מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס
אות ק קבול העשוי למלאות
א
ר"א ס"ל קיבול העשוי למלאות שמי' קבול ומקבל טומאה ול"ח פשוטי כלי דאינו מקבל טומאה כך מבואר בסנהדרין סוף פרק ד' מיתות דף ס"ח לפי פרש"י שם וע' תוספת סוכה די"ב ע"ב ד"ה מאי דתימא:
ב
חכמים פליגי על ר"א שם וס"ל דאינו מקבל טומאה דקבול העשוי למלאות לא שמי' קבול שם ומדברי הר"ש בפכ"ו דכלים אשנה ב' מבואר דאף רבנן ס"ל שמי' קבול ע"ש וכן מבואר בדברי התוס' סוכה שם:
ג
רב יהודה אמר רב דס"ל בסוכה דף י"ב ע"ב סיככה בחצים נקבות פסולה ס"ל קבול העשוי למלאות שמי' קבול וע' בתוס' שם די"ל דהתם אין עשוי למלאות מלוי עולם שלפעמים נוטלים הברזל מן העץ אך כ' שם דדוחק לפרש כן ופשטא דשמעתי' משמע דס"ל אף מלוי עולם שמי' קבול:
ד
בעיקר הדין אי חשוב קבול יש בזה מבוכה גדולה דהנה לפי דברי התוס' דסוכה די"ב ע"ב שם משמע דס"ל להלכה דחשוב קבול וכן מורין דברי הר"ש בפכ"ו דכלים משנה ב' ובשבת דף נ"ב ע"ב גבי הוא של אלמוג טהורה הקשה התוס' הא יש לו בית קבול ותי' דקבול העשוי למלאות לא שמי' קבול וכן הקשה הגאון מהו ישעיה פיק בגליון הש"ס וכן דברי הר"מ סותרים זה את זה דבפרק ה' מסוכה דין ה' כתב סככה בחצים נקבות פסולה דאע"פ שהוא עשוי למלאות בברזל בית קבול הוא ומקבל טומאה משמע דס"ל קבול העשוי למלאות שמי' קבול ובפ"ב דכלים דין ג' כ' בית קבול העשוי למלאות אינו קבול וא"ל דההוא דסוכה מיירי שאין עשוי להתמלאות מלוי עולם שלפעמים נוטלים הברזל מן העץ (ואף שכ' התוס' דסוכה שם דדוחק לומר כן מ"מ מוכרח לפרש כן לפי פי' רש"י דסוף פרק ד' מיתות וכן י"ל להר"מ) אך מלשון הר"מ בסוכה שכ' דאע"פ שעשוי למלאות בית קבול הוא ולא חלק דשאני הכא דאינו מלוי עולם משמע דפסק ותני דכל קבול העשוי למלאות אפי' מלוי עולם שמי' קבול וא"ל דהך דסוכה מיירי קודם שנתמלא רק שעתיד להתמלאות והך דכלים מיירי לאחר שנתמלא דזה אינו דע"כ הך דכלים מיירי ג"כ קודם המלוי דברזל דאי בשעת מלוי בברזל בל"ז מטמא כיון שהיה יד לכל ברזל ואין לומר דמיירי שנתמלא ואח"כ נתרוקנה דא"כ שוה לקודם מלוי ואדרבא גרע טפי קודם המלוי דחשיב גולמי שלא נגמרה מלאכתן כמ"ש התוס' בסוכה שם ואפשר לומר דבסוכה קאמר משום גזירה דרבנן גזרו שלא לסכך בה כיון דיש לה קבול ובעלמא קבול מטמא ויסברו דמותר לסכך בדבר המקבל טומאה וז"ש דאע"פ שהוא עשוי למלאות בית קבול הוא ומקבל טומאה ר"ל דמאן דחזי סבר דבית קבול הוא ובית קבול מקבל טומאה בכל דוכתי ולא ידעי דזה עשוי למלאות ועשוי למיטעי דמותר סכך בדבר המקבל טומאה כן נ"ל לדחוק לפרש דברי הר"מ ולעיקרא דדינא דודאי הסברא נכונה דאע"פ דל"ח קבול מ"מ אסרינן לסכך משום מראית העין דהרי מחמרינן בסוכה במטלטות שאין בהם ג' וכן באניצי פשתן אף דאין מקבלין טומאה אבל אין לחלק ולומר דמדאורייתא אינו בת קבול רק מדרבנן מקבל טומאה דחשוב קבול מדרבנן דא"כ הו"ל לפרושי במס' סוכה שם מאי דתימא בית קבול העשוי למלאות לא חשוב קבול קמ"ל דמדרבנן חשיב קבול ומדסתם משמע כדכתיבנא מ"ד ל"ח קבול קמ"ל דאע"פ דלא חשוב קבול אסור לסכך משום מראית העין דלא לימרו מסככין בדבר המקבלין טומאה ומיושב בזה קושי' התוס' על רש"י דסוף פרק ד' מיתות שהקשו בסוכה שם דא"ל דרש"י ס"ל לתרץ כמ"ש התוס' דהך דסוכה אינו מלוי עולם דמדברי רש"י משמע דהוא מלוי עולם ע"ש אף שיש לדחוק בדבריו ולפרש כתי' התוספות מ"מ עיקר חסר מן הספר אך לפי פירושנו א"ש דבאמת אינו מקבל טומאה ואעפ"כ אסור לסכך כיון דיש לה קבול וראוי לקבל טומא' במקום אחר וזה מדויק בפי' רש"י שם שכ' דהו"ל מקבלין שבכלי עץ וראויין לקבל טומאה ולא כ' שמקבל טומאה דבאמת כאן אינו מקבל טומאה רק ראוי לקבל טומאה במקום אחר ואתי למטעי ודוק. איברא דקשיא לי לפ"ז הא דאמרינן שם בסוכה דט"ו ע"א ולרב יהודה אמר רב דאמר סככה בחצים זכרים כשירה בנקבות פסולה ולא גזר זכרים אטו נקבות הכי נמי לא נגזר נסרים אטו כלים ואם נאמר דנקבות גופא מדרבנן פסולה דאינו מקבל טומאה דקבול העשוי למלאות הוא רק דגזרינן הואיל ויש לו קבול אתי למטעי ולסכך בשאר כלי קבול א"כ הוא גופא גזירה ואיך נגזור זכרים אטו נקיבות כיון דנקיבות גופא גזירה אבל נסרים אטו כלים גזירה חדא היא אלא ש"מ דפשיטא להו לש"ס דנקיבות מדאוריי' פסולה וקבול העשוי למלאות שמי' קבול. איברא דעיקר קושית התוספות על רש"י נ"ל לתרץ ומתיישב סתירת דברי התוס' דשבת נ"ב שכ' דקבול העשוי למלאות ל"ש קבול ובסוכה מסקי דחשוב קבול ונ"ל לחלק דבאמת בשעה שהוא ממולא אינו מטמא ולכך בהיא של אלמוג וחותמה של מתכות אינו טמא דפשוטי כלי עץ הוא דעכשיו אין לה קבול דהוא ממולא אבל בההיא דסוכה בשעה שמסכך בה אין הקבול ממולא בכה"ג טמא מדאורייתא אף דעשוי למנחות מ"מ כיון דעכשיו איני ממולא טמא. איברא דלפ"ז לא הוי מקשה התוס' מידי על רש"י מההיא דסנהדרין דבאמת י"ל דבשעה שאינו ממולא אף רבנן דר"א מודו דשמי' קבול וכדמסקינן בשמעתין דסוכה לא נחלקו ר"א וחכמים אלא בההוא דכדור ואמוס דעכשיו הוא ממולא כמ"ש רש"י בסנהדרין ס"פ ד' מיתות שם דחכמי' ס"ל דבכה"ג דעכשיו הוא ממולא אינו טמא כיון דעכשיו אין לה קבול ור"א ס"ל דאפי' בכה"ג טמא ובהא לא קי"ל באמת כר"א כדמוכח מההוא דהיא של אלמוג ול"ק קושי' התוס' וא"ש דברי רש"י ודוק. איברא דקשיא לי לדברי רש"י דר"א ס"ל שמי' קבול אף בשעה שהוא ממולא א"כ בההוא דשבת נ"ב דשאל תלמיד אחד לר"א שמעתי שמחלקין בין טבעות כו' מקשה בגמ' ודאצבע דא ודא (א') א' הוא והתנן היא של מתכות כו' טמא היא של אלמוג וחותמה של מתכות טהור מאי קושיא דהא הא דטהור בהיא של אלמוג הוא משום דקבול העשוי למלאות ל"ש קבול כמ"ש התוס' שם וכמ"ש בסמוך דבשעה שהוא ממולא נקטינן דל"ש קבול וכו' לדידן אבל ר"א לשיטתיה דהוא ס"ל דאפי' בשעה שהוא ממולא חשוב קבול בההוא דכדור ואימוס לפי' רש"י הנ"ל כדכתיבנא א"כ שפיר קאמר דאין חילוק בין טבעת לטבעת דאף הוא של אלמוג וחותמה של מתכת טמא דקבול העשוי למלאות שמי' קבול לדידיה ואמאי מקשה הש"ס וצ"ע ודוק: