מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס
מומר אוכל נבילות לתיאבון ולהכעיס לענין שחיטה:
א
רבא ס"ל מומר אוכל נבילות לתיאבון ישראל בודק סכין ונותן לו ומותר לאכול משחיטתו אפי' שחט בינו ובין עצמו:
ב
כב אשי ס"ל ג"כ כרבא בחולין דף ג' ע"א וע"ב:
ג
אביי לא ס"ל הך דרבא שם בחולין:
ד
בהא דמומר שוחט לכתחילה בבדיקת סכין אי אמרינן גבי' רוב מצא"ש מומחין הן נפלה מחלוקת בין הפוסקים דעת הרשב"א בתהה"א דאף במומר אמרינין רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן
ה
דעת הרמב"ם כ' הרשב"א שנראה מדבריו דבעי שיהיה מומחה אך אחר כך מסיק דהרמב"ם לא נתכווין לומר דבעי' שיהיה נודע לנו שיהיה מומחה רק באם הוא מומחה שוחט ייע"ש:
ו
דעת הר"ן בפ"ד דחולין דבמומר ל"א רוב מצא"ש מומחין הן ואף בדיעבד אסור אי לא ידעי' אי הוא מומחה וכן דעת המרדכי בשם ר"י הביאו הב"י ביו"ד סימן ב' וכן פסק הב"י בש"ע שם:
ז
רב אשי ס"ל דאף במומר אמרינן רוב מצא"ש מומחין הן כן הוכחתי בחדושי לחולין דאל"כ לוקי בהכי הכל שוחטין במומר וביודעין שהוא מומחה וא"ש וכולן וכן הקשו הכר"ו ות"ש שם ביו"ד וע' לקמן:
ח
רבא ס"ל דבמומר ל"א רוב מצא"ש מומחין הן כך הוכחתי בחדושי וישבתי בזה קושי' התוס' חולין שם ג' ע"ב ד"ה מ"ט ל"א כשמעתי' כו' ותי' שם דקמייתא הו"ל לאוקמי כשמעתי' והקשה מהרש"א מאי נפקא מינה אי קמייתא הוי מוקי במומר ואמרתי דרבא לשיטתיה דבמומר ל"א רוב מצא"ש מומחין אזי אי הוי מוקי קמייתא במומר א"ש וכולן וכמ"ש באות שלפני זה ודוק והטעם דרבא ס"ל סמוך מיעוטא לחזקה וזה תלוי בזה וכמ"ש בס"ד באות שאח"ז:
ט
הך דינא אי אמרינן במומר רוב מצא"ש מומחין הן תלוי בזה אי אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע רובא להחמיר (וע' בע' סמוך איזה מתנאים והאמוראים והפוסקים דלא ס"ל סמוך ולא ס"ל ג"כ הך דינא ודוק) והארכתי בזה בחדושי לחולין דהטעם דל"א במומר רוב מצא"ש מומחין הן משום דקשה קו' הרא"ה בב"ה דף ז' נימא סמוך מיעוטא לחזקה דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ותי' הרשב"א במשמרת הבית דהמיעוט הוא מיעוט דמיעוט דאף מיעוט שאינן מומחין יש מהן ששוחטין יפה והקשיתי ע"ז דנגד יש מיעוט מומחין שמקלקלין כמ"ש הרשב"א דאין ברית כרותה למומחין שלא יקלקלו ותי' עפמ"ש הש"ך במי שדרכו להתעלף ושחט ואינו אומר כלום כשר דאלו שהה או דרס לא היה שותק וא"כ אזדא ליה הך מועט מומחין שמקלקלין דאי קלקלו היו אומרים לנו ודוק אבל במומר אף אם קלקל לא היה אומר לנו שאוכל נבילות לתיאבון ויש מיעוט מומחין שמקלקלין נגד מיעוט שאינו מומחין ששוחטין יפה וא"כ הדרא קו' לדוכתא נימא סמוך ודוק:
י
לר"מ דס"ל דאין אמ"ה נוהג אלא בבהמה טהורה א"כ מותר השוחט חיה ועוף אף לא ידעינן אם הוא מומחה כשר לרש"י כיון דכתבנו הטעם משום דסמוך מיעוטא לחזקה והך חזקה לרש"י הוא חזקת אמ"ה (כמ"ש חולין ט') וזה ל"מ כ"א בבהמה לר"מ ובזה מיושב מה שהקשיתי באות ז' על ר"א דלוקי במומר לענין מומחה וא"ש וכולן כיון דהתם מתניתין ר"מ ולר"מ אף באינו מומחה כשר בחיה ועוף (ואף דר"מ חייש למיעוט וכאן במומר אינו מיעוט דמיעוט כמ"ש באות ט' י"ל דאיכא חזקה בהדי רוב דהיינו דאוקמא בהמה בחזקת שלא היתה נבילה מחיים דהיכא דאיכא חזקה ורובא לא חייש ר"מ למיעוט ייעיין בתשובה נ"ב חלק אה"ע סימן מ"ג) ואיך תני סתם דאסורה בדיעבד ולא חילק בין בהמה לחיה ועוף וא"ל היכי מצי למוקי מתני' כר"מ דא"כ למה נאדו מדברי רבינא משום דרמא"ש מומחין הן הא לר"מ חייש למיעוט ז"א דכבר כתבנו באות הקדו' דהוי מיעוט דמיעוט ובמיעוט דמיעוט אף ר"מ מודה ודוק:
יא
למאן דסבירא ליה אין שחיטה לעוף מן התורה שחט מומר עוף אמרינן רמא"ש מומחין הן לדעת התוספות דחזקת איסור דבהמה הוא ח"א שאינו זבוח ע' חולין דף ט' והוא מבואר ממ"ש באות הקדום ודוק:
יב
מומר לא' משאר עבירות א"צ בדיקת סכין להרא"ש בפ"ק דחולין ולהרשב"א בתהה"א:
יג
הרמב"ם מצריך לבדוק סכין אף למומר לא' משאר עבירות וביאר הרא"ש טעם הדבר בפ"ק דחולין:
יד
בחדושי על יו"ד כתבתי דלענין רמא"ש מומחין הן שפיר אמרינן אף במומר לא' משאר עבירות אף לדידן ועיין מה שכתוב הטעם באות ט' ותבין דהכא ל"ש הטעם זה ודוק היטב: