אור ברסלב
מלא הרועים חלק א הזמנה מילתא

מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס

הזמנה מילתא

היזק שאינו ניכר

א

אביי סבירא ליה הזמנה מלתא ומתסרא בהזמנה כן דבר הצריך קדושה מתקדש' בהזמנה וכן מידי דממאיס ממאיסא בהזמנה כגון הזמינו לביה"כ:

ב

ורבא ס"ל הזמנה לאו מילתא ומבואר דאפי' ע"י מעשה כגון אורג בגד למת לא מועיל הזמנה סנהדרין דף מ"ז ע"ב ודף מ"ח ע"א:

ג

לאביי דאסור הזמנה יש מחלוקת אי הזמנה בדיבור מועיל אי צריך גם מעשה להזמנה והתוספות בסנהדרין דף מ"ח א' ד"ה נתנו לספר האריכו בזה ומסקי דבדבור גרידא כגון אומר בגד זה למת אינו מועיל אף לאביי רק כשנוטל בידו ואומר זה יהיה למת ולספר מועיל זמון כיון שטלטלו והגביהו חשוב כמעשה ונראה שלזה כיון בעל ש"ג בפ"ג דברכות שכ' ומזה אומר שיש חילוק בין קרקע ומטלטלין שבקרקע אין זמון מועיל עד שיעשה בו מעשה ובמטלטלין יש בו הזמנה ודבור שאם אמר יהא בגד זה למת הרי זה הזמנה עכ"ד. ולכאורה אין זה אלא דברי נביאות שלא מצינו חילוק זה מרומז בש"ס ופוסקים אך הכוונה למ"ש התוס' דבקרקע כיון דא"א לטלטלו א"כ דבור גרידא אין זמון כמו שהוכיחו התוספות מסוגיא דהתם אבל במטלטלין באם הגביהו ואומר אני מזמין את זה לתשמיש זה הרי יש הגבהה עם הדבור ובכה"ג יועיל זמון לאביי ומ"ש שאם אמר בגד זה למת דוקא בהגביהו ואמר וכדכתבינן כנ"ל ברור בדעתו. והר"ן בחידושיו לסנהדרין האריך בזה והביא דעת הרמב"ן דס"ל לאביי מועיל זמון בדבור גרידא בלי שום מעשה והוא ז"ל דחה דבריו ואסיק דלאביי ג"כ אינו מועיל זמון כ"א במעשה דמעגלה ערופה גמיר לה והתם הוי ג"כ מעשה דירידתה לנחל איתן הוי מעשה והרמב"ן ס"ל דזהו לא הוי מעשה כמ"ש הר"ן ז"ל לדעתו:

ד

בנימוקי יוסף ס"פ נגמר הדין כתב דדוקא בתשמיש מת או תשמיש קדושה ס"ל לרבא דאין זמון אבל בקדושה עצמה כ"ע ס"ל דיש זמון כגון עבוד פרשיות ס"ת ותפלין ולכאורה הדבר מבואר בש"ס דמקשה רבא מ"ט לא יליף מעגלה ערופה ומשני דמשמשין ממשמשין גמרינן לאפוקי מעגלה ערופה דהיא גופא קדושה וא"כ הדבר מפורש בש"ס דבגופא קדושה מצינן למילף מעגלה ערופה דמתסרא בהזמנה. שוב ראיתי דאין ראיה מזה דהנה התוס' סנהדרין מ"ז ב' ד"ה מ"ט מקשה תימא כי גמר נמי מעגלה ערופה האמר ר"י עריפתה אוסרתה ולא מתסרא בהזמנה ורבא פסק כר' יוחנן ופירשו רבא מ"ט לא גמר מעגלה ערופה לטעמיה עכ"ל ר"ל דהוא ס"ל דבעגלה לא נאסרה רק בערופה ולא בהזמנה לילף מהתם דהזמנה לאו מלתא הוא וע"ז משני ממשמשין כו' לאפוקי עגלה דגופא קדישא ואם כן לפ"ז אף בגופא קדישא ס"ל לרבא דהזמנה לאו מלתא דהרי עגלה גופא קדישא ולא מתסרא בהזמנה רק משעת ערופה (ודברי תוס' תמוהים מאד מה שהוצרכו להוכיח מר' יוחנן ורבא פסק כר' יוחנן בכל דוכתא הלא מפורש הוא בכריתות דף כ"ד ב' דרבא ס"ל דאינה נאסרת מחייה רק לאחר ערופה). איברא דלפי מה דפסקינן דעגלה ערופה ירידתה לנחל נאסרה וכמ"ש הרמב"ם בפרק י' מהלכות רוצח דין ו' ולפ"ז יש לומר דבגופו קדושה יש זמון דמעגלה ערופה ילפינן ובעגלה ערופ' יש זמון לדידן דנאסרת משעת ירידתה אך לפי מ"ש התוספות דהקושיא בש"ש מ"ט לא יליף רבא דאין זמון מעגלה ערופה וע"ז משני דמשמשין ממשמשין גמר לאפוקי עגלה דגופא קדישא משמע דמעגלה לא מצי למילף דגופא קדושה דין הוא דאין זמון מועיל להיות גופא קדוש אבל להתפיס קדושה במשמשין היכא שגוף הדבר כבר קדוש י"ל דזמון מועיל כנ"ל לפי' התוספות ולפ"ז כיון דלדידן אף במשמשין אין זמון כ"ש בגוף הקדושה דלפמ"ש יש סברא יותר שיהיה זמון במשמשין מבגוף הקדושה וא"כ דברי הנ"י צ"ע שכתב דבגוף הקדושה יש זמון ולפמ"ש אדרבא נראה דבגוף הקדושה פשיטא דאין זמון ואפשר לדחוק ולומר דבאמת הסברא דבגוף הקדושה יש זמון רק דרבא יליף שם בג"ש שם שם ומקשה לילף מג"ש זו דעגלה ערופה ומשני דעדיפא ליה למילף שם שם ממשמשין דדמי דכל היכא דאיכא דדמי ליה מבדמי ליה ילפינן ולא מעגלה ערופה דל"ד ולפ"ז כיון דע"כ גם מעגלה ערופה ניתנה ג"ש להדרש כמ"ש התוספות שם ד"ה ממשמשין דע"כ לענין מת ילפינן בג"ש מעגלה ערופה ולפ"ז ממשמשין ילפינן שם שם וע"ז דאין זמון וגופו קדושה ילפינן ש"ש מעגלה ערופה דיש זמון לדידן דק"ל ירידתה לנחל איתן אוסרתה ובזה נתיישב דלא תיקשי דנילף גופו קדושה מעגלה ערופה דיש זמון ניליף מצפור מצורע שאין אסורין בהזמנה רק משעת שחיטה כדפסק הר"מ בפ' י' מהלכות טומאות צרעת וכר' יוחנן בקידושין נ"ז א' ולפי מ"ש לא קשה מידי דהכא איכא ג"ש שם שם אך עדיין צ"ע דבמת לא מצינו גופא קדישא דלצטריך הזמנה דכל דבר שמזמין למת הוא תשמישי מת ומת גופא לא שייכא ביה הזמנה וא"כ לית למילף משם דעגלה לשם דמת לגופו קדושה ודוק וצ"ע. יצא לנו מזה:

ה

למאן דס"ל עגלה ערופה ערופה אוסרתה אזי אין זמון אפילו בגוף הקדושה ולמאן דס"ל מחיים נאסרה י"ל דיש זמון אף במשמשין כאביי וי"ל דוקא בגוף הקדושה דומיא דעגלה ערופה והנה:

ו

ר' יוחנן בקידושין נ"ז א' בחולין פ"ב ורבא בכריתות כ"ד ב' ס"ל לאחר ערופה נאסרת ולדידהו אף גוף קדושה אין זמון:

ז

ר' ינאי חולין פ"ב ור"ל שם ורב המנונא כריתות כ"ד ס"ל מחיים נאסרת ולדידהו יש זמון בגוף קדושה כדעת הנ"י אך עדיין צ"ע דהתם לאו משום זמון ס"ל דנאסרת רק משום דכפרה כתיב בה כקדשים או דיליף ממכפר דשעיר המשתלח וכל הקדשים נאסרין מחיים ולאו מטעם זמון רק מטעם הקדש דגזירת הכתוב ותדע לאו מטעם זמון מתסרי דא"כ היאך ס"ל להר"ן וסייעתו דזמון לא מתסר בלא מעשה נילף מקדשים דמתסרי בדבור בעלמא ע"כ דקדשים לאו מטעם זמון רק דקדוש בקדושת פה הוי הקדש כמו תרומה דנעשה תרומה באמירה וע"כ לאו מטעם זמון ה"ה הקדש קדוש באמירה צ"ע:

ח

וראיתי במלחמות פ"ק דסוכה שחולק גם כן על המאור בזה ואינו מחלק בין גוף קדושה למשמשין דאף בגוף, קדושה אין זמון וכ' הטעם דלא ילפינן מעגלה ערופה אלא היכא דכתיב שם וכל היכא דלא כתיב שם לא ילפינן מעגלה ערופה עכ"ד, ולכאורה דבריו תמוהין דהא אביי יליף הזמנה מלתא מע"ע לכל דוכתא כמבואר בסוגיא דנגמר הדין דמוקי כל הני ברייתות דמשמע מהן דאסור בהזמנה כאביי וכן עבוד לשמה כאביי וכן לאביי סודרא דאזמניה למיצר ביה תפלין אף דלא צר ביה מבואר דבכל דוכתא ילפינן מעגלה ערופה אע"ג דלא כתיב שם ונ"ל דכוונת הרמב"ן דבאמת מעגלה ערופה לא מצי למילף דחולין מקדשים לא ילפינן ועוד דטעמיה דעגלה ערופה לאו משום זמון רק משום דכפרה כתיב בה כקדשים וכמו שהארכתי באות שלפני זה רק דמת ילפינן בג"ש דלמדין ואין משיבין וכיון דידעינן מת ממילא ילפינן שאר דברים ממת דלאו קדשים הוא ול"ש הקושיא הנ"ל ואם כן אף בלא גז"ש ילפינן ממת משא"כ לרבא דקי"ל כוותיה דמת ילפי' ממשמשי ע"א ליכא למילף שאר דברים מע"ע כיון דליכא גז"ש חולין מקדשים לא גזרינן. איברא דלפ"ז שכתבנו דלאביי שא"ד ילפינן ממת בלא גז"ש קשה אדניליף ממת ניליף מצפורי מצורע דאין אסורין משעת הזמנה (וליכא לשנויי כמש"ל אות ד' דכיון דגם ממת לאו בגז"ש יליף לה ודוק) וי"ל דאביי ס"ל כר"ל דס"ל בקידושין נ"ז דגם צפורי מצורע לקיחתן אוסרתן ולפ"ז י"ל דרבא לשיטתיה דס"ל בכ"מ הלכה כר' יוחנן נגד ר"ל ור"י ס"ל משעת שחיטתן נאסרין וא"כ שא"ד דאין זמון ילפינן מצפורי מצורע וממילא אף בגופן קדושה אין זמון דצפורי מצורע גופן קדושה ובזה אין לומר חולין מקדשים לא ילפינן דאדרבא קולא הוא דילפינן שפיר ומה קדשים דחמירי ובכ"מ בקדשים משעת הקדשן אסורין ואעפ"כ צ"מ אין אסורין בהזמנה כ"ש חולין דקי"ל דאינו אסור בהזמנה וקולא וודאי ילפינן חולין מקדשים כמ"ש הט"ז ביו"ד סי' ג' היוצא לנו מזה:

ט

דלר"ל דס"ל צפורי מצורע משעת לקיחתן אסורין ס"ל בגוף קדושה יש הזמנה אך לדעת המלחמות גם לדידי' אין דמעגלה ערופה לא ילפינן וכן מצפרים לא ילפינן מה"ט כדכתיבנא דלחומרא לא ילפינן חולין מקדשים:

י

ולר"י דס"ל משעת שחיטתן אסורין יש ללמוד בגוף קדושה דאין זמון מצפורי מצורע כדכתיבנא דלקולא ילפי' חולין מקדשים:

יא

והנה לדעת הר"ן והנ"י והרז"ה דס"ל בגוף קדושה יש זמון יש לעיין אי זמון בדבור גרידא מהני אי צריך מעשה דוקא. ולכאורה דזה תלוי בפלוגתא דלעיל שכתבנו באות ג' אי לאביי מועיל זמון גרידא בלא מעשה דלדעת הסוברים דזמון מועיל בלא מעשה לאביי ע"כ דעגלה ערופה ירידתה לנחל איתן לאו מעשה וא"כ ה"ה לדידן גוף קדושה אף בלי מעשה ולדעת הר"ן דלאביי צריך מעשה ע"כ גם בע"ע ירידתה לנ"א חשוב מעשה ה"ה כאן צריך מעשה. ובזה יש ליישב דברי הנ"י שהקשה עליהם במג"א סימן מ"ב ס"ק ו' שכתב הנ"י אבל רצועות של תפלין לא בעי עבוד לשמה דמשמשין נינהו והזמנה דמשמשין לאו מלתא וכן משמע התם במנחות בפלוגתא דרבנן ורשב"ג עכ"ד משמע דס"ל כפרש"י דלמ"ד הזמנה לאו מלתא א"צ עבוד לשמה וצ"ע דהנ"י כתב בהלכות תפלין כפי' תוס' עכ"ד. ולפמ"ש לק"מ דבאמת ס"ל כפי' התוס' רק דס"ל דפלוגתא דרבנן ורשב"ג הוא בעור הבתים דגופן קדושה (וכ"כ בנ"י הלכות תפלין דפלוגתייהו בעור הבתים ייע"ש וכן הסכים במלחמות דלא כרז"ה) ולכך למ"ד הזמנה לאו מלתא אינו (מועיל הזמנה בפה רק צריך עיבוד דהוי מעשה וא"ת כיון דהזמנה לאו מילתא הוא גם מעשה לא מהני י"ל כיון דעור) הבתים גופן קדושה מהני מעשה וכ"כ הר"ן בחידושיו לסנהדרין לשיטת הרז"ה משא"כ למ"ד הזמנה מילתא ס"ל דאין צריך עבוד רק דהזמנה בעלמא סגי [ובאמת יש לתמוה על הרז"ה בזה דגם גוף קדושה ילפינן מעגלה ערופה ואעפ"כ הזמנה לאו מלתא וצריך מעשה ע"כ דס"ל דגם בעגלה ערופה הוי גם כן מעשה דירידתה לנחל איתן חשוב מעשה וכמ"ש הר"ן שם לדעתו אם כן לפ"ז גם למ"ד הזמנה מילתא ע"כ אינו אסור בהזמנה בלי מעשה דכיון דמעגלה ערופה יליף לה והתם מעשה הוי וצ"ל דבאמת ס"ל דעגלה ירידתה לא חשיב מעשה וכמ"ש הרמב"ן ואפ"ה ס"ל בגוף קדושה דילפינן מעגלה ערופה דלא יועיל הזמנה בפה דלזה י"ל שאני קדשים דעיקר קדושתן בפה בכל מילי וכיון דהזמנה מועלת נתפסת קדושתה בפה משא"כ בשאר דברים אינו קדוש באמירת פה וצריך מעשה וא"ל דא"כ דטעמא דעגלה ערופה משום דהוי קדשים מנ"ל כלל טעם הזמנה דלמא משום קדשים לחוד אסורה ולא מטעם מהזמנה וכמו שהקשיתי לעיל אות ח' י"ל כיון דחזינן דאביי בעי למילף מעגלה ערופה לענין זמון ע"כ דקים ליה דגם בע"ע מטעם זמון הוא אבל עכ"פ מעשה צריך בשאר מילי דזה אין ראי' מאביי דגם אביי נקיט האורג משמע דלא מצי למילף מע"ע רק אח זמון דמועיל אבל דלא ליצטריך מעשה אין למילף אך ז"א דאם כן הדרא קושיא לדוכתא דגם למ"ד הזמנה מלתא צריך מעשה אך י"ל דלמ"ד הזמנה מלתא כיון דיליף בגז"ש א"כ לכל מילי דמי מה התם בלא מעשה אף הכא בלא מעשה והא דנקיט האורג משום רבותא דרבא כמ"ש התוס' אבל לדידן בגוף קדושה דלאו בגז"ש ילפינן רק במה מצינו התם דהזמנה מועיל י"ל הא כדאיתא התם בלא מעשה משום דקדשים נינהו וכל קדשי קדשים בפה והכא בחולין צריך מעשה וא"ל דא"כ מנ"ל דטעם דע"ע משום הזמנה ואי משום דאביי יליף מהתם שאני אביי דיליף בגז"ש דע"כ הקישן ז"א דאי ס"ד דטעם ע"ע אינו משום זמון כלל רק מטעם הקדש א"כ היאך שייך למילף בגז"ש כלל למת דלא הוי הקדש וע"כ דקים ליה לאביי דמטעם זמון אסור ויליף שפיר גז"ש זמון אסור גם כן במת כמו בעגלה ערופה ודוק היטב) ולפ"ז שפיר כ' הנימוקי יוסף דברצועות שהן תשמישי קדושה ולדידן אין זמון א"כ לא מהני גם העבוד שהוא מעשה דבמשמשין אף מעשה אינו מועיל דלחשוב הזמנה וא"כ א"צ עבוד כיון דאינו מועיל העבוד כשיטת רש"י ודוק היטב גז"ש הנימוקי יוסף וכן משמע במנחות בפלוגתא דרשב"ג ורבנן דקשה ולפי הבנת בעל מג"א מאי וכן משמע דהא מבואר דין זה להדיא שם דכיון דהוא מפרש כפירש"י דבהזמנה לאו מילתא א"צ עבוד לשמה א"כ מבואר דרצועות לא בעי עבוד וע"ק כיון דהנ"י מחלק שם בין משמשין דלא מהני זמון ובגוף הדבר מהני זמון א"כ היאך כ' בה' תפלין דרשב"ג ס"ל דבעי עבוד לשמה דאין זמון הלא הוא מפ' שם דפלוגתייהו בעור הבתים ועור הבתי' גופן קדושה כמ"ש בפ' נגמר הדין וא"כ בכה"ג לכ"ע יש זמון וע"כ לומר כמו שכתבנו בפירוש דבריו דס"ל דבמשמשין אין זמון אף במעשה ולכך כ' דאין צריך עבוד לשמה דמה מועיל העבוד דאף שיזמינו במעשה לא הוי זמון ובעור הבתים דגופן קדושה לכ"ע יש זמון רק דיש חילוק בזה למ"ד הזמנה לאו מילתא אף בגופן קדושה דיש זמון עכ"פ צריך מעשה אבל זמון בפה אינו מועיל כמ"ש לעיל הטעם שלא יליף גז"ש מעגלה ערופה רק במה מצינו י"ל הא כדאי' וקדשים שאני דקדושתן בדבור והכא צריך מעשה ולמאן דס"ל הזמנה מלתא דיליף גז"ש ואין גז"ש למחצה ולכל מילי הקישן דמה התם א"צ מעשה ה"ה הכא ואף דל"ד חולין לקדשים ע"כ הקישן הכתוב ולדידיה הזמנה בדבור ג"כ מהני וא"כ א"צ עבוד לשמה דהזמנה בדבור מהני ומ"ד צריך עבוד ס"ל דהזמנה לאו מילתא דלא נאמר גז"ש לענין עגלה ערופה רק גוף קדושה במה מצינו יליף לה וכיון דבמה מצינו ילפינן ליכא למילף לענין דא"צ מעשה רק דהזמנה במעשה מועיל ולא בדבור לכך צריך עבוד דאינו מועיל הזמנה בדבור אבל לענין רצועות דאין גופן קדושה אף מעשה אינו מועיל בזמון ולכך א"צ עבוד דאין מועיל גם עבוד וז"ש הנימוקי יוסף וכן משמע במנחות גבי פלוגתייהו דאינו רק משמעות דכיון דטעמא דרשב"ג דזמון אינו מועיל לכך צריך עבוד דמועיל וכ"ז בגוף קדושה מועיל עבוד דנחשוב זמון אבל ברצועות גם עבוד אינו מועיל ועיקר המשמעות דכיון דמשמע התם דטעמא דעבוד משום זמון הוא ממילא ידעינן דרצועות א"צ עבוד כיון דטעמא דעבוד משום זמון וברצועות אף ע"י עבוד לא מהני זמון ודוק כנ"ל נכון וברור בפי' דבריו הנימוקי יוסף:

יב

יצא לנו דבר חדש דבגופו קדושה לדעת הסוברים דיש זמון אעפ"כ ל"ד למאן דאמר הזמנה מילתא דלמאן דאמר הזמנה מילתא אף בלי מעשה חשוב זמון ולמ"ד לאו מלתא אף בגוף קדושה צריך עכ"פ מעשה כאשר הארכתי בטעם הדבר בדבור שלפני זה:

יג

רב ס"ל הזמנה מלתא כך הוא דעת המאור בפ"ק דסוכה דרב לא בעי' טוויי' בציצית לשמה משום דס"ל הזמנה מילתא דהרי בש"ס מדמי טוויי' לשמה לעבוד לשמה ומאן דבעי טוי' לשמה בעי עבוד לשמה וכבר בארנו דטעם דמאן דלא בעי עבוד דס"ל הזמנה מלתא וסגי בהזמנה וכן הוא טעמ' דרב דלא בעי טוויי' משום דהזמנה מלתא עכ"ד ולפ"ז לשיטת רש"י דס"ל להיפוך דמאן דלא בעי עבוד ס"ל הזמנה לאו מילתא ה"ה רב דלא בעי טוויי':

יד

רב ס"ל הזמנה לאו מלתא לשיטת רש"י דמשום כך לא בעי טוי' לשמה דהזמנה לאו מלתא:

טו

שמואל דבעי טוי' לשמה ס"ל הזמנה לאו מלתא לשיטת המאור שכתבתי באות י"ג וכ"כ המאור להדיא בפ"ק דסוכה שם דשמואל ס"ל הזמנה לאו מלתא ולשיטת רש"י שכתבתי באות י"ג ס"ל לשמואל הזמנה מלתא והנה הרי"ף פסק בהך דטוויי' כשמואל ובהך ל דעיבוד כ' סתם פלוגתא דרשב"ג ורבנן ומשמע דפסק כרבנן דלא בעי עיבוד לשמה וכבר תמה ע"ז במלחמות פ"ק דסוכה וא"ל דלעולם רי"ף פסק דבעי עבוד והא דכתב סתם בה' תפלין פלוגתא דרשב"ג ורבנן ולא כתב דהלכה כרשב"ג בהא משום דס"ל דבכ"מ ששנה רשב"ג הלכה כמותו עיין בחלק ב' מספרי זה שכ' דעת קצת אמוראי ופוסקים סוברים כן אך ז"א דהרי"ף ס"ל אף במשנה אין הלכה כרשב"ג כמ"ש הרא"ש בפר' שור שנגח עיין בח"ב מספרי מה שהארכתי בזה ואפשר לומר דהרי"ף סובר ג"כ לחלק בין גוף קדושה למשמשין וס"ל דפלוגתא דרשב"ג ורבנן לענין משמשין דהיינו רצועות כמ"ש הרז"ה בפ"ק דסוכה שם דפלוגתא דרשב"ג ורבנן ברצועות ולכך במשמשין ס"ל לרי"ף דא"צ עבוד לשמה כמש"ל אות י"א לדעת הנימוקי יוסף שסובר כן משום דרצועות משמשין הן ובמשמשין אף עבוד אינו מועיל משא"כ בטווית ציצית דגוף הקדושה הן שפיר מועיל זמון ע"י מעשה ולכך צריך טווי' לשמה משא"כ הזמנה בלי מעשה אינו מועיל אף בגוף קדושה כמו שהארכתי לעיל אות י"א אלא דלפ"ז הו"ל לרי"ף לכתוב דבתים צריכים עבוד דגוף הקדושה נינהו. ולפ"ז לשיטת רש"י:

טז

ס"ל לשמואל הזמנה מלתא י"ל דוקא בגוף קדושה כמו ציצית משא"כ במשמשין י"ל דאף לשיטת רש"י ס"ל לשמואל לאו מלתא במשמשין והך פלוגתא דרשב"ג ורבנן מוקי לה רש"י ברצועות דהן משמשין ודוק או דס"ל כדעת המלחמות דאף גווילין שכותבין עליו ס"ת לאו גופן קדושה נינהו דאגב כתב הוא דקדשי אזל ליה הכתב אזלא קדושתן אבל בגופן קדושה לכ"ע צריך עבוד לשמה רק דתו לא משכחת גופן קדושה לענין עבוד כיון דאף גווילין לאו גופי קדושה נינהו:

יז

ר' שמעון בן גמליאל דמצריך עבוד לשמה בסנהדרין דף מ"ח ב' ס"ל הזמנה מלתא לדעת רש"י שם ולדעת התוס' ס"ל הזמנה לאו מלתא ולדעת הרז"ה פ"ק דסוכה ס"ל הזמנה לאו מלתא במשמשין ובגופן קדושה הזמנה מלתא דוקא ע"י מעשה אבל שלא ע"י מעשה לא ובמשמשין אף מעשה לא מהני והנה יש לומר דגם התוספות מפרשין כן ואין כאן מקומו כי יש בכאן אריכות בפי' דברי התוס' והנה מה שהקשו התוס' על רש"י דכיון דאנן קי"ל דהזמנ' לאו מלתא א"כ לא בעי עבוד לשמה ואנן קי"ל דבעי עבוד לשמה יש לי ליישב לשיטת רש"י דרש"י ס"ל דלפי האמת י"ל דאף דרשב"ג דס"ל דבעי עבוד לשמה ס"ל הזמנה לאו מלתא והא דמהני עבוד משום דעור התפילין גופן קדושה משום השי"ן וגם הרצועות גופן קדושה משום הדלי"ת והיו"ד דכך הוא שיטת רש"י בפ"ק דברכות דף ו' ע"א וע' בתוס' שם שחולקין עליו וא"כ בגופן קדושה הזמנה מלתא ולכך בעי עיבוד והא דאמרינן בפרק נגמר הדין כתנאי היינו דאביי מתרץ לטעמיה דרשב"ג ס"ל יש זימון בכל דוכתא אבל לפי האמת אין ראיה דס"ל אין זימון במשמשין והתם שאני דהוי גופן קדושה ואביי לטעמיה דלא מחלק בין משמשין לגופן קדושה דיליף משמשין מעגלה ערופה דגופו קדושה דס"ל דאין חילוק לכך קאמר דרשב"ג כוותיה דיש זמון אף במשמשין והא דלא אמרינן בש"ס אליבא דרבא אמר לך אנא דאמרי אפילו אליבא דרשב"ג ע"כ לא קאמר רשב"ג אלא בגוף קדושה אבל במשמשין ז"א דרבא מדויל ידיו משלם דע"כ לא קאמרינן דבגוף קדושה הוי הזמנה אלא מטעם דגוף קדושה ילפינן מעגלה ערופה דיש זמון גבי' וכ"ז לדידן דפסקינן ירידתה לנחל איתן אוסרתה אבל רבא דס"ל בכריתות כ"ד דעריפת' אוסרתה א"כ אם נאמר אין זימון אף בגוף קדושה אין זמון דאף אם נילף לה מע"ע גם בעגלה אין זמון לדידיה הלכך רשב"ג ע"כ לא נילף כרבא ודוק אבל לדידן דקי"ל בעגלה ערופה ירידתה לנ"א אוסרת' י"ל דרשב"ג ס"ל אין זמון רק בגוף קדושה יש זמון ולכך בעי עבוד לשמה והכי קי"ל ודוק ועיין סנהדרין מ"ח ב' בתוס' ד"ה אע"פ ומה שכתבתי שם בגליון פי' דבריהם ודוק (הגה מבן המחבר עוד נ"ל ליישב דרש"י ס"ל דלא ס"ל הלכה כרבא בהא דהזמנה כיון דמצינו דרבינא דהוא בתרא מבעיא ליה בהזמינו לב"ה אי יש זמון משמע דבעלמא פשיטא ליה הזמנה מלתא בדבר שבקדושה רק הכא מבעיא ליה כיון דעיקר הטעם משום צואה והרי השתא אין כאן צואה דבשלמא בדבר קדושה כגון הזמינו לתפלין נחת קדושה עלייהו במחשבה והזמנה וכן בהזמינו למת נתפס הדבר לצורך המת וחל עליו איסור הנאה מצורכי המת משא"כ כאן דל"ש כאן לומר כלל שוב אסור מחמת זמון דהתורה ל"א רק והי' מחניך קדוש והרי מחניהו קדוש או דלמא כיון בהזמינו לביה"כ מאוס הוא אבל אם נאמר בכל דוכתא הזמנה לאו מלתא תו ליכא לספוקי כלל כאן בהזמינו ואף שבתר"י משמע דבעלמא ס"ל אין זמון רק בביה"כ מבעי' ליה לא נהירא ועכ"פ י"ל דרש"י ס"ל דטעמיה דרבינא דס"ל יש זמון וא"כ הכי קי"ל דרבינא בתרא ולכך בעי עבוד לשמה ע"כ הג"ה):

יט

עי"ל דרש"י ס"ל להלכה כאביי דהזמנה מלתא והטעם דהא אמרינן ורבא מ"ט לא יליף מעגלה ערופה ומשני משמשין ממשמשי' גמר ופי' התוספות דהקושיא מ"ט לא יליף מע"ע דאין זמון דלדידיה גם בעגלה ערופה אין זמון דעריפתה אוסרתה וע"ז משני שאני עגלה דהיא גופא קדושה ר"ל דע"כ ס"ל דהסברא דגוף הקדושה אינו מועיל זמון כיון דאין כאן קדושה והוא רוצה להתפיס עלי' קדושה חדשה בהזמנתו אינו יכול אבל להתפיסו ולהזמינו למשמש לקדושה שכבר הוא בעולם בקדושתה יכול להזמינו לכך לא מצי למילף מעגלה ערופה דאין זמון דשאני התם דהוא גוף הקדושה וכ"ז רבא לשיטתיה דס"ל עריפתה אוסרתה משא"כ לדידן דס"ל ירידתה לנ"א אוסרתה מצי למילף במכ"ש מה עגלה דגופה קדושה יש זמון כ"ש משמשין כיון דלפי סברא זו משמשין ראויין יותר שתועיל בהן הזמון ולכך לא קי"ל כרבא דס"ל הזמנה לאו מלתא דלשיטתיה דס"ל עריפתה אוסרתה משא"כ לדידן דקי"ל ירידתה לנ"א אוסרתה כמ"ש בפ' יו"ד מהלכות רוצח דין ו' א"כ י"ל דיש זמון מק"ו מע"ע כדכתיבנא וא"כ שפיר פסקינן דבעי עבוד לשמה ולא קשה קו' התוס' ודוק:

כ

רב שמואל בר יהודה דס"ל דבעי' צביעה לשמה בתכלת במנחות מ"ב ב' ס"ל הזמנה לאו מלתא לשיטת התוס' בסנהדרין דף מ"ח ע"ב ובמנחות מ"ב ב' ד"ה עד שיעבדן ולשיטת רש"י ס"ל הזמנה מילתא יע"ש ולפי מה שחלקו לרש"י בגופן קדושה לכ"ע הזמנה מלתא י"ל אף לרש"י דס"ל לאו מלתא במשמשין רק התם גופן קדושה אך ז"א דצביעה דתכלת לאו גופן קדושה רק שצובע בהן החוט והחוט הצבוע בו הוא גוף הקדושה משא"כ הצבע ואפשר כיון דעיקר המצוה הוא הצבע של תכלת חשוב זה גוף קדושה ודוחק:

כא

מבואר בש"ס סנהדרין מ"ח א' דאביי לא יליף ממשמשי ע"ז דהזמנה לאו מלתא משום דמידי דאורחא ממידי דאורחי' גמרינן לאפוקי האי דלאו אורחי' ופירש"י כיון דעכו"ם אסורה לב"נ הלכך לא מתסרי בהזמנתו דלמא מהדר ביה הואיל והוא מלתא דאסורה ולפ"ז נ"ל היכא דהוא ג"כ חסרון ממון ואין דרך בני אדם להזמין חפץ כזה לדבר זה בשביל חסרון ממון לא נאסר בהזמנה דלמא מהדר ביה ונ"מ גם לדידן לדעת הסוברים דבגוף הקדושה יש זמון היכא דיש אסור בדבר או חסרון ממון ומחמת זה אין בני אדם מזמינין אותו לזה אזי אין הזמנה שוב ראיתי דליתא דהרי כל זה לאביי אבל לרבא דיליף ממשמשי עכו"ם אע"ג דהיא איסורא ש"מ דלא מפליג בין מלתא דאיסורא להיתרא ואי הוי הזמנה אף במידי דאיסור' הוי הזמנה אך יש לומר דבאמת רבא מחלק ג"כ במידי דאיסורא שאין דרך לייחדו אך דס"ל דכיון דע"כ כתיב שם במת לאגמורי' בגז"ש ויש לנו לספק אי לאגמורי גז"ש מעגלה ערופה אי ממשמשי עכו"ם עדיף לו לאגמורי מעכו"ם דהוא משמשין ודמי לה בעיקר הדבר ר"ל דעיקר דבר זה כזה דזה משמשין וזה משמשין ואף דאין שוים בתכלית השמוש שזה תכליתו לדבר אסור מ"מ כיון דבגוף הדבר שוים הן משא"כ מע"ע אין שוים בגוף הדבר שזה משמשין וזה גוף קדושה אבל באמת בעלמא לא גמרינן מע"ע דיש זמון דבר שגופו קדושה די"ל שאני עגלה ערופה דהוא דבר מותר ודרך לעשותו משא"כ מילתא דאיסורא והא דגמרינן ממשמשין דעכו"ם משום דע"כ הקישן הכתוב ואף דיכול לאקשינהו לע"ע אדאקשינהו לע"ע עדיף לאקושי למשמשי עכו"ם אבל בעלמא י"ל במלתא דאיסורא אין זמון אף בגוף קדושה ודוק:

כב

מבואר בש"ס דטווי' לארוג ליכא למ"ד דאף אביי מודה דבכה"ג הזמנה לאו מלתא דהוי הזמנה להזמנה דאריגת בגד למת האריגה הוא הזמנה והטווי' הוא הזמנה להזמנה ואפשר לומר במה שנחלקו רב ושמואל בטווי' לשמה עיין לעיל אות י"ג י"ד ט"ו ט"ז י"ל דבהא פליגי דשמואל לשיטתיה דסבירא ליה ציצית חובת מנא נמצא עשיית הציצית בבגד הוא גופיה של המצוה שמחוייב לעשות ציצית בבגד כיון דחובת מנא הוא ומברכין לעשות עיין מ"ש בערך ציצית חובת גברא וא"כ הטוויה הוי הזמנה ורב לשיטתיה דס"ל חובת גברא דר"נ ס"ל הכין אליבא דרב ע' בערך ציצית חובת גברא וא"כ עיקר המצוה הוא העיטוף ועשיית ציצית הזמנה ולכך בעי עשייה לשמה דכ"ע ס"ל הזמנה מילתא בהזמנה דגוף המצוה רק טוויה לרב הוי כטוויה לארוג כיון דאין המצוה בעשיה דס"ל חובת גברא רק המצוה בלבישה נמצא העשיה הוא הזמנה ללבישה והטוויה הוא הזמנה לעשיה והוי כטוויה לארוג משא"כ לשמואל דס"ל חובת מנא העשיה גוף המצוה והטוויה היא הזמנה אך צ"ע דתפלין ודאי חובת גברא ואין המצוה כ"א בלבישת התפלין נמצא עשיית התפלין לחשוב הזמנה והעבוד הזמנה להזמנה וי"ל שאני תפלין דגוף התפלין קדושין משום שי"ן של תפלין ולכך העבוד הוי הזמנה לקדושת תפלין דקדושתן מעצמן ולא מחמת הלבישה אבל ציצית אין קדושתן מחמת עצמן רק מחמת הלבישה נמצא עשיית' חשוב הזמנה ללבישה וא"ל דלחשוב העשיה משמשי מצוה שבהעשיה נעשה משמשי מצוה והטוויה הזמנה למשמשי מצוה יכולנו לומר הזמנה דמשמשין י"ל דתרווייהו ס"ל לאו כלום:

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה