מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס
ירושת הבעל אם מועיל סילוק
א
רשב"ג ס"ל דאין הבעל יכול לסלק עצמו מירושת אשתו להרי"ף כפי מה שהבין מדבריו הרמב"ם בתשובה קאי אף אנשואה אבל בארוסה י"ל דמודה רשב"ג דיכול לסלק עצמו מירושתה ע' בהרב המגיד פכ"ג מה"א דין ה':
ב
לדעת הרמב"ם י"ל דמוקי פלוגתא דרשב"ג דכותב לה ועודה ארוסה ופסיק שלא כוותיה מטעם דבממון תנאו קיים או דס"ל דפלוגת' דרשב"ג הוא בנשואה אבל בארוסה מודה ופסיק כוותי' וכ"כ הלח"מ פרק כ"ג מה"א:
ג
לדעת הראב"ד פרק י"ב מה"א דלכך אינו מועיל תנאי בירושה משום דהוי דשלב"ל צריך לומר דרשב"ג מיירי בכותב לה ועודה ארוסה ול"ש אין אדם מקנה דשלב"ל כיון דהוא סילוק לכך צ"ל מטעם מתנה עמ"ש בתורה כ"כ הלח"מ פרק י"ב מה"א אך כבר השגתי עליו לעיל ערך דשלב"ל אות י"ז ייע"ש ודוק:
ד
רב ס"ל דאין הבעל יכול לסלק עצמו מירושה ולפי הירושלמי שכ' הרא"ש ר"פ הכותב נראה דוקא בנשואה ס"ל דאין יכול לסלק מטעם דהוי דשלב"ל ולפי גמרא דידן נראה דאף בארוסה ס"ל לרב דאין יכול לסלק משום דהוי מתנה על מה שכתוב בתור':
ה
דעת הרז"ה בר"פ הכותב דמירושה דאין יכול לסלקו אף בכותב לה ועודה ארוסה משום דירושה ממילא ולא כל כמיני' דעקר לה עכ"ד והרמב"ן במלחמות האריך להשיג עליו במה שבדה טעם מלבו שלא הוזכר בגמ' כלל ועוד דא"כ הו"ל למימר הלכתא כוותיה דרשב"ג ולא מטעמיה דהוא ס"ל מתנה עמ"ש בתורה תנאו קיים וירושה שאני דאתי ממילא ולאו כל כמיניה דעקר לה עכ"ד ולכאורה דבריו אין מובנים דהיאך מצי למימר דרב ס"ל תנאו קיים דהא בע"מ שאין לך עלי אונאה, ס"ל תנאו בטל כדפריך בגמרא אך כוונתו דל"ל להגמ' לומר שם בתחילה טעמיה דרב משום דמתנה עמ"ש בתורה תנאו קיים וירושת הבעל דרבנן וחכמים עשו חזוק לדבריהם יותר משל תורה דלפי ס"ד דהשתא דרב ס"ל תנאו קיים הוי מצי למימר בפשיטות טעמיה דרב משום דירושה ממילא ולאו כל כמיניה דעקר לה וע' בלח"מ פי"ב מה"א שמקשה שם על הרמב"ם כעין קושי' זו ייע"ש עי"ל כוונת הרמב"ן לפי מאי דס"ל שם דירושה ידע דמחיל ולרבא ס"ל לרב תנאו קיים היכא דידע דמחיל והסוגיא דר"פ הכותב אזלא אליבא דאביי לכך מקשה לישני הגמ' לשיטת רבא דטעמא דירושה משום דממילא ולכך קאמר הלכתא כרשב"ג דאינו מועיל סילוק ולא מטעמיה דס"ל תנאו בטל ורב ס"ל תנאו קיים היכא דידע דמחיל והכא שאני דהוא ממילא כנ"ל לפרש קושי' הרמב"ן ולכאורה קושי' הרמב"ן תמיהא טובא על הרז"ה ולפענ"ד נראה לי ליישב דברי בעל המאור בטוב טעם שבאמת לא בדה טעם מלבו רק דבריו הם בנוים ע"פ הירושלמי הובא בר"ן וברא"ש וגם במלחמות מביאו דמפרש שם דאינו מועיל תנאי בירושה דהוי דשלב"ל כמ"ש הרא"ש והנה באמת קשה על הירושלמי הלז דהא מוקמינין בכותב ועודה ארוסה ומטעם סילוק ובאמ' סילוק מועיל בדשלב"ל כמ"ש התוס' והרא"ש והר"ן וכל הפוסקי' ומחמת קושי' זו הוציאו הרא"ש והר"ן הירושלמי הלז מפשטי' וס"ל דהירושלמי מוקי מתני' בנשואה וזה דחוק דהא לעיל מוקי מתני' בעודה ארוסה וכבר השיג ע"ז שם בקרבן עדה דלעיל בירושלמי מוקי בעודה ארוסה לכך פי' בעל המאור ז"ל דע"כ לא אמרינין דסילוק מועיל אפי' בדשלב"ל רק היכא דהדבר בא ע"י פעולתו של זה ויכול הוא להתנות שיעשה אותה פעולה ולא יזכה באותה דבר כגון פירות וזכות בנכסים שבא לו עם הנשואין יכול להתנות שישא אותה ולא יזכה בנכסים ובפירותיה כיון שהזכות הלז אינו בא לו ממילא רק ע"י מעשיו והפה שאסר הוא הפה שהתיר ר"ל שיכול הוא להתנות שיעשה הפעולה ולא יזכה בזה הזכות כיון דאי בעי לא עביד הפעולה הלזו אבל ירושת הבעל ניהו דאם לא נשאה לא היה יורשה מ"מ אף בשנשאה עדיין הוא חי ול"ש לומר שזוכה בירושתה ע"י הנשואין בדבר שעדיין ל"ש עליו זכות כלל (ובלא"ה נ"ל לומר דל"ש לומר שזוכה לירשה הואיל ונשאה דבשלמא בפירות שייך לומר שבנשואי' זוכה בנכסים ובפירות) רק דהירושה בא ממילא כשתמות ויסתלק רשותה מנכסים נופלים לפני בעלה וכ"ז שהוא חי המה ברשותה לגמרי ולא כל כמיניה דעקר לה משום דהוי דשלב"ל וסילוק לא שייך הכא כיון שאין זה מחמת פעולתו שיועיל סילוק ודוק:
נמצא לפי ס' הרז"ה מיירי הירושלמי בעודה ארוסה ואעפ"כ לא מועיל סילוק משום דהוא ממילא ול"ש סילוק ואף דרב כהנא קאמר נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר אדם מתנה עלי' ס"ל דיכול להתנות י"ל דרב כהנא לא כיון בזה לירושת הבעל את אשתו רק לירושת היבם נכסי' שהוא בא לו ע"י מעשיו שמייבם אשתו והכא שפיר אמרינין כיון דזה בא מצד פעולת הייבום יכול להתנות שיעשה הפעולה ולא יזכה בירושה אבל ירושת הבעל את אשתו בא ממילא מודה רב כהנא דאינו יכול להסתלק משום דהוי דשלב"ל ובזה מיושב קושי' הרמב"ן במלחמות והרז"ה לימא בגמ' טעמיה דרב משום דירושה ממילא ולאו כל כמיניה דעקר לה כיון דכבר כתבנו דעיקר הטעם של הרז"ה הוא טעם הירושלמי דא"י להקנות דשלב"ל רק שהרז"ה תירץ בזה דלא נימא דסילוק מועיל אפי' בדשלב"ל לכך קאמר דירושת הבעל ממילא ול"ש סילוק ולכך לא יכול להקנות דשלב"ל וכ"ז לדידן דקימ"ל אין אדם מקנה דשלב"ל אבל רב ס"ל ביבמות צ"ז אדם מקנה דשלב"ל א"כ לא מצי הגמ' לאוקמי טעמיה דרב בהכי ואף דבירושלמי קאמר טעמי' דרב משום דשלב"ל כ"כ ערך דשלב"ל אות ט' דירושלמי ס"ל דבלא עבידי דאתי מודה רב ולגמ' דידן דוחק לפלוגי בהכי ודוק:
עוד נ"ל לבאר דעת הרז"ה שהוא כדעת ר"ח עפ"י הירושלמי הנ"ל דסילוק אינו מועיל לדשלב"ל כלל דשאני בכותב לה ועודה ארוסה שעכ"פ עכשיו יש לו קצת זכות בהון שאינה יכולה למכור לכתחלה נכסים אף בארוסין לכך מועיל סילוק אבל בירושה שאין לו עכשיו שום זכות הוי כמו שמסלק עצמו קודם האירוסין שכ' הרשב"א והר"ן בפ' הכותב דאינו מועיל סילוק אך קשה דהאיך מועיל סילוקו לענין פירות דהא עכשיו ג"כ אין לו שום זכות בהן באירוסין לזה חילק הרז"ה דשאני פירות כיון שיש בידו לבוא לידי זכות של פירות שבידו לישא אותה מיד ויזכה בפירותיו אבל לזכות של ירושה אינו בידו לבא לידי זכות זה דהוא ממילא בלי שום התפעלותו ואינו מועיל לו שום התפעלות לזה לכך הוי כאלו לא בא לידו כלל וכמו בסילק עצמו קודם אירוסין דמהני כך הכא לא מהני כיון דלא בא לידו כלל והוי דשלב"ל כמו שדה זו לכשאקחנה דהוי דשלב"ל אך כל זה למאן דס"ל אין אדם מקנה דשלב"ל אבל לרב דס"ל אדם מקנה דשלב"ל בשדה זו לכשאקחנה לא יכולין למימר טעמיה דרב משום ירושה דממילא ואזדא ליה קושי' הרמב"ן ודוק היטב (ועפ"ז נ"ל לתרץ קושי' התוס' בב"ב דמ"ט ובכתובות פ"ג ב' לאב דירושת הבעל דרבנן וחכמים עשו חזוק לדבריהם כשל תורה או יותר משל תורה למה יועיל תנאי בפירות דהוא ג"כ מדרבנן ולפמ"ש לק"מ: