אור ברסלב
מלא הרועים חלק א ציצית חובת גברא

מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס

ציצית חובת גברא

ציץ מרצה על העולין ועל האכילות

א

שמואל ס"ל ציצית חובת מנא דס"ל כלי קופסא חייבין בציצית מנחות מ"א ודוקא טלית דעביד לאכסויי אבל תכריכי המת דלא לאכסויי עבידי פטורין לשמואל שם:

ב

רב חסדא ס"ל דרב סובר ציצית חובת מנא מנחות מ"ב ע"ב:

ג

רב נחמן ס"ל אליבא דרב חובת גברא שם:

ד

רבה בר ר"ה ס"ל ג"כ חובת טלית שם מ"א א' רבה בר ר"ה אקלע לבי רבא בר רב נחמן כו' והמעיין ברש"י שם ובב"י סימן י' יראה דרבא הוי לבוש טלית כפולה ורבה בר רבב הונא א"ל מי סברת ציצית חובת גברא חובת מנא הוא זיל רמי לה מבואר דס"ל חובת טלית אבל רבא בר רב נחמן מסתמא כאבוהו ס"ל דחובת גברא הוא כמ"ש באות הקדום:

ה

אי אמרינן דציצית חובת מנא אף בגדי נשים חייב הבעל להטיל בהן ציצית דאף דציצית (דאף מ"ד חובת מנא הוי מ"ע שהז"ג הואיל וכסות לילה פטור ואף דפטור אף ביום מ"מ לילה גורם וע' בב"י שתי' כן לדעת הרא"ש) הוי מ"ע שהז"ג ונשים פטורות מ"מ כיון דחיוב מוטל על הבגד חייב הבעל להטיל בהן ציצית דלא גרע מכלי קופסא וא"ל דכלי קופסא הוא בגד שמתכסה בו בר חיובא אבל בגדי נשים כיון שאין הבגד של בר חיובא דמי לכסות לילה דפטור מציצית הואיל ואין לילה זמן ציצית דכתיב וראיתם אותו וה"ה היכא דאין גברא דלמיכסי' ביה בר חיובא פטור הבגד דהא שר תכסה בה כתיב ובעינן דמיכסי בה בר חיובא אך ז"א דא"כ למה הוצרך בגמ' למפטר תכריכין דלאו לאכסויי עבידא תיפוק ליה דאף אי הוי לאכסויי פטורים כיון דהן כסות גברא דפטורים מציצית דאינן בני מצות ואפשר לומר דהגמ' קאמר הטעם דאשר תכסה בה למיפטר אף אם לובשם בחייו לפעמים פטור משום דלאו לאכסויי עביד מתחלה ע' במג"א סי' י"ט ס"ק ב' אך גם לטעם דגברא לאו בר חיובא אם לובשם אחר ראוי להפטר כיון דעיקר הבגד של גברא דלאו בר חיובא והדרא קושיא לדוכתא למה צריך הגמ' לומר הטעם דלאו לכסויי עביד וע"כ לומר דלמ"ד חובת מנא לא קפדינן אבעלים של הבגד רק על גוף הבגד ועל זמן לבישתו אם הוא כסות לילה או יום ולפ"ז חייב בגדי נשים בציצית אם יש להן בעל אבל אם אין להאשה בעל אינה חייבת לעשות בהן ציצית דפטורה ממ"ע שהז"ג וציצית הוא מ"ע שהז"ג כיון דכסות לילה פטור אך קשה לי מדקאמר מנחות מ"ג דרב יהודה ס"ל ציצית לאו מ"ע שהז"ג מדרמי תכלתא לפרזומא דאינשי ביתיה דלמא לעולם ס"ל דהוי מ"ע שהז"ג והא דרמי תכלתא משום דס"ל כשמואל רבי' דציצית חובת מנא וי"ל מדקאמר דהוי מברך כל צפרא להתעטף בציצית ש"מ דס"ל חובת גברא דאי לא"ה לא הוי מברך רק בשעת עשי' בבגד ותו לא כמו במזוז' ודוק. נשמע מזה:

ה דרב יהוד' ס"ל חובת גברא מדמברך להתעטף ועוד יצא לנו מזה

ו

דלמאן דס"ל חובת מנא אין מברכין להתעטף רק בפעם הראשון עשה בה ציצית מברך לעשות ציצית וע' במנחות מ"ב ע"א וע"ב ודוק:

ז

ר"ש לדעת הנ"י ס"ל ציצית חובת גברא ומנא אמינא לה דבמנחות דף מ"א ת"ר טלית כפולה ר"ש פוטר ופי' הנימוקי יוסף דס"ל דאין ראוי לכסות בו ולאו בגד הוא כלל ובתר הכי אמרינן שם רבה בר רב הונא איקלע לבי רבא בר"נ ואכסי טלית כפולה איפשט' וקם חוטא להדי רישא א"ל לאו היינו כנף דתנן כו' א"ל מי סברת חובת גברא הוא חובת מנא הוא זיל רמי לה ועבב"י סי' י' שכ' מדא"ל לאו היינו כנף דתנן היינו דס"ל דר"ש דטלית כפולה פטור מציצית וא"כ קשה היכא קאמר זיל רמי לה הא לנ"י פטור להטיל אפי' בד' כנפותי' בפשיטות דלאו בגד הוא כיון דלא חזי לאכסויי וכמ"ש במג"א סי' י' ונ"ל לחלק דע"כ לא פטרינן מציצית רק למ"ד חובת גברא שאינו מחויב כ"א כשלובשו וע"כ בעי' שיהא ראוי ללבישה אבל למ"ד חובת מנא מ"מ מנא הוא ולפ"ז רבה בר רב הונא לשיטתי' דס"ל שם חובת מנא ולכך א"ל זיל רמי לה בד' כנפות הפשוטי' ולפ"ז ר"ש דפוטר לגמרי כמ"ש בנ"י ע"כ ס"ל חובת גברא אך באמת י"ל דאין ראיה די"ל דנ"י מפרש דמ"ש לאו היינו כנף לאו משום דס"ל כר"ש כפי' הב"י רק דאחר שיפשוט דאינו כנף אבל בעודה כפול חייבת בציצית כרבנן וע"כ א"ל זיל רמי לה ועבב"י ודוק:

אך זה אינו דהא בנ"י פסק דהלכה כר"ש וע"כ אין לו שום הוכחה לפסוק כר"ש נגד ת"ק רק מהך דרבה בר ר"ה דפי' כמ"ש בב"י דס"ל ל כר"ש וא"כ ע"כ צריכין אנו לחלק כמ"ש ומוכח דר"ש ס"ל חובת גברא ודוק אך קשה לי כיון דלדעת הנ"י פטור טלית כפולה משום דלאו בגד הוא ולא משום דיפשוט וקם חוטא להדי רישא דא"כ יתחייב בפשוטי' כמ"ש ב"י באמת לדעת הרמב"ם וא"כ קשה קושית הב"י למה המתין רבה בר ר"ה ולא אמר ליה תיכף כשראהו לובשו לאו היינו כנף בשלמא לשיטת הב"י א"ש דהמתין לו עד שתפשט ויברר לו שבשביל זה שנפשט לאו היינו כנף וכמ"ש ב"י שם אבל לנ"י דלאו משום שתפשט פטור רק דאינו בגד א"כ הו"ל למימר תיכף וי"ל דבאמת גם לנ"י מטעם שתפשט אינו בגד דהרי בתפלה מותר וחייב אפילו לר"ש וע"כ הא דפוטר בלא תפרה משום שתפשט ולא יהיה ראוי ללבישה לכך המתין לו עד שתפשוט והנה ממ"ש במנחות דף מ"ג דר"ש ס"ל דאשר תכסה בה לרבות כסות סומא אתי יש לכאו' ראיה דס"ל חיבת גברא דאס"ד חובת מנא א"כ מאיזה טעם יפטור בגד סומא בשביל דקנהו הסומא דלפ"ז בגד שהיה מתחלה אצל אחר שהיתה חייבת וכשקנאה סומא תפטר ואח"כ כשקנתה אחר תחזור ותחייב ובודאי אין שום סברא כלל שתפטר הבגד מחמת קניית הסומא דבשלמא אי אמרינן חובת גברא א"ש דסומא פטור הוא דאינו בר חיובא במצוה זו משא"כ אי הוא חובת טלית אין סברא בשביל שמיוחד לסומא דאף דפטרינן כסות המיוחד לצינה שאני התם דאינו ראוי רק לילה וגוף הבגד מוכיח שהוא ללילה כגון סדינין ושאר בגדי לילה אבל כסות סומא שהוא שוה לשאר בגדי אנשים בני חיוב למה יגרע עבור שהוא אצל סומא וי"ל דאי לא כתוב אשר תכסה ה"א דציצית חובת גברא וכסות סומא פטור לכך כתוב אשר תכסה להורות דהוא חובת מנא ולכך כסות סומא חייב וז"ש מרבה אני כסות סומא שישנו בראיה אצל אחרים ואינו תלוי בגברא רק בכסות והבן מ"ש ומוציא אני כסות לילה שאינה בראיה אצל אחרים קשה ג"כ דהא ישנו בראיה ביום ואי משים שמיוחד ללילה כסית סומא ג"כ מיוחד לסומא ועכצ"ל כמש"ל דכסות לילה אינו ראוי רק ללילה ומוכח מגוף הבגד שהוא כסות לילה ודוק:

ח

ר' יוחנן נ"ל ס"ל חובת מנא מהא דאמר בשבת דף קל"א א' לא לכל אמר ר' אליעזר מכשירין דוחה שבת ואסיק למעוטי ציצית וקאמר שם הואיל ובידו להפקירן וז"ש למ"ד חובת מנא אבל למ"ד חובת ברא אף אם יפקיר טלית זה סוף סוף אקרקפתא דגברא רמי חיובא וא"ל דאין החיוב רק כשלובש טלית בת ד' כנפות אבל כשאינו לובש טלית בת ד' כנפות פטור א"כ למה הוצרך לומר הואיל ובידו להפקירן אפילו לא הפקירן פטור ע"כ דס"ל חיבת טלית וא"ל דס"ל דר"א ס"ל חובת טלית דמנ"ל הא דר"ל ס"ל כך דלמא ס"ל חובת גברא ובאמת גם ציצית דוחה שבת דיליף מסוכה כמ"ש התוס' שם אך ז"א דאי' שם בברייתא ושוין שאם צייץ טליתו שחייב אך י"ל בפשיטות דס"ל חובת גברא וכשאינו לובש טלית בת ד' כנפות אינו עובר וע"ש בקושי' אביי בפרש"י ד"ה כל שעתי' שכ' וכיון שיש לו טלית בכל יום שמשהה בלא ציצית עובר בעשה ואפילו מונחת בקופסא ע"ש מבואר דעיקר הקושיא רק למ"ד חובת מנא א"כ לישני דס"ל חובת גברא ולק"מ אלא ש"מ דקים ליה לש"ס דר' יוחנן ס"ל חובת מנא וי"ל דש"ס משני לפום סברת המקשן דס"ל חובת מנא ואעפ"כ לק"מ הואיל ובידו להפקירן אבל איה"נ י"ל דס"ל חובת גברא וצ"ע:

ט

אביי ס"ל חובת מנא דמקשה שם בשבת קל"א ע"ב כל שעתי' ושעתי' זמניה כמ"ש רש"י שם וכמ"ש באות הקדום וי"ל אפשר דקים ליה דר"א או ר"י ס"ל הכין וליה לא ס"ל:

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה