אור ברסלב
מלא הרועים חלק א אות ת תופס לבע"ח

מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס

אות ת תופס לבע"ח

שעבודא דר' נתן

א

ר' יוחנן ס"ל התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה כתובות פ"ד וכ' התוספו' שם ואף דס"ל המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו שאני מציאה דאמרי' מגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחברי':

ב

ר"א ס"ל התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים קנה לדעת רב חסדא דאמר בגיטין י"א התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים באנו למחלוקת ר"א ורבנן וכן ס"ל לר"נ ע' תוס' ב"מ י"א:

ג

ורב פפא דחי ליה התם וקאמר דר' אליעזר מצי סבר התופס לבע"ח לא קני ושאני הכא דאיכא מגו דזכי לנפשיה:

ד

ר"נ ור"ח ס"ל בב"מ י' התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה והכי ס"ל:

ה

לרב פפא ולר"ה בריה דרב יהושע בכתובות פ"ד דלא קנה במקום שחב לאחרים וכן משמע:

ו

לרבא שם בהכותב דס"ל דלא קנה דלא פליג אר"פ ור"ה ברי' דרב יהושע שם רק במה דהוי תפיסה דלאחר מיתה אבל במה שתפסו מן השליח דיימר בר חשו לא פליג עלייהו יע"ש:

ז

דעת רש"י בב"מ י' דהיכא דעשאו שליח לתפוס קנה והתוספות והרא"ש השיגו מהך עובדא דיימר בר חשו שעשה שליח לתפוס ואעפ"כ א"ל ר"פ ור"ה בריה דרב יהושע דלא קנה והנה ע"פ פשוט נלענ"ד לתרץ דהא התם מיירי שתפס מטלטלי דיתמי לאחר מיתת אביהם ובזה פליגי שם בכתובות פ"ד ר"ע ור"ט דר"ע ס"ל דאין מועיל תפיסה לאחר מיתה כיון שאין נוטלים בלא שבועה תפיסתם לאו כלום היא ור"ט ס"ל דמהני התפיסה ונראה לענ"ד לפרש טעם פלוגתתם דר"ע ס"ל דכיון דאינו נוטל מן היתומים בלא שבועה משום דחיישינן שמא פרע א"כ הוי ספק אם הוא מחוייב לו ותפיסה לאחר שנולד הספק לא מהני וכמו תקפו כהן דמוציאין מידו אך ר"ט ס"ל לחלק כמו שחלקו התוס' כתובות ד"כ ד"ה ואוקי דשאני תקפו כהן דלכהן בעצמו הוא ספק אבל היכא שהתופס טוען ברי לי מהני תפיסתו אף אחר שנולד הספק כיון דלדידיה הוי ברי וה"ה בנ"ד דהתופס טוען ברי ס"ל לר"ט דמהני תפיסתו ולפ"ז השליח א"י לתפוס בכה"ג במקום שחב לאחרים דהא אינו טוען ברי והוי תפיסה אחר שנולד הספק ולכך התם מודה רש"י דאף בעשאו שליח לא מהני תפיסתו אבל התם בסוגיא דב"מ דמיירי היכא דהחוב ברור ואין בו ספק כלל ס"ל לרש"י דבעשאו שליח יכול לתפוס כנלע"ד והא דקאמרו ליה לשליח דיימר בר חשו את תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ולא קאמרי ליה בפשיטות דתפיסתך ל"מ כיון שאתה אינך יודע בברי שחייב לו הוי כתפיסה לאחר שנולד הספק י"ל דאי תופס לבע"ח קני א"כ ע"כ טעם דזכין לאדם אפי' בכה"ג וחשיב כאלו הוא בעצמו תפיס והוא טוען ברי שחייב לו לכך הוצרכו לומר שהתופס לבע"ח לא קני ודוק:

ח

נמצא לפמ"ש מבואר דהיכא דשליח יודע בבירור ומהני תפיסתו כמו המלוה עצמו יכול לתפוס בעשאו שליח אפי' במקום שחב לאחרים אבל אם השליח א"י בברור אינו יכול לתפוס:

ט

עוד נלע"ד לתרץ דהנה על הך דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים י"ל ב' טעמים הא' דהך דזכין לאדם שלא בפניו אינו מצד הסברא רק מקראי ילפינן אותו וא"כ אין לך בו אלא חידושו היכא דאינו חב לאחרים אבל היכא שחב לאחרים לא אלים כחו להיות זוכה לזה ולחוב לאחרים ולטעם זה נראה שכיון הסמ"ע בסי' ק"ה סק"א יע"ש וכ"כ הפנ"י בגיטין י"א יע"ש ולפ"ז היכא דעשאו שליח פשיטא דמהני דל"ש זה הטעם דהא שלוחו של אדם כמותו וכמו שהוא יכול לחוב לאחרים כן שלוחו אך י"ל עוד טעם דהתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קני משום דנכסי הלוה נשתעבדו לכל הבעלי חובות ואין זה יכול להפקיע שעבוד אחרים ואף דבע"ח בעצמו יכול לתפוס ולהפקיע שעבוד אחרים היינו משום דעביד אינש דינא לנפשיה אבל שלוחו לא אלים כחו בדבר שיש בו תפיסת יד אחרים ר"ל שיש עליו שעבוד אחרים והוי כאלו זכו בו אך זה הטעם שייך אם נאמר שעבודא דאורייתא נמצא שנכסי הלוה המה משועבדים לבע"ח וברשותם המה אבל אם נאמר שעבודא לאו דאורייתא ולדעת הרשב"ם דאף מיניה לאו דאורייתא וכמ"ש לעיל בערך ש"ד אות ד' או כסברת הפנ"י שכתב באות י' שם דעיקר הטעם דש"ד דהנכסים נשתעבדו משעת הלואה למלוה וממילא יכול לטרוף ממשעבדי אבל אי שעבודא ל"ד הנכסים לא נשתעבדו לפ"ז לא שייך טעם הנ"ל דלא יכול השליח לתפוס הואיל והנכסים משועבדים ודוק. ולפ"ז זכינו לדין דהך אי שליח יכול לתפוס לבע"ח במשל"א תלוי אי ש"ד א"י לתפוס ואי ל"ד יכול לתפוס. ולפי זה אתי שפיר (דרש"י כתב זה דשליח יכול לתפוס לר"נ ור"ח בב"מ דף י' ור"נ סבירא ליה שעבודא ל"ד ולכך כתב רש"י דשליח יכול לתפוס אבל ר' יוחנן ס"ל שעבודא דאוריי' כמש"ש באות ב' וכן ס"ל לר"פ ולר"ה בריה דרב יהושע ע"ש אות ג' ואות ח' ולכך ס"ל דאף במקום שליח א"י לתפוס ולכך הסוגיא דכתובות אזלא אליבא דר"י ור"פ ור"ה בריה דרב יהושע דס"ל ש"ד לית תברא מיניה על רש"י שכ' אליבא דר"נ דס"ל של"ד ולדידי' שפיר יכול השליח לתפוס ובגליון ש"ס שלי יישבתי בזה ג"כ דברי רש"י בב"ק דף ע' ע"א דמשמע שם דס"ל דאף השליח א"י לתפוס ע"ש בגניו מש"ש שם. ובזה נראה לתרץ גם קושיית התוספות בב"מ ט' ובכתובות פ"ד דר"י ס"ל התופס לבע"ח לא קנה וס"ל המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו ור"נ ור"ח משוים הנך תרתי להדדי דס"ל דלכך המגביה מציאה ל"ק משום דהוי תופס לבע"ח ולפמ"ש לא קשה מידי דר"נ ס"ל של"ד ע"כ אין הטעם דתופס לבע"ח בשביל שנשתעבדו הנכסים למלוים אחרים דלא אלים כחו לתפוס דהא ס"ל של"ד רק צ"ל הטעם דהא דקי"ל זכין לאדם היינו דוקא במקום שאינו חב לאחרים וא"כ זה הטעם שייך גם בהמגביה מציאה אבל ר"י לשיטתיה דס"ל ש"ד הטעם דתופס לבע"ח לא קני משום דהנכסים משועבדים לשאר בע"ח א"כ זה הטעם ל"ש בהמגביה מציאה ושפיר ס"ל דהמגביה מציאה קנה דל"ש ה"ט ודוק היטב:

י

עוד נלענ"ד ליישב זה דהנה הרי"ף בתשובה הקשה דהיאך יכול לתפוס לבע"ח אף במקום שאינו חב לאחרים לימא ליה לאו בע"ד דידי את ותי' דזה דוקא היכא דאיכא פסידא לבע"ח תקנו חז"ל שיכול לתפוס עכ"ד והנה לפי סברא זו פשיטא דבמקום שחב לאחרים אף שלוחו שלא בהרשאה א"י לתפוס דמצי למימר לי' לאו בע"ד דידי את דהא אף במקום שאינו חב לאחרים מצי למימר ליה הכי רק שרז"ל עשאו תקנה משום פסידא אבל היכא דחב לאחרים לא עשו תקנה כמ"ש הרא"ש בפ"ק דמציעא וממילא דמצי למימר ליה לאו בע"ד דידי את אמנם ר"ח ור"נ ע"כ דלא ס"ל ה"ט דאם כן היכי מדמי מגביה מציאה לתופס לבע"ח דהכא במציאה ל"ש הטעם דלאו בע"ד דידי את וע"כ דס"ל דל"ש כלל לאו בע"ד דידי את כמ"ש הרא"ש בפ"ק דמציאה שם רק הטעם מחמת היכא דחב לאחרים לאו כל כמיניה לזכות לזה ולחוב לאחר ולטעם זה היכא דעשאו שליח שפיר יכול לתפוס דל"ש כל כמיני' כיון שעשאו שליח ולפ"ז א"ש דרש"י כ"כ לר"צ ור"ח דמדמים מציאה לבע"ח ע"כ דלא ס"ל הטעם דלאו בע"ד דידי ולפ"ז היכא דעשאו שליח יכול לתפוס אבל ר"פ ור"ה בריה דר' יהושע בפרק הכותב הביאו ראייה מר"י דס"ל התופס לבע"ח לא קנה וקשה קושית התוס' דהא ר"י ס"ל המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו וע"כ דס"ל לר"י טעם התופס לבע"ח משום דא"ל לאו בע"ד דידי את ולכך ר"פ ור"ה בריה דר"י שרצו להוציא מיד השליח של יימר בר חשו הביאו לו ראיה מר"י ולא מר"נ ור"ח דלר"י ע"כ הטעם משום דלאו בע"ד ולכך ס"ל המגביה מציאה קנה ודוק היטב וע' ש"ך סי' ק"ה סק"א מה שהקשה על הב"ח ומתוך מ"ש יתיישבו דברי הב"ח על נכון ודוק:

יא

לרב חסדא הך דהתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה ילפינן מקרא דלא תלקט לעני כ"כ התוס' י"ב א' ד"ה אלא ובזה יש ליישב ג"כ קושית התוס' הנ"ל דלר"ח ולר"נ דס"ל דר"א ורבנן פליגי בהך דהתופס לבע"ח כמו שמצינו לר"ח דאמר הכי בגיטין י"א וכן כ' התוספ' בב"מ י"א ד"ה ולימא מר דלר"נ איפלגו ר"א וחכמים בתופס לבע"ח נמצא לפ"ז תופס לבע"ח מהך קרא דלא תלקט לעני ילפי' י"ל דלא ילפי' דוקא רק היכא דלא שוי' שליח אבל לר"י דלא ילפינן מקרא י"ל אף שויא שליח כן י"ל בפשוט:

יב

רב הונא ס"ל התופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים קנה גיטין י"א אך כתבו התוספ' שם שאין זה רב הונא המוזכר תמיד בש"ס שהיה תלמידו דרב רק ר"ה זה הוא בתרא יע"ש:

יג

הב"ח בח"מ סי' ק"ה מחלק בשליח שלא בהרשאה א"י לתפוס ובהרשאה יכול לתפוס והש"ך השיג עליו ואין דבריו מוכרחים ועמש"ל אות י' בסופו ודוק:

יד

הש"ך מחלק בין שליח בשכר דיכול לתפוס ושליח בחנם א"י לתפוס וע' באו"ת שהשיג עליו:

טו

הגאון בס' הפלאה כתובות פ"ד מחלק דהשליח יכול לתפוס חלק משלחו עד"מ שהיה ללוה שני בע"ח לכל א' מגיע מנה ותופס השליח מנה זכה בנ' זוזי וחמשים לבע"ח האחר וכשאינו שליח לא זכה אף בחמשים ע"ש:

טז

הר"א ששון בתשו' סימן ס"ז הביא שהריטב"א ס"ל כרש"י ודוקא בשליח בעדים אבל שליח שלא בעדים א"י לתפוס והביאו הש"ך סק"א והשיג עליו ע"ש:

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה