מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס
עשה דוחה ל"ת
א
קי"ל דעשה דוחה ל"ת ודוקא דבעידנא דמיעקר לאו מקיים עשה אבל אי העשה לא יתקיים תיכף לא וראיתי במשנה למלך פרק י' מהק"פ שהביא בשם פסקי תוס' דזבחים דף צ"ו דאם א"א לקיים העשה בענין אחר לא בעינן בעידנא דמיעקר לאו דמקיים העשה וכ' שם שהוא חדוש גדול בעיניו וע' בתוס' פסחים פ"ה א' ד"ה כשהוא אומר וע' בספר אור חדש שם מה שמקשה משבת קל"ב דקאמר במצורע דדוחה עבודה משום דלא הוי בעידנא ואף דהתם לפעמים א"א לקיים העשה בענין אחר כגון מצורע בפסח שני שנדחה מפסח דמיקרי עבודה עכ"ד ועוד חלק שם דוקא היכא דא"א לקיים בשום פעם העשה הלזו כ"א על ידי עקירת הלאו כגון אכילת מוח של פסח שא"א לקיים כ"א ע"י עקירת לאו דעצם לא תשברו כו' יע"ש ואני תמה דגם יש לקיים לפעמי' העשה בלי עקיר' לאו כגון בפסח הבא בטומאה דאין בו משום שבירת עצם כמ"ש הר"מ בפ"י מהק"פ י"ל דהוי מלתא דל"ש ומדברי התוס' יבמות ו' ב' סוף ד"ה טעמא שכ' דמכשירי מצוה שא"א לעשותה חשוב כמצוה משמע כדברי הפסקי תוס' וע' בנ"י פ"ב דמציעא גבי השבת אבידה שלא כתב כן:
ב
דעת התוס' זבחים ל"ג ע"ב דעשה שיש בו כרת, חמור ודחי ע"ג דלא הוי בעידנא וע' בתוס' פסחים נ"ט א' ד"ה אתי דלא משמע כן:
ג
עשה חמור דוחה עשה דקיל אפי' דלא הוי בעידנא כ"כ בתוס' פסחים נ"ט א' ד"ה אתי:
ד
אין עשה דוחה ל"ת ועשה כמ"ש רב אשי שבת כ"ה ובפסחים וכמה דוכתי:
ה
דעת התוספות בזבחים דעשה שיש בו כרת דוחה לא תעשה ועשה תוספות זבחים דף ל"ג ב' וע' תוס' חולין ע"ח א' ד"ה מנין דלא משמע כן וע' בראש יוסף שם ועמש"ש בגליון:
ו
דעת הריב"א בפ' אלו עוברין הביאו התוס' חולין דקמ"א א' דאף דאין עשה דוחה ל"ת ועשה מיהו אם עבר אלאו לא קאי [לקי] עכ"פ דחי הלאו ולא נשאר רק עשה והתוס' הקשה עליו שם וכ' דאפשר דדוקא לענין דלא לקי אלאו אבל אין העשה מדחי הלאו לגמרי דליחשיב כמאן דליתי' ולא ישאר כ"א עשה וע"ש (ע' ב"מ ל"ב א' טעמא דכ' רחמנא את שבתותי תשמרו כו' הא אין עשה דוחה את ל"ת ועשה ולדעת הריב"א מאי קושיא דאי לאו דכ' את שבתותי אי הוי חלל שוב לא עבר אלאו לכך כתיב תשמורו והשמר הוא לאו להשמיענו דחייב לאו ועוד בלא השמר דהוי לאו מקרא יתירה משמיענו דגם אלאו עובר אלא ש"מ דלא כריב"א דבל"ז כיון דאין עשה דוחה ל"ת ועשה אזי נשאר אף הלאו) וע' תוס' חולין ע"ח א' ד"ה מנין דע"כ לא ס"ל כריב"א דאל"כ י"ל דמיבעי בקדשים מניין דלוקין על הלאו והבן שוב מצאתי בראש יוסף שם שהרגיש גם בזה:
ז
דעת התוס' קדושין ל"ד דהיכא דאיכא עשה בהדי הלאו אזי הלאו חמור ולא מדחי אף לנגד מי שאין בו עשה כגון שריפת קדשים ביו"ט דאין עשה דשריפות קדשים דוחה יו"ט שהוא עשה ול"ת ואף דלגבי נשים ליכא עשה, דיו"ט דהוא מ"ע שהז"ג אעפ"כ אסורים לשרוף ולא דחי עשה הל"ת דאלים כיון דאיכא עשה בהדי' לגבי אנשים:
ח
אין עשה דוחה ל"ת ועשה וכ' התוס' יבמות כ' ע"ב דאפי' תרי עשה לא דחי ל"ת ועשה יע"ש בד"ה אמר קרא והתקדשתם ולענ"ד אין ראיה די"ל והתקדשתם לא קאי כ"א אל"ת כי קדושה הוא לשון פרישות יע"ש ודוק אך נ"ל ראיה מב"מ ל"ב א' טעמא דכתב את שבתותי תשמורו כו' הא אין עשה דוחה ל"ת ועשה והא בכיבוד אם איכא ב' עשה כבד ואיש אמו ואביו תיראו:
ט
אין עשה דקודם הדבור דוחה ל"ת דאחר הדבור ולכך לא אכלו מצה מחדש ירושלמי הביאו התוס' קדושין ל"ח א' ד"ה אקרוב והמפרשים כ' דוקא בעשה דלא נשנה אחר הדבור אבל בעשה נשנה גם אחר הדבור כמו מילה עדיפא מעשה שלאחר הדבור כמ"ש ביבמות מה למילה שכן ישנה לפני הדבור ולפי התירוץ השני שכ' שם התוס' גזירה כזית ראשון אטו כזית שני משמע דאף עשה דק"ה שלא נשנית דוחה ל"ת יע"ש בתוס' וקשה דמקשה בש"ס מה"מ דשריפת קדשים לא דחי יו"ט דניתי עשה ונדחי ל"ת עד דאסיק רב אשי דיו"ט עשה ול"ת היא וקשה דהא שריפת קדשים עשה דלפני הדבור הוא דבפסח מצרים כתיב והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו וי"ל כיון דשאר שריפות קדשים אינן לפני הדבור אף דזה לפני הדבור לא איכפת לן:
י
דעת התוס' עירובין דף ך' דאין עשה דפשיעה דוחה ל"ת ואציעה לפניך הסוגיא דתנן נתערב דם מתן אחת במתן ארבע ר"א אומר ינתנו במתן ארבע ר' יהושע אומר ינתנו במתן אחת ולא במתן ד' משום בל תוסיף והקשו התוס' ליתי עשה דמתן ד' ולידחי ל"ת דבל תוסיף ותי' דאין עשה דפשיעה דוחה ל"ת דזה מחמת הפשיעה שעירב דם מתן ד' במתן א' ובל"ז היה יכול לקיים העשה בלא דחיית הלאו והס' שער המלך הביא קושיא בשם חדושי רשב"א וע' במהר"מ ברבי דרשה שניה לשבת הגדול שתי' ותורף דבריו דזה תליא בפלוגתא דב' כתובין אי מלמדין דהנה התוס' ביבמות בסוגיא דעליה הקשו דנילף מכהן ונזיר וממילה בצרעת דעשה דוחה ל"ת ועשה (ותירצו דהוי ב' כתובין והנה קשה למ"ד מלמדין נילף מכהן ונזיר דעשה דוחה ל"ת ועשה וצ"ע כו') וצ"ל עפמ"ש הרא"ה בחינוך דהקשה אמאי נדרים חלים על דבר מצוה שאם אמר קונם שאיני עושה סוכה חל הנדר ליתי עשה דמצוה ולידחי ל"ת דנדר ותי' דבנדר איכא עשה ול"ת ככל היוצא מפיו יעשה ולפ"ז מאן דס"ל ב' כתובין מלמדין יליף מנדרים דאין עושה דוחה ל"ת ועשה וא"כ מוכח דס"ל דאף עשה דפשיעה דוחה ל"ת דאל"כ הדרא קושיא לדוכתא מנ"ל דאין עשה דוחה ל"ת ועשה וא"ל מנדרים שאני נדרים דהוא נמי ע"י פשיעת הנדר בא שנדר שלא לעשות מצוה אלא ע"כ צ"ל דמאן דס"ל ב"כ מלמדין ס"ל אף עשה דפשיעה דוחה ל"ת ועשה עכ"ד. ונוראות נפלאתי על הגאון הנ"ל איך בנה דיק ושפך סוללה על יסוד רעוע דאדרבא אם נאמר דאין עשה דפשיעה דוחה ל"ת א"כ פשיטא דאיכא למילף מנדרים דאין עשה דוחה ל"ת ועשה אף דהתם בנדרים העשה שהוא עם הל"ת הוא עשה דפשיעה ואעפ"כ אין העשה דוחה אותה וכ"ש היכא דאיכא ל"ת ועשה דלאו דפשיעה שאין העשה דוחה אותם ושפיר מצי יליף מנדרים דאין עשה דוחה ל"ת ועשה אף אם נאמר דאין עשה דפשיעה דוחה ל"ת והגאון מהר"ם ברבי הנ"ל שגה בזה שחשב דבנדרים העשה דמצוה אשר אנו באים לומר דלידחי ל"ת ועשה היא עשה דפשיעה ובאמת אינו כן רק העשה שעם הל"ת הוא דפשיעה וע' לקמן אות י"ג מ"ש עוד מזה:
יא
אך זאת למדנו מדברי הרא"ה בחינוך דאף עשה דפשיעה שהיא עם ל"ת אין עשה דוחה אותה כמו בנדרים שאין העשה דוחה את ל"ת ועשה דנדרים אף שהעשה דנדרים היא דפשיעה ויש להעמיד סניגורין לזה מסברת התוספות שכתבנו באות ז' דהלאו שהוא עם עשה חמור הלאו בעצמותו אף היכא דאיכא עשה בהדי' לא מדחייא ע' לעיל אות ז' ולפ"ז גם בנדרים אף דהעשה היא דפשיעה מ"מ הלאו בעצמו הוא חמור ועדיין צ"ע דהכא לא משכחת הלאו בשום דוכתא רק עם העשה דפשיעה וא"כ הלאו בעצמו אינו חמור ול"ד לדלעיל אות ז' דהתם באנשים הלאו הוא עם העשה לכך הוא חמור בעצמו אף בנשים דליכא העשה משא"כ הכא ועוד דהכא גם הלאו הוא דפשיעה וצ"ע:
יב
התוס' יבמות ה' א' ד"ה ואכתי כ' די"ל דעשה דוחה ל"ת ועשה שאינו שוה בכל דגמרינן ממצורע אך עוד כ' דיש אומרים ממצורע לא גמרינן דגדול השלום דע"י זה מותר בתשמיש המטה וכ"ז למאן דס"ל דמצורע בימי חלוטו אסור בתשמיש המטה אבל למאן דס"ל מותר שפיר מצי למילף ממצורע דעשה דוחה ל"ת ועשה שאינו שוה בכל ודע דבזה פליגי ר' יהודה ורבי ור' חייא ס"ל בימי חלוטו מותר בתשמיש ור"י בר יהודה ס"ל אסור ולפ"ז אנן דקי"ל דמותר כמ"ש הר"מ בפ"י מה' טומאת צרעת לידחי עשה ל"ת ועשה שאינו שוה בכל וצ"ע וע' עוד שם בתוס' שכתבו דהך ל"ת דגלוח הוא טפי אינו שוה בכל ע"ש וע' תוספות מכות דט"ו א' ד"ה אם כהן וע' לקמן אות כ"ג:
יג
כ"כ באות י' מ"ש התוס' דאין עשה דפשיעה דוחה ל"ת והרב בשעה"מ פ"ג דנדרים ה"ו הקשה מסוגיא דזבחים צ"ו והעלה דע"כ לא אמרו התוס' היכא דבא דחיית הלאו ע"י פשיעתו דלא דחי רק היכא דהלאו חל מקודם כגון מתן א' שנתערב במתן ד' דקודם שנתערב חל על מתן א' לאו דבל תוסיף ולא דחי ליה אח"כ עשה דפשיעה אבל היכא דגם הלאו אינו בא כ"א על ידי הפשיעה כגון חצי זית פגול שנתערב בשלמים והיתר מצטרף לאסור נמצא ע"י הפשיעה דעירוב בא העשה והל"ת דקודם הערוב לא היה כאן שעור בכה"ג דחי עשה ל"ת:
יד
אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש כגון עשה דאכילת פסח לא דחי לאו דשבירת עצם לאכול המוח שבפנים הכי ס"ל לרבא זבחים צ"ו וע' לקמן אות כ"ז:
טו
רב אשי נראה לכאורה דפליג שם על רבא וס"ל דעשה דוחה את ל"ת שבמקדש וכ"כ הרב קרבן אהרן די"ג וע' בשעה"מ פ"ג דנדרים ה"ו שהעלה דר"א ג"כ ס"ל דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש:
טז
עשה דוחה ל"ת ועשה דאיתא בשאלה וקיל כגון עשה דמצורע דוחה ל"ת ועשה דנזיר הואיל ואיתא בשאלה יבמות פ"ק דף ה' ע"א:
יז
עשה דרבנן דוחה איסור דרבנן שהוא כמו ל"ת דרבנן של"ה והביאו במג"א סימן תמ"ו ס"ק ב':
יח
עשה דרבים דוחה עשה דיחיד כמ"ש במ"ק אבל אינו נוהג אבילותו ברגל דאי אבילות דמעיקרא אתי עשה דרבים ודחי עשה דיחיד וזהו לדעת הסוברים דאבילות יום ראשון דאורייתא ע' ברי"ף ברכות סוף פ"ב וברא"ש שם:
יט
אי אמרינן ב' כתובין הבאים כאחד מלמדין י"ל דעשה דחי ל"ת ועשה דילפינן ממילה בצרעת וכהן ונזיר ע' תוס' יבמות ה' א' ד"ה שכן ולכאורה י"ל דמצינן למילף דאין עשה דוחה ל"ת ועשה משריפת קדשים ויו"ט דגלי לן קרא מדכתיב עד בוקר יתירא דאין שורפין אותו ביו"ט אלמא דלא דחי עשה ול"ת כדאיתא התם בשבת כ"ח ב' דיו"ט עשה ול"ת הוא וא"ל בהיפוך מדאצטריך קרא לאסור שריפת קדשים ש"מ דבעלמא דחי עשה אפי' ל"ת ועשה זה אינו דיש לומר דאצטריך קרא דלא נילף ממילה בצרעת וכהן ונזיר דעשה דוחה ל"ת ועשה לכך איצטריך קרא לאסור ועכשיו דאית לן קרא דיו"ט דלא דחי עשה ל"ת ועשה א"כ בעלמא אדנילף לקמא מכהן ונזיר ומילה עדיפא למילף לחומרא משריפת קדשים אך י"ל דמשריפת קדשים לא מצי למילף דהתם לא בטלה מצותו בכך דיכול לשרפו אחר יו"ט וכמ"ש התוס' יבמות ה' ב' סברא לענין אחר (ובשבת קל"ב א' מה להנך שכן אם עבר זמנה בטל) אברא דגוף הסברא של התוס' לא נהירא דהאיך חשוב לא בטלה מצותו דיכול לשרפו אחר יו"ט סוף סוף היום לא יוכל לקיים המצוה והרי סדין בציצית הרי יכול לקיים המצוה בבגד של צמר אלא כיון דבבגד זה אינו יכול לקיים כ"א ע"י עקירת הלאו ושהוי מצוה לא משהינן ובפרט נותר דיש בו בזיון קדשים ועוד משום תקלה תדע דהרי רש"י כ' בשבת דכ"ה דעיקר טעם המצוה של שריפת קדשים הוא משום תקלה והאיך נשהה אותם דליתי בהו לידי תקלה (שוב מצאתי בחדושי בזה ל"ח אפשר לקיים שניהם מה שיכול לעשות למחר ומביא ראיה חותכת מהא דס"ד דבנין בהמ"ק דוחה שבת והלא אפשר לקיים בייננו למחר וכ"ש הכא ושמחתי שכוונתי לדעת הגדולים ת"ל) וא"כ שפיר י"ל דמשריפת קדשים ילפינן דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ובזה יש ליישב קושי' התוס' בביצה דף ח' ב' דרבא בפסחים דריש שריפת קדשים מקרא משמע דלית ליה דיו"ט עשה ול"ת הוא הא בביצה שם משמע דגם רבא ס"ל דיו"ט עשה ול"ת הוא ולפי מ"ש לא ק' מידי דבאמת מודה רבא דיו"ט עשה ול"ת הוא רק אי לאו קרא דשריפת קדשים מנ"ל דאין עשה דוחה ל"ת ועשה אדרבא נילף מכאן ונזיר ומילה דלידחי ל"ת ועשה לכך אצטריך קרא לאסור שריפת קדשים ומיניה בכל דוכתא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה דילפינן משריפת קדשים לחומרא עוד נ"ל ליישב קושי' התוס' הנ"ל דבאמת ביו"ט לגבי נשי' ליכא אלא לאו לחודיה דאין חייבת בעשה דיו"ט דהוי הז"ג ועמש"ל אות ז' בשם התוס' דלאו גופיה אלים היכא דאיכא עשה בהדי' ובאמת מנ"ל האי סברא לכך אי לאו קרא דשריפת קדשים הוי אמינא דלגבי נשים לישתרי שריפת קדשים דליכא גבייהו אלא לאו גרידא לכך אצטריך קרא להכי אבל לעולם רבא ג"כ מודה דיו"ט עשה ול"ת הוא ולא קשה קושי' התוס':
כ
לפי דעת רש"י יבמות דף י"א ד"ה אלא לעולם מבואר למעיין דס"ל דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת היכא דבמקום זה א"א לקיים העשה כ"א ע"י עקירת הלאו ואע"ג דבמקום אחר יכול לקיים העשה בלא עקירת הלאו כגון באומר לו אביו שחוט לי בשל לי דבמקום זה א"א לקיים העשה כ"א ע"י עקירת הלאו ואע"פ דיכול לקיים מצות כבוד בשאר דברים מ"מ במקום זה אינו יכול לקיים אבל במקום שיכול לקיים העשה בלא עקירת הלאו כגון במקום דיכול לקיים בחליצה אזי לא דחי והתוס' שם בד"ה שכן חולקין על רש"י בזה יע"ש:
כא
אי עשה שאין שוה בכל דוחה ל"ת נ"ל דבר זה תלוי במחלוקת אי ציצית מ"ע שהז"ג דלמ"ד ציצית מ"ע שהז"ג מוכח דעשה שאין שוה בכל דוחה ל"ת ששוה בכל דהא ציצית אינו שוה בנשים וכלאים מחייבי אף נשים כמ"ש התוס' יבמות ה' א' דאיכא שוב קרא לחייב נשים בכלאים ולמ"ד נשים חייבות בציצית י"ל דעשה שאינו שוה בכל לא דחי ל"ת השוה בכל ואפשר דאפי' ל"ת שאינו שוה בכל לא דחי כיון דלית לן קראי להכי (ובזה יתיישב מה שהקשו התוס' יבמות ד"ו וא"ת אי בעלמא דחי אפי' ל"ת שיש בו כרת א"כ קרא דכלאים בציצית למה לי ולפמ"ש א"ש דהו"א דציצית כיון שהוא עשה שאינו שוה בכל לא לידחי וכן לא קשה לפ"ז קושית מהר"ם מלובלין במס' שבת פ"ב גבי סדין בציצית ב"ש פוטרין ופרש"י דלא דרשי סמוכי' והקשה דמנ"ל לב"ש דעשה דוחה ל"ת ולפמ"ש י"ל דנפקא להו מראשו דמצורע וכמ"ש התוס' ביבמות דאם אינו ענין ללאו שאינו שוה בכל דנפקא ליה מזקנו תנהו ענין ללאו השוה בכל אבל כלאים בציצית לא מצי למילף משום דציצית הוא עשה השוה בכל) אך קשה דלפ"ז מאי מקשה ביבמות דף כ' ע"א באלמנה מן האירוסין ליתי עשה ולידחי ל"ת הא עשה דיבום אינו שוה בכל האחין דאינו נוהג אלא באחין מן האב ואינו נוהג אלא באחין שהיו בעולמו ואינו נוהג בסריס (ובחדושי הר"ן בסנהדרין דף י"ח ב' מצאתי בשם התוס' דעשה דיבום אינו שוה בכל דאינו נוהג במלך ודעת הר"ן שם דהוא שוה בכל) ודלמא אתיא מתניתין כמ"ד נשים חייבות בציצית וא"כ לית לן קרא על עשה שאינו שוה בכל דלידחי ואע"ג דגם הלאו דאלמנה אינו שוה בכל כ"א בכה"ג כבר כתבנו דעשה אינו שוה בכל אף לאו שאינו שוה בכל לא דחי דמנ"ל ודוחק לומר כמו דעשה השוה בכל דוחה לאו השוה בכל ה"ה לעשה שאינו ש"ב דוחה לשש"ב ועוד דלפי סברת התוס' ביבמות ה' א' ד"ה ואכתי לא דמי דל"ת דאלמנה לכ"ג היא מוזהרת ג"כ כמו הוא משא"כ ציצית אינו בנשים כלל וכמ"ש התוספות שם לענין גלות ע"ש ודוק:
כב
נסתפקתי בהא דקי"ל אין עשה דוחה ל"ת ועשה אא העשה שעם הל"ת אינו שוה בכל אם העשה דוחה אותה דלמא הא דאמרינן אין עשה דוחה ל"ת ועשה דוקא היכא דעשה שוה בכל שוב ראיתי דלאו מלתא הא דאמרי דע"כ לא נסתפקו התוס' הבאתי דבריהם לעיל אות י"ב אלא היכא דהלאו והעשה אינם שוים בכל אבל היכא דהעשה לבד אינו שוה בכל משמע דפשיטא הו דלא דחי ונ"ל שיש ללמוד זה משריפת קדשים דאמר רב אשי דיו"ט עשה ול"ת הוא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה והתם העשה אינו נוהג בנשים דמ"ע שהזמן גרמא היא ואעפ"כ פשיטא ליה דלא דחי. ובזה יש ליישב קושית התוס' בביצה דף ח' ב' על רבא דדריש בפסחים שריפת קדשים מקרא משמע דלא ס"ל יו"ט עשה ול"ת הוא דאל"כ קרא ל"ל ולפמ"ש י"ל דרבא ס"ל יו"ט עשה ול"ת וכדמשמע בביצה שם רק דאעפ"כ צריך קרא דלא תימ' כיון דהעשה אינו שוה בכל לידחי קמ"ל דאעפ"כ לא דחי עשה ל"ת ועשה אף שהעשה אינו שוה בכל:
כג
כ"כ לעיל אות י"ב מה שכ' התוס' בענין עשה אי דחי ל"ת ועשה שאינו שוה וכתבנו שם דלמ"ד מצורע מוחלט מותר בתשמיש המטה אזי דחי ונ"ל דוקא היכא דהעשה שוה בכל אבל היכא דגם העשה אינו שוה בכל לא דחי כמו דעשה שוה בכל לא דחי ל"ת ועשה ש"ב דמאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה כמ"ש התוס' יבמות ו' א' ה"ה עשה שאינו שוה בכל אינו דחי ל"ת ועשה שש"ב מהאי טעמא דמאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה ובזה מתיישב קושי' התוס' יבמות ה"א ד"ה ואכתי שהקשו מהא דאמר באלמנה מן הנשואין אין עשה דיבום דוחה ל"ת ועשה והקשו התוס' דהא הוא ל"ת ועשה שאינו ש"ב ולפמ"ש כיון דגם העשה דיבום אש"ב כמש"ל אות כ"א שפיר קאמר דאין עשה שש"ב דוחה ל"ת ועשה שש"ב ודוק שוב מצאתי בחדושי הר"ן סנהדרין שכ' כן בשם התוס':
כד
אף ל"ת ועשה אין דוחין ל"ת ועשה כ"כ הרי"ף ונ"י בפ"ב דב"מ משום דאין ל"ת מועיל לדחות העשה אלא העשה הוא דקא דחי לה לכך פריך בב"מ דף ל' והא אין עשה דוחה ל"ת ועשה אף דהשבת אבידה הוא ל"ת ועשה אעפ"כ לא דחי:
כה
אם נאמר דלא אמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך הותר שלא לצורך וכב"ש ור"ע דס"ל הכין ע' בערך מתוך אזי י"ל דעשה דוחה ל"ת ועשה דנילף מדאצטריך לאסור שריפת קדשים הא בעלמא עשה דוחה ל"ת ועשה אך למ"ד מתוך י"ל דשריפת קדשים אצטריכ' ליה דסד"א דנימא מתוך ונשרי אף דאין בו צורך כלל כדעת רש"י באמת או דהכא חשוב צורך קצת שמבערו דלא ליתי לידי תקלה וכמ"ש התוס' בפסחים דף ב' דחשיב צורך היום מה שמבערו ע"ש גבי ש"מ מדר"ע תלת אבל למ"ד דל"א מתוך שפיר מוכח מכאן דעשה דוחה ל"ת ועשה מדאצטריך למיסר וע' תוס' יבמות ה' ב' סוף ד"ה כולה:
כו
קי"ל דכ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת אם יכול לקיים שניהם אין עשה דוחה ל"ת ולמדתי מדברי התוס' דדוקא היכא דיכול לקיים שניהם בהיתר גמור אבל היכא דא"א לקיים שניהם כ"א ע"י איסור קצת אע"פ דהוא איסור קל דרבנן מ"מ תו לא הוי יכול לקיים שניהם ודחינן ל"ת משום עשה ולא עבדינן ע"י אסור קל דרבנן שכ' שם בפסחים דף פ"ה א' ד"ה כשהוא האיך אמר דעשה דאכילת פסח ידחה לאו דשבירת עצם והא אפשר לקיים שניהם דמנח גומרתא וקלי לי ותי' ר"ח דלרבא דאמר בגומרתא אסור משום הפסד קדשים א"ש והאי אסורא אינו רק חששא דרבנן כדאמר רבא שם בדף הקדום דלמא אכיל נורא ממוח דידיה תדע דבחולין י"א א' דחי ממאי דלמא דמנח גומרתא וקלי ליה והטעם דמה"ת מותר ואינו רק חששא דרבנן ואעפ"כ כ' דתו לא חשיב יכול לקיים שניהם והטעם דבאמת עשה דוחה ל"ת מן התורה אע"ג דיכול לקיים שניהם דהל"ת כמאן דליתא דמי במקום העשה רק דרבנן אמרו כיון דאפשר לקיים שניהם מהיות טוב אל תקרי רע ודוקא היכא דיכול לקיים בהיתר גמור משא"כ אם יש איסור קצת הדרין לדין תורה דעשה דוחה ל"ת לגמרי בכל ענין וע' תוס' זבחים צ"ז ב' ד"ה ואחר שכ' תי' זה משום הפסד קדשים וכ' וז"ל א"כ לא מקיים עשה דואכלו את הבשר דא"א שלא ישרוף הגומרת' מעט מן המוח שבפנים ואפי' אביי שמפרש התם משום פקע לאו משום דס"ל דגומרתא אפשר בלא שריפת מוח אלא קסבר משום הפסד קדשים מועט כזה לא חיישינן עכ"ל ולכאורה יש סתירה לדברינו דמשמע דהתם הטעם דלא חשוב אפשר לקיים שניהם משום דמבטל מצות אכילת פסח שנשרף קצת מן המוח אך באמת זה אינו כיון דסתם אכילת פסח הוא בכזית הנה בהך פורתא לא מקיים עשה ואיך ידחה בשבילה לאו דשבירת עצם וכן הקשה האור חדש בפסחים ולפמ"ש ניחא דכל שאין אנו יכולין לעשות בהיתר גמור רק ע"י אסור קצת חשוב לא אפשר לקיים שניהם:
כז
מ"ש לעיל אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש נ"ל דזה תלוי במחלוקת דהנה רבא יליף לה מדלא אתי עשה דאכילת פסח ודחי ל"ת דעצם לא תשברו וי"ל דהטעם משום דעשה אינו שוה בכל לא מבעיא למ"ד נשים בראשון רשות דאינו נוהג בנשים ואפי' למ"ד חובה אינו נוהג בערל שמתו אחיו מחמת מילה אף דחייב בכל מצות אינו במ"ע דאכילת פסח אך י"ל דחייב במצוה רק דמחוסר תיקון אבל עכ"פ למ"ד נשים בראשון רשות אזי עשה דאכילת פסח אינו שוה בכל וכ"ש עשה דאכילת קדשים דאינו אלא בכהנים ואינו שוה בכל ועוד נ"ל דעשה דפסח וקדשים אינו שוה בכל דאינו באונני' ומחוסר כפורים (וי"ל דמ"מ חייב הוא רק ארי' הוא דרביע עליה) אך אם לאמר שנשים פטורות מציצית א"כ גם ציצית הוא עשה שאינו שוה בכל ואעפ"כ עשה דציצית דוחה ל"ת דכלאים לכך נ"ל דרבא ס"ל דנשים פטורות מציצית ומוכח דאפי' עשה שאינו שוה בכל דוחה ל"ת וא"כ אמאי לא דחי עשה דאכילת פסח ל"ת אלא ש"מ דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש לפ"ז למ"ד נשים חייבות בציצית י"ל דעשה דותה ל"ת שבמקדש אם נאמר דנשים בראשון רשות:
כח
למאן דאית ליה דיו אפי' היכא דמפרך ק"ו י"ל דעשה דוחה אפי' ל"ת שיש בו כרת דנילף מדאצטריך לא תבערו לאסור שריפת בת כהן ש"מ דבעלמא דחי עשה ל"ת שיש בו כרת כדדייק ביבמות דף ו' ב' וא"ל כדדחי שם דה"א נילף בקל וחומר הא לינא ק"ו דאמרינן דיו מה התם בשב ואל תעשה ע' תוס' ד"ה ומה ולתי' הב' של התוס' שם אין ראיה ע"ש:
כט
לרש"י יבמות דף ו' א' שכן הכשר מצוה משמע דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת היכא שא"א לקיים העשה במקום הזה כ"א ע"י עקירת הלאו והתוס' הקשו שם בד"ה שכן על רש"י דמסקינן בשום מקום אין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת משמע אפי' בהכשר מצוה ובחדושי ישבתי דעת רש"י והעליתי דגם רש"י דס"ל דאפי' בהכשר מצוה אין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת ע' בחדושי על יבמות דף ג' ב' אות כ"ח: