם ר"א בן מחלקותו דר"ע ס"ל דעד על לבבך צריך כונה לדעת רש"י י"ג א' ולדעת התוס' בברכות עד בכל מאודך:
ב
ר"ע ס"ל התם דכל הפרשה צריך כונה:
ג
ר' יהודה ס"ל ג"כ שם דכל הפרשה צריך כונה:
ד
רב זוטרא ור' יאשי' ור' יוחנן ס"ל ג"כ דכל הפרשה צריך כונה שם:
ה
ר' מאיר ס"ל שם דרק פסוק שמע ישראל צריך כונה:
ו
רב נחמן דאמר ליה לדרו עבדי' בפסוקא קמא צערן טפי לא תצערן מבואר דס"ל ג"כ דא"צ כונה רק פסוק א':
ז
רבא פסק התם הלכה כר"מ דא"צ כונה כ"א פסוק ראשון:
ח
רב יהודה יש להסתפ' היכא ס"ל דשם אמר ר' נתן בר מר עוקבא אמר רב יהודה עד לבבך בעמידה והנה הרי"ף שם מבואר דע"כ ס"ל לרב יהודה דעד על לבבך בעי כינה כר"א דלעיל אות א' ומכאן ראיה לשיטת רש"י שכתבתי באות א' דלר"א עד על לבבך צריך כונה דלשיטת התוס' שכתבתי שם רב יהודה דאמר כמאן דלא מצינו שום תנא שיסבור עד על לבבך אך התוס' ס"ל שיטת הגאון שהביא הרא"ש דהטעם דעמידה לאו משום כונה רק משום דלא לשוויא לה עראי וא"כ מצי סבר רב יהודה דאין צריך כונה כ"א פסו' ראשון (אך מדברי התוס' שם ד"ה על לבבך מבואר דלא ס"ל כשיטת הגאון רק כשיטת הרי"ף דלדידן דלא בעי כונה רק פסו' ראשון לא בעי עמיד' כ"א בפסו' ראשון וצ"ע) ועכ"פ מוכח דרב יהוד' לא ס"ל דכל הפ' צריך כונה דא"כ יצטרך עמידה כל הפרשה כדס"ל לר' יוחנן באמת כמ"ש שם בש"ס ואזדא ר' יוחנן לטעמיה כו' יע"ש א"ו דרב יהודה לא ס"ל דכל הפרשה צריך כונה רק לשיטת הרי"ף ס"ל דעד על לבבך לשיטת הגאון ס"ל רק פסו' ראשון ולכאורה יש להוכיח מכאן דרב יהודה ס"ל ק"ש דאורייתא ולא מבעיא לדעת הרי"ף שכתבנו דע"כ ס"ל לרב יהודה כר"א דעד על לבבך בעי כונה ע"כ ס"ל ק"ש דאורייתא כמו שהוכחתי בע' ק"ש דאורייתא דע"כ ר"א ס"ל ק"ש דאורייתא ע"ש אות י"ב אלא אפי' לדעת הגאון שהביא הרא"ש דמשום דלא לשוי' ליה עראי בעי עמידה והא דלא בעי עמידה כולה פרשה משום דאח"כ כתיב ובלכתך בדרך כו' משמע מה"ת הוא דוקא פרשה זו ויש לדחות דרב יהודה קאמר דהשתא דתיקון רבנן לומר פרשה זו דשמע דוקא משום קבלת עמ"ש א"צ עמידה כ"א עד על לבבך דבתר הכי כתיב ובלכתך אבל באמת ק"ש דרבנן דמה"ת א"צ לקרות דוקא פ' זו ע' ערך ק"ש דאורייתא אות ה' ואות י"ב אבל עכ"פ לדעת הרי"ף דס"ל כר"א ברירה מילתא דס"ל ק"ש דאורייתא וקשה דהא בברכות דף כ"א ס"ל לרב יהודה אמר שמואל ק"ש דרבנן וצ"ל הא דידיה הא דרבי' (ובאמת בש"ס שם לא כתב אמר רב יהודה אך ברי"ף ורא"ש גרסו אמר רב יהודה אמר שמואל) (וקצת ראיה לזה דהא רב יהודה רמי תכלתא לפרזומא דאינשי ביתא וא"כ ס"ל ע"כ דלילה זמן ציצית והא דכתיב וראיתם אותו צ"ל דמפיק ליה כמ"ש במנחות מ"ג ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת ואיזו זו ק"ש מוכח דק"ש דאורייתא ועמש"ל בע' ק"ש דאורייתא אות י"ג ובע' ציצית אי הוי מצות עשה שהז"ג ע"ש אות ג') ובזה יתיישב מה דקשה לכאורה רב יהודה ארב יהודה דבש"ס דילן מבואר שם דרב יהודה ס"ל עד על לבבך בעמידה ובתנחומא הביאו שם ג"כ התוס' וז"ל שם רב יהודה בשם שמואל אמר אסור לקבל עליו עול מלכות שמים כשהוא מהלך אלא יעמוד ויקרא וכשיגיע לואהבת ילך לדרכו משמע דס"ל לרב יהודה דא"צ לעמוד כ"א בפסו' ראשון לבד ולפי מה שכתבתי א"ש דהא דידיה והא דרבי' ושמואל לשיטתיה דס"ל ק"ש דרבנן וא"כ א"א לומר דבעי כונה עד על לבבך כמ"ש בערך ק"ש דאורייתא אות י"ב וע"כ א"צ כונה כ"א פסו' ראשון משום קבלת עמ"ש ורב יהודה ס"ל ק"ש דאורייתא וס"ל כר"א דעד על לבבך צריך כונה ודוק:
ט
רב ס"ל ג"כ בברכות דף י"ג ב' דא"צ כונה כ"א פסוק ראשון דאמר שם רב אילא בריה דרב שמואל בר מרתא משמיה דרב אמר שמע ישראל כו' ונאנס בשינה כו' וע"ש ברא"ש דצריך לקרות כולה רק כונה לא בעי כ"א בפסוק ראשון:
י
בערך עוסק במצוה אות ד' כתבנו די"ל דהא דשומר אבידה שומר שכר או ש"ח בפלוגתא דרבה ורב יוסף תלי' בהא דר' יוסף ס"ל דא"צ כונה כ"א פסו' ראשון ולכך שומר אבידה ש"ש ורבה ס"ל דבעי כונה בכולה פ' ולכך ס"ל ש"ח ע' שם ענין נחמד וקצת דמדומי ראיה דר' יוסף דלא בעי כונה כ"א פסו' ראשון מהא דאיתא שם בברכות די"ג ב' אמר רב יוסף לר' יוסף בריה דרבא אביך היכא עביד בפסוק' קמא הוי מצער נפשיה כו' משמע דקיבל רב יוסף מיני' דלהכי שאיל מיניה לקבלי' וגם מדלא אפליג עליו בהדי':
יא
י"ל דהך אי בעי כונה כל הפרשה תלוי בזה אי קרא שמע ולא השמיע לאזנו יצא דהנה כבר כתבנו דר"ע ס"ל דכל הפרשה צריך כונה דכתיב על לבבך והנה בברכות ט"ו א' יליף ר"מ מעל לבבך דא"צ להשמיע לאזנו בק"ש דכתיב על לבבך אחר כונת הלב הן הן הדברים ובזה א"ש ר"מ לשיטתיה ס"ל דרק פסו' ראשון בעי כונה כמש"ל אות ה' וליכא למילף כונה מעל לבבך כדילפי ר"ע ור"א משום דמפי' ליה למילף מיניה דא"צ להשמיע לאזנו ואי קשיא הא ר' יהודה ס"ל ג"כ שם דא"צ להשמיע לאזנו ואעפ"כ ס"ל דק"ש בעי כונה כל הפרשה כדלעיל אות ג' וי"ל דר' יהודה ס"ל דעכ"פ לכתחלה צריך להשמיע לאזנו מדרבנן ור"מ ס"ל דאפילו לכתחלה א"צ מדהתירו התורה בפירוש מעל לבבך אין כח ביד חכמים לאסור וכסברת הט"ז בי"ד סי' קי"ז ובחו"מ סימן ב' אבל ר' יהודה לשיטתיה דס"ל על לבבך היינו לחייב כונה וא"כ אין כאן קרא מפורש להתיר בלי שמיעת אוזן וע"כ יש כח ביד חכמים לאסור לכתחלה בלי שמיעת אוזן ונמצא ר"מ ור"י כל חד לשיטתייהו יצא מזה דמאן דס"ל דק"ש א"צ כונה רק פסוק ראשון ע"כ מפיק על לבבך דא"צ להשמיע לאוזן כר"מ ולכך אפי' לכתחלה א"צ להשמיע לאוזן וקשה דבאו"ח סימן ס' פסק דא"צ כונה כ"א בפסוק ראשון ואעפ"כ פסק בסי' ס"ב דלכתחלה צריך להשמיע לאזנו וצ"ל דס"ל דאפי' במקום שהתורה התירה בפי' יש כח ביד חכמים להחמיר ודלא כט"ז ובחדושי הארכתי בזה: