מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס
קלוטה
א
ר' יהודה ס"ל קלוטה כמי שהונחה כך משמע מדברי רש"י עירובין דף ל"ג ע"ב (וע' שבת צ"ז דקאמר שם ר' יהודה ס"ל קלוטה כמי שהונחה וכך היא מסקנת הש"ס וע"ש היטב דקאמר בתר הכי ולמאי דס"ד מעיקרא משמע דמסקנא לאו הכי משמע ודוק) במה דס"ל לר' יהודה היכא דאינו גבוה עשרה א"צ שיהא הרוחב ארבעה פרש"י דה"ל כמאן דמונח אארעא דכל למטה מעשרה קלוטה כמי שהונחה דמיא משמע דוקא למטה מעשרה ס"ל קלוטה גם התם אינו קלוטה ממש דעכ"פ מונח על דבר רק שאין בו ד':
ב
ר"ע ס"ל קלוטה כמי שהונחה דמיא במס' שבת דף ד' דמחייב בהזורק מרשות היחיד לרה"י ור"ה באמצע זהו לבתר דפשיט' ליה לרבא וע' באות שאח"ז שכ' די"ל דר"ז ור' אבא ורבא לא ס"ל טעמא דר"ע משום קלוטה:
ג
רבי ס"ל ג"כ קלוטה כמי שהונחה דמיא אך י"ל דוקא בר"ה מקורה דאמרינן ביתא כמאן דמליא דמיא שבת שם אך התוס' שבת דף ה' א' ד"ה לא מחייב כתבו דההוא דגיטין ע"ט דקאמר כמאן כרבי לא ס"ל הא דרב ושמואל וס"ל דרבי אפי' ברשות הרבים ס"ל קלוטה כמי שהונחה דמיא והנה לפי דברי התוס' אלו יש מחלוקת בין אמוראי בדברי רבי דלרב ושמואל לא ס"ל לרבי קלוטה רק ברה"י כמבואר בשבת ולר"ז ור' אבא ורבא דקאמרי בגיטין כמאן כרבי מבואר דס"ל אף בר"ה ס"ל קלוטה אך התוס' בגיטין דע"ט ד"ה כמאן כתבו דכ"ע ס"ל דרבי לא מחייב אלא ברה"י ולכך קאמר כמאן כרבי ולא קאמר כר"ע דלר"ע לא מתוקמא מדמצריך מחיצות התחתונות עודפות על העליונות ולר"ע לא צריך לזה דאפי' בר"ה בלא מחיצות ס"ל קלוטה לכך קאמר כרבי דלא ס"ל קליטה רק ברה"י רק דס"ל דלא בעינן רה"י מקורה רק רה"י בלי קירוי משום מחיצות רה"י ס"ל כמאן דמליא דמי ולפי מאי דמשני שם בגיטין אפי' תימא כרבנן יכול להיות טעמא דרבי משום קירוי ע"כ תורף דבריהם יצא לנו מדבריהם דכ"ע ס"ל דלא מחייב רבי אלא ברה"י רק דר' אבא ור"ז ורבא דגיטין הוי ס"ל דמחוייב אפי' ברה"י שאינו מקורה רק מטעם מחיצות רה"י הוי כמאן דמליא ורב ושמואל (וכן רב אסי ועולא דמהדרי שם לר' אבא ור"ז דטעמא דגיטין משום אינטורי יכול להיות דס"ל טעמא דרבי משום קירוי כמ"ש התוס' וס"ל דלא מחייב רבי אלא ברה"י מקורה ולפי מסקנא בגיטין שם יכול להיות דאף ר' אבא ור' אסי הדרי בהו וס"ל דרבי לא מחייב אלא ברה"י מקורה וטעמא דגיטין משום אינטורי אך רבא דקאמר בגיטין שם ג' מדות בגיטין הא דאמר רבי קלוטה כמי שהונחה כו' וע"ש מבואר דע"כ ס"ל דרבי מחייב אפי' ברה"י שאינו מקורה דהא ס"ל לרבא טעמא דגיטין משום אינטורי אעפ"כ מחלק בין רבי לרבנן ואם איתא דס"ל דרבי לא מחייב אלא ברה"י מקורה הו"ל למימר בין לרבי בין לרבנן דס"ל באינו מקורה ל"א קלוטה ה"מ לשבת אבל בגיטין משום אנטורי אלא ע"כ דס"ל לרבי באמת ל"צ לחלק בין גיטין לשבת דאף בשבת חייב אף באינו מקורה ועיין שם היטב ותבין והנה לפי זה צריך לומר דמה שכ' התוס' שבת ה' א' שהבאתי לעיל דההוא דגיטין לא סברי דרב ושמואל דהכא דלא מחייב רבי אלא ברה"י מקורה אין הפירוש כמש"ל דלא סברי דרב ושמואל כלל וס"ל דאפי' בר"ה מחייב רבי דזהו אינו דא"כ למה לי מחיצות התחתונות עודפות על העליונות כמ"ש התוס' בגיטין אלא דבאמת ס"ל דרבי לא מחייב אלא ברשות היחיד שיש לו מחיצות רק דלא סברי דרב ושמואל דלא מחייב רבי אלא ברה"י מקורה דוקא דאפי' בלא קירוי חייב ברה"י ובזה א"ש גם לדידהו הא דנקט רבי רה"י באמצע ולא נקט ר"ה באמצע כמו בפלוגתא דר"ע ודוק כך צריך לפרש דברי התוס' דשבת והנה באמת פשט דברי התוס' שם משמע דהאי דגיטין לא סברי דרב ושמואל כלל וס"ל אפי' בר"ה מחייב רבי ומסתימת מהר"ם לובלין בפירושו שם משמע כן וכן נראה שפי' בעל פ"י שם מדטרח לתרוצי אליבא דההוא סוגיא דגיטין הא דנקט רבי ורה"י באמצע ולא נקט ר"ה באמצע יע"ש מ"ש בזה ש"מ דס"ל לבעל פ"י דההוא סוגיא דגיטין ס"ל אפי' בר"ה מחייב רבי והא שכתבנו לעיל דא"כ קשה למה הוצרך לאוקמי ההוא דגיטין כשהמחיצות תחתונות עודפות דאפי' כשאין עודפות אמרינן קלוטה כמו בר"ה שאין כאן מחיצות כלל אך זה יש לתרץ דבאמת הוי ס"ל דבגיטין בעי חצר המשתמר רק דס"ל דטעמא דאנטורי לחוד לא מהני רק אי נימא קלוטה כמי שהונחה ואז הוי תרוייהו הנחה ומקום משומר והתרצן השיב שם דאנטורי לחוד סני אבל באמת כשאין המחיצות עודפות דלא מינטר לא מהני קליטה דודאי נטירותא בעי בגיטין ודוק שוב מצאתי שגם הגאון בעל פני יהושע בחדושיו לגיטין הרגיש בזה ובזה א"ש קושית מהרש"א בגיטין שם דמקשה למה הוצרך לאוקמי כשהמחיצות תחתונות עודפות וכרבי לוקמא מתניתין אף באין עודפות וכר"ע דס"ל קלוטה אפי' בר"ה ולפמ"ש אף לר"ע בעי עודפות בגט משום נטירותא ודוק ובל"ז יש ליישב קושית מהרש"א דלכך לא אוקמא כר"ע די"ל דר"ע לא ס"ל קלוטה כמי שהונחה וטעמא דחייב משום דיליף זורק ממושיט כדאיתא בשבת דף ד' ניהו דלרבה פשיטא ליה מ"מ י"ל דהנך אמוראי ר"ז ור' אבא ורבא ס"ל דר"ע לא ס"ל קלוטה רק טעמא דמחייב דיליף זורק ממושיט כמ"ש התוס' שבת ד' ד"ה דאמרינן ובזה מיושב ג"כ לפי מה שכתבתי דאף לר"ע בעי בגט מחיצות התחתונות עודפות וא"כ קשה למה קאמר כמאן כרבי ולא קאמר כמאן כר"ע כקושית התוס' גיטין מה שכ' התוס' דלר"ע לא בעי עודפות ז"א דכבר כתבנו דאף לר"ע בעי עודפות אך לפמ"ש א"ש די"ל דס"ל דר"ע יליף זורק ממושיט ולא ס"ל קלוטה שוב מצאתי שפני יהושע בגיטין הרגיש בזה סוף דבר לפמ"ש י"ל דתוספות דשבת ס"ל דרבה ורבא ור"ז ס"ל דלרבי אמרינן קלוטה אפי' ברשות הרבים אך י"ל דלבתר דמשני הגמ' שם אפי' תימא רבנן וטעמא דגט משום נטירותא הדרי בהו וס"ל דאף רבי לא קאמר אלא ברה"י מקורה וטעמא דגט משום אנטורי ויש ראיה לזה דהא הנהו אמוראי דגיטין דאמרי כמאן כרבי הם ר"ז ור' אבא ורבא ואי ס"ד דאפי' למסקנא ס"ל דרבי ס"ל קלוטה אפי' בר"ה א"כ למה הוצרכה לשנויי בשינוייא דחוקה הך מתניתין דשבת כדאית' בשבת דף ה' א' ר"ז משני אחרים הוא והיא שינויא דחוקה כדקא מקשה שם ודלמא הנחה הוא דלא בעי ור' אבא משני כגון שקבל בטרסקל והוא דחוק מאד כדמקשה שם ורבא משני ידו של אד חשובה מנ"ל לחדש סברא זו כיון דמצינו לאוקמא מתניתין כרבי דס"ל קלוטה אף בר"ה אלא ע"כ צ"ל כמ"ש דלפי המסקנא דגיטין מודה ר"א ור"ז דרבי לא ס"ל קלוטה אלא ברה"י ודוק אך רבא ע"כ ס"ל לרבי קלוטה אף ברה"י שאינו מקורה כמש"ל ודוק:
ד
בגיטין כ"ע מודו דקלוטה כמי שהונחה דמיא היכא דזרק לה גט לחצירה כיון שהגיע לאויר החצר מגורשת גיטין ע"ט א':