מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס
לעז אי חוששין לו
א
ר"מ ס"ל אין חוששין ללעז לעולא סנהדרין ח' א' וכן לרבא שם ולאביי שם עמוד ג' חוששין ללעז ופי' לעז פרש"י דלכך בעי מוציא ש"ר ב"ד כ"ג דחיישינן לכשיבא לב"ד יתברר הדבר ויבואו עדים והוי ד"נ לכך בעי כ"ג ור"ת פי' בע"א לעז הדיינין עיי"ש בד"ה מוציא:
ב
ר"פ ס"ל ג"כ דר"מ חייש ללעז סנהדרין ד"ח ב' וכמו שפרש"י ועיי"ש:
ג
דאביי ור"פ דס"ל חוששין ללעז ודקאמרי דכ"ע סברי דחוששין ללעז והנה לפי' רש"י בלע"ז הוא דומה למ"ש רש"י בריש כתובות בתולה נישאת כו' שאם יהיה לו טענת בתולים ייע"ש כו' ופירש"י דמתוך כך יתברר הדבר ויבאו עדים והיינו להך חששא דלע"ז והנה לעולם דס"ל דר"מ לא חייש ללעז א"כ קשה דהא סתם מתניתין ר"מ ומאי חייש ר"מ התם ללעז שמתוך כך יתברר הדבר וראיתי בפ"י שהרגיש בזה וכ' דע"כ לא מתוקמא מתניתין כר"מ דלר"מ לא חיישינין ללעז כו' ודוחק לחלק דהתם הא דל"ח ללעז היינו ללעז דעדים והתראה זה דוחק כו' וע"ש דבריו הנה הוציא משנה זו מכלל סתם משניות דלא אתיא כר"מ ולענ"ד י"ל באמת אתיא כר"מ דהנה דהוכרח רש"י שם לפרש שמתוך כך יתברר הדבר שיבואו עדים ולא כ' כפשוטו דהוא נאמן לאוסרה עליו אך דק"ל קושי' התוס' דבשאר נשים איכא ס"ס ולא מתסרי ואמאי תנשא ליום ד' לכך פי' רש"י משום שיתברר הדבר והנה הרשב"א כ' טעם דשרינין ספק ספיקא הוה מטעם רובא דספק הא' הוא מחצה על מחצה וספק הב' יש רובא להיתר וידוע דר"מ חייש למיעוטא (והנה טעם הב' של ס"ס משום דספק הראשון מותר מה"ת כדעת הר"מ והוי ס' הב' ספיקא דרבנן זה הטעם ג"כ ליתא לר"מ דר"מ ס"ל דבחתיכה א' מחייב אשם תלוי וא"כ ס"ל ספק מה"ת להחמיר כמש"ל בע' ספיקא דאו' אות ה') וא"כ לר"מ אף דלא חייש ללעז ממש שפיר תני בתולה נשאת ליום ד' שאם היה לו טענת בתולים ול"ק דאיכ' ס"ס ולא תיאסר דלדידיה ניהו דאיכא ס"ס אסור דחייש למיעוט אך רש"י מפרש המשנה לדידן כיון דרבי סתים המשנה כר"מ ש"מ דהכי הלכתא וכדפסק ר"י הלכה כסתם משנה וא"כ לדידן מאי איכפת לן בט"ב כיון דאיכא ס"ס ואנן לא חיישינין למיעוט לזה פי' רש"י דלדידן א"ש מטעם דקי"ל כרבנן דר"מ דח' ללעז ויתברר הדבר נמצא המשנה אתיא כר"מ ואף דר"מ לא חייש ללעז מ"מ חייש למיעוט ולא מהני ס"ס ולדידן דל"ח למיעוט מ"מ א"ש דחיישינין ללעז ודוק:
ובזה היה מקור לכאורה ליישב קושי' התוס' שם על רש"י דפי' מטעם שיתברר הדבר דהיאך קאמר בגמ' אף אנן נמי תנינא דהאומר פ"פ נאמן לאוסרה בתולה נישאת כו' מאי לאו דטעין פ"פ ולפירש"י מאי ראיה מייתי דנאמן לאוסרה דבאמת אינו נאמן רק שיתברר הדבר ע"י עדים ולפמ"ש א"ש דבאמת מתני' אתיא כר"מ ור"מ לא חייש ללעז א"כ אין הטעם משום שיתברר רק שהוא בעצמו נאמן לאוסרה לר' מאיר כמ"ש ושפיר מייתי ראיה:
אך באמת ז"א דהתם אביי קאמר אף אנן נמי תנינא ואביי מדויל ידיה משלם דלאביי ס"ל דכ"ע חוששין ללעז כמש"ל אות א' וא"כ אף לר"מ הטעם משום שיתברר הדבר ומאי ראיה מייתי ובחדושי כתובות שלי ישבנו קושי' התוס' על רש"י על נכון:
ד
רבא לפי הגי' דילן בסנהדרין ח' א' ס"ל דאין חוששין ללעז דקאמר כ"ע אין חוששין ללעז אך מהרש"ל הגי' שם רבה וכן נראה דלקמן ע"ב אמר רבא אנא וארי שבחבור' תרגימנא ומשמע שס"ל כעולא ואע"ג דמצינו כמה פעמים תרגמה אביי אליב' דרבא מ"מ מדלא קאמר כן בהדיא משמע דס"ל כעולא נקטינן מיני' דלפי גי' מהרש"ל:
ה
דרבה סבירא ליה אין חוששין ללעז מדקאמר כ"ע אין חוששין
ו
ורבא ס"ל חוששין ללעז אליבא דרבנן ומסתמא כרבנן ס"ל דהלכה כרבים רק אליבא דר"מ ס"ל דאין חוששין ללעז כעולא ייע"ש: