מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס
סירכא
א
דעת רש"י וכ"מ מהלכות טריפות של ר"ג ותשובות הגאונים שכ' ר"י טוב עלם דאין סירכא בלא נקב והקשו בתוס' דלפ"ז מ"ט מכשרינן סירכא כסדרן דהא הוי כקרום שעלה מחמת מכה ונ"ל דרש"י פי' ר"פ א"ט דף מ"ב דלכך קרום שעלה מחמת מכה אינה קרום דהוי פסול שחוזר להכשירו ולכך היכא דהסתימה היה מתחלת מהני כמו ריאה שניקבה ודופן סותמתה והנה הטעם דאין סירכא בלא נקב הריאה שואבת כל מיני משקין ויוצאה ע"י נקב ונעשה סירכא והנה בנקבה הריאה זה שלא כנגד זה יש פלוגתא בין הרשב"א והג"ה כמבואר לעיל באות נו"ן וי"ל דרש"י ס"ל נקבה זה בל"ז טריפה והנה הטעם כ' הג"א משום דמרחפת תמיד זימנין דמיתרמי ב' הנקבים בהדי הדדי ולפ"ז היכא דאיכא סירכא י"ל שניקב זה שלא כנגד זה והלחות יצא דרך נקב האחר ואם כן בזה מהני שפיר סתימה כיון דעכשיו אינו טריפה רק אם יתרמו אהדדי ולכך מהני סתימה של הסירכא כיון דעדיין אינו פסול ולא הוי פסול שחוזר להכשירו ודוק. היוצא מזה:
ב
דלדעת רש"י והסוברים דאין סירכא בלא נקב צ"ל דס"ל ניקב זה שלא כנגד זה טריפה מכח קושי' התוספות וכדכתיבנא:
ג
סירכא תלוי' הרא"ש מתירה אף לדעת הסוברים דאין סירכא בלא נקב דזהו דוקא בסירכא הנסרכת ממקום למקום:
ד
רב נחמן ס"ל יש סירכא בלא נקב כ"כ הר"ן והרשב"א בחדושיו בחולין דף מ"ח דמכשיר ריאה הסמוכה לדופן משום ס"ס שמא הסירכא מן הדופן ולא מן הריאה ואת"ל מן הריאה שמא לא ניקב הריאה דיש סירכא בלא נקב אך הרא"ה בב"ה כ' דס"ל דסירכא ספק נקב:
ה
מר יהודה משמי' דאבימי ס"ל אין סירכא בלא נקב ולכך אוסר שם בריאה הסמוכה לדופן ולי היה אפשר לומר דאבימי ס"ל ג"כ דיש סירכא בלא נקב ואעפ"כ לא מכשיר מטעם ס"ס עפ"י מה שכתב הש"ך בכללי ס"ס, אות י' בשם הרמ"א בנשבר הגף ספק אם יצא לחוץ ואת"ל יצא לחוץ שמא אחר שחיטה וכ' דאינו ס"ס שאם אתה אומר יצא לחוץ שוב ליכא למימר אחר שחיטה דלאחר שחיטה אין נ"מ אם יצא לחוץ או לא יע"ש וה"ה הכא אין להתהפך ולו' שמא אין הסיר' מחמת נקב ואת"ל מחמת נקב שמא מחמת דופן דאם אתה או' מחמת דופן אין נ"מ בין נקב ללא נקב ור"נ ס"ל דלא בעי' ס"ס מתהפך וי"ל הטעם לזה דר"נ ס"ל כשיטת הרמב"ם דספיקא דאורייתא מדרבנן לחומרא וכמ"ש בערך ס"ס מטעם דס"ל בכריתות י"ח דבעי ב' חתיכות ולדעת הרמב"ם לא בעי' ספק ספיק' מתהפך וע' בדיני ס"ס ודוק:
ו
אי סירכא כסדרן בעי בדיקה כ' הר"ן דתלי' בזה אי אין סירכא בלא נקב בעי בדיקה ואי יש סירכא בלא נקב רק דסופו להתפרק ולהעשות נקב א"כ בכסדרן דאין סופו להתפרק א"צ בדיקה כלל. אי אמרינן אין סירכא בלא נקב היכא דנמצא סירכא בבהמה אוסרין הגבינות ג"י למפרע דאין סירכא פחותה מג' ימים כמו במוגלד פי המכה דאמרינן בש"ס דאינו פחות מג"י קודם שחיטה אך לדעת הסוברים דיש סירכא בלא נקב אזי אין אוסרין למפרע אף הגבינות שבתוך ג"י ולכך הרשב"א במ"ה דפ"ז ב' כתב דיכולה להיות הסירכא שעה אחת קודם השחיטה דלטעמיה אזיל דס"ל בדל"ד דיש סירכא בלא נקב ומה"ת לומר דנעשה קודם ג"י קודם השחיטה בשלמא למ"ד אין סירכא בלא נקב אמרינן דודאי הנקב נעשה ג"י מקודם דאל"כ לא היה הנקב נגלד שיעשה סירכא אבל להסוברים דהסירכ' באה מתוך שהריאה שואבת משקין יכול הסירכא לבא שעה אחת קודם השחיטה רק דהגלדת המשקין היה כמה ימים מקודם וכאן אין האסור רק הסירכא בשלמא למ"ד אין סירכא בלא נקב אמרינן דהנקב נעשה ג"י אבל הסירכא נעשה שעה אחת מקודם אבל למ"ד יש סירכא בלא נקב ע"כ עיקר הטריפות מחמת הסירכא וצריך אתה לומר שהסירכא סופו שתתפרק וע"כ צריך אתה לומר שהסירכ' נעשה ג"י וזה לא מסתבר כלל וכ"כ הכר"ו והפ"מ בסי' פ"א שזה תלוי אי אסב"נ או יסב"נ: