אור ברסלב
מלא הרועים חלק א אות ד דבר שלא בא לעולם

מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס

אות ד דבר שלא בא לעולם

גזל נכרי

א

ר"מ ס"ל אדם מקנה דשלבל"ע גבי האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר ב"מ ט"ז קדושין ס"ב ואמרי בגיטין די"ג ה"מ לדבר שבא לעולם אבל לדבר שלבל"ע ר"מ ס"ל דלא קנה והך דלאחר שאתגייר ל"ח לדבר שלבל"ע כיון דגוף האדם הוא בעולם כ"כ התוס' יבמות צ"ג ב' ובכתובות נ"ט ועוד אמרי ר"פ המפקיד דלא ס"ל לר"מ אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אלא כגון פירות דקל דעבידי דאתי ואף דהך לאחר שאתגייר לאחר שאשתחרר נמי לא עבידי דאתי ואעפ"כ ס"ל לר"מ אדם מקנה דבר שלבל"ע וי"ל דלא בעי' עבידי דאתי רק בדבר שאינו בעולם כלל אבל בדבר שהגוף בעולם רק שהתנאי שתלוי בו הקיום אינו בעולם כגון לאחר שאתגייר בכה"ג לא בעינן עבידי דאתי כ"כ התוספות בשם הר"א משנז"א שם יבמות צ"ג וכתובות נ"ח ב' ולתי' הב' של התוס' דהנהו דהתם חשיב עבידי דאתי מבואר דס"ל דאף היכא שהגוף בעולם בעינן עבידי דאתי לר"מ ע"ש:

ב

ר' יוחנן הסנדלר ס"ל אין אדם מקנה דבר שלבל"ע כתובות נ"ח ב' במשנה במקדיש מותר ידי אשתו דס"ל לר' יוחנן הסנדלר חולין ועיין שם אך עיין ברש"י שם דף נ"ט ד"ה מי אמר שמואל דמשמע דדוקא למ"ד לאחר מיתה קדוש מוכח דס"ל לר"י הסנדלר אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אבל למ"ד מחיים קדוש י"ל דטעמא דר"י הסנדלר דס"ל דלכך לא מקדיש המותר משום דמעשה ידיו תחת מזונות ומעה כסף תחת מותר וכיון דמיירי במעלה לה מזונות ואינו מעלה לה מעה כסף לא מקדיש המותר כך נראה לי לפרש כוונת רש"י וע"ש ודוק היטב. אך שזה דוחק לומר דר"מ ור"י הסנדלר ליפלגו בזה על עיקר תקנת מעה כסף אם הוא משום מעשה ידיו או משום מותר ועיין בפ"י שם שכ' דאף למ"ד מחיים קדוש ס"ל לר"י הסנדלר אין אדם מקנה דשלבל"ע ומפרש כוונת רש"י באופן אחר ייע"ש היטב ודוק:

ג

ר' עקיבא ס"ל אדם מקנה דשלבל"ע כך איתא ביבמות צ"ג דס"ל לר"נ בר יצחק דר"ע ס"ל אדם מקנה דשלבל"ע מהך דקונם שאני עושה לפיך דס"ל יפר שמא תעדיף משמע דיכולה להקדיש מעשה ידיה שאינו בעולם אך לר"ל שם וגם לשמואל דס"ל קדושין תופסין ביבמה ע"כ דס"ל דהך דקתני לאחר שאתגייר אחר שיחליץ יבמיך אינה מקודשת דאתיא כרע"ק דסבירא ליה אין קידושין תופסין בחייבי לאוין ולפ"ז ע"כ דס"ל לרע"ק דאין אדם מקנה דשלבל"ע והך דקונם שאני עושה לפיך כדר"ה בריה דר' יהושע באומר יקדשו ידי לעושיהן יע"ש היטב. סוף דבר יצא מזה:

ד

לר"ל ולשמואל דס"ל קדושין תופסין ביבמה ס"ל לרע"ק אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ולר' ינאי ור' יוחנן ורנב"י ס"ל לרע"ק אדם מקנה דשלבל"ע אך דקשה לי לדעת התוספות דבקונם אדם מקנה דשלבל"ע כמ"ש לקמן היכא מוכח דרע"ק ס"ל אדם מקנה דשלבל"ע דלמא קונם שאני וצ"ע ועיין מ"ש לקמן בס"ד ועיין קדושין ס"ב א' דלר"ה בריה דר' יהושע ס"ל לר"ע אין אדם מקנה וכן לאביי ע"ש:

ה

ר"א בן יעקב ס"ל אדם מקנה דשלבל"ע אפילו בדבר שלא בא לעולם כלל וע"ש ביבמות צ"ג וקדושין ס"ב אך לדעת הרמב"ם בפ"ז מהלכות אישות ובאה"ע סימן מ' ע' בב"י שם דס"ל להרמב"ם דלרבה ורב יוסף בקדושין שם ס"ל לראב"י אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם:

ו

רבי ס"ל אדם מקנה דשלבל"ע שם ביבמות ובקדושין גבי האומר לעבד לכשאקחך ה"ז משוחרר גם בזה יש לי להקשות דלמא הטעם משום דשחרור מפקיע מידי שעבוד כהקדש ובהקדש אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וכבר עמד ע"ז הגאון בספר הפלאה בכתובות נ"ט ומחלק שם דבדבר דלא עבידי דאתי אף הקדש אינו מקנה דשלבל"ע וע"ש ודוק:

ז

ר' חייא ס"ל אדם מקנה דשלבל"ע שם ביבמות צ"ו:

ח

ר' ינאי ס"ל אדם מקנה דשלבל"ע שם צ"ג:

ט

רב ס"ל אדם מקנה דשלבל"ע שם וקשה דבירושלמי פרק הכותב מפרש דרב ס"ל תנאי בירושה אינו מועיל משום דהוי דשלבל"ע והרא"ש הביא הירושלמי הלז בפרק הכותב ופירש כן וצ"ל דלא עבידי דאתי ובכה"ג מודה רב ולפי פי' הקרבן עדה מטעם אסמכתא א"ש ע' לקמן אות י"ז ודוק וע' ערך ירושת הבעל אות ה' מש"כ:

י

רב הונא ס"ל אדם מקנה דשלבל"ע שם וב"מ ס"ו אך לדבר שלא בא לעולם כגון לעובר ס"ל דלא קנה בפ' מי שמת בב"ב דף קמ"ב קאמר ר"ה במזכה לעובר אף לכשתלד לא קנה וע' תוס' גיטין י"ג ב':

יא

רב נחמן ס"ל בב"ב שם במזכה לעובר לכשתלד קנה ובפירות דקל דהוא דשלבל"ע ס"ל ביבמות צ"ג דאף שבאו לעולם יכול לחזור בו וע' ברשב"ם ב"ב דף קמ"ג דכ' דר"נ ס"ל דאינו מקנה לדבר שלא בא לעולם רק דעובר חשוב בא לעולם והתוס' בגיטין ובכמה דוכתי ס"ל דר"נ ס"ל אדם מקנה לדבר שלא בא לעולם וע' בח"מ סימן ר"י בב"י:

יב

רב אשי ס"ל דאין אדם מקנה לדבר שלא בא לעולם אף אי מקנה דבר שלא בא לעולם גיטין י"ג ב' והיינו כר"ה ע"ש

יג

בפ' המוכר את הבית כתב הרא"ש דאדם מתנה על דשלבל"ע וכן מבואר בתוספות ר"פ הכותב בד"ה בכותב לה והוא נלמד מהך דאומר לאשה הרי את מקודשת ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועיין במהר"ש יונה סימן כ"ה שהאריך בזה ועיין במ"ל פ' כ"ב מהלכות מכירה דין א' ועיין לקמן אות י"ז:

יד

אי אדם משעבד דבר שלא בא לעולם יש ב' דיעות בטוש"ע ח"מ סימן ר"ט ועיין בש"ך שם:

טו

אי אדם מוחל דבר שלא בא לעולם עיין תשובת הר"ן סימן ג"ן דס"ל דאין יכול למחול וכ"כ בהג"ה סימן ר"ט וע' בסמ"ע שם וע' במש"ל פ' כ"ג מה"א דין א' שהאריך בזה ובקונטרס כלל גדול יתבאר בס"ד:

טז

סילוק מועיל בדשלבל"ע קודם שבא לידו כך פשוט בש"ס ר"פ הכותב מימרא דרב כהנא עפמ"ש התוספות שם אך בזה יש דיעות אי דוקא במידי דרבנן שתיקנוהו לטובתו ולא במידי דמדאורייתא וזהו נראה דעת התוספות שם עיין בחידושי מהראנ"ח שנסתפק בדעת התוספות והעלה דס"ל דדוקא במידי דמדרבנן וכן מבואר להדיא בתוספות בב"ב דמ"ט א' ודעת הר"ן שם מבואר דאף במידי דמדאורייתא קודם שבא לידו יכול לסלק עצמו ממנו:

יז

רשב"ג ס"ל אדם מקנה דשלבל"ע לדעת הראב"ד אך לדעת הרמב"ם אין הנה מקור הדברים הוצאתי מדעתי ואציע לפניך שורש הדבר דהנה בפ' י"ב מה' אישות כתב הר"מ התנה עמה שלא יירשנה תנאו בטל כו' וכל תנאי שבירושה בטל ואע"פ שהוא ממון שנאמר בה לחוקת משפט כו' ע"כ דברי הר"מ והראב"ד השיגו דמה צורך לחוקת משפט ואיך אדם יכול להתנות על דבר שלבל"ע ע"כ. הנה קשה לדעת הראב"ד מה קאמר רשב"ג בר"פ הכותב דתנאי שבירושה בטל משום דהוי מתנה עמש"כ בתורה תיפוק ליה דבטל מדאין מקנה דשלבל"ע ש"מ דהראב"ד ס"ל דרשב"ג סבר אדם מקנה דשלבל"ע לכך צריך להטעם דמתנה עמש"כ בתורה ואי קשיא לך הא דקאמר התם בגמרא דרב קאמר הלכה כרשב"ג ולא מטעמיה ושקיל וטרי' שם מאי הלכתא כרשב"ג ולא מטעמיה ולדעת הראב"ד י"ל בפשיטות הלכתא כרשב"ג דתנאי שבירושה בטל ולא מטעמיה דמתנה עמש"כ בתורה רק מטעם דשלבל"ע אך זה לא קשה משני פנים הא' איך מצי קאמר דרב לא ס"ל מתנה עמש"כ בתורה תנאו בטל בדבר שבממון הא ס"ל בב"מ דף נ"א דתנאו בטל וכדמקשה בגמרא שם וגם לא מצי למימר דאלו רשב"ג ס"ל מתנה עמש"כ בתורה משום דס"ל ירושת הבעל דאורייתא ורב ס"ל ירושת הבעל מדרבנן רק דהוי דשלבל"ע ז"א דרב לשיטתיה ס"ל אדם מקנה דשלבל"ע וכמש"ל אות ט' ודוק והרב בלח"מ תי' דהראב"ד ס"ל דרשב"ג מיירי בכותב לה ועודה ארוסה דל"ש דשלבל"ע כס' הר"ן שכתב לעיל אות ט"ז דסילוק מועיל בדשלבל"ע ועל הרמב"ם השיג שכתב התנה עמה אחר שנשאה אך כ"ז לסברת הר"ן אבל לדעת התוס' שכ' לעיל אות ט"ז דבדאורייתא אין מועיל סילוק א"כ כיון דרשב"ג ס"ל ירושת הבעל דאורייתא אינו מועיל סילוק וקשה דילמא מטעם דהוי דשלבל"ע ע"כ מוכח דס"ל אדם מקנה דשלבל"ע שוב קושיא זו במשל"מ פ' כ"ג מהלכות אישות ומה שמקשה שם לרב נעלם ממנו דרב ס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כמש"ל ודוק. ובחי' הלכות ר"פ הכותב הארכתי בזה ודברי הראב"ד האלו יש להם מקום בירושלמי ר"פ הכותב דקאמר שם ר' ירמיה בשם רב הלכתא כוותיה דרשב"ג ולא מטעמיה ומפרש שם הטעם דתנאי בטל משום שלבסוף זכה בהן ופי' הרא"ש כוונת הירושלמי בר"פ הכותב לפי שבחיי' לא זכה בירושה והוי דבר שלא בא לידו עיי"ש ולפ"ז צ"ל דרשב"ג דלא קאמר האי טעמא ע"כ דס"ל דיכול להקנות דשלבל"ע והכא ל"ש תירוץ הלח"מ דהירושלמי מוקי המשנה בנשואה כמש"כ הרא"ש שם והוא מוכרח ועיי"ש בקרבן עדה שמפרש טעם הירושלמי משום דלא ידע שתמות קודם ולכך מחל והוי אסמכתא:

יח

ר"ש ס"ל אין אדם מקנה דשלבל"ע כך הוא דעת התוס' בכתובות מ"ב א' מדלא חשיב להו בהדי הנך דס"ל אדם מקנה דשלבל"ע אך באמת קושיא זו יש להקשות ג"כ אראב"ד שכתבתי באות הקדום דס"ל לרשב"ג אדם מקנה וכן אכמה תנאי דס"ל אדם מקנה אך באמת לא חשיב התם אלא תנאי דמצינו להדיא דס"ל אדם מקנה אבל תנאי דמצינן למילף מדיוקא או מסברא דס"ל אדם מקנה כיון דלא אשכחן בהדי' דס"ל הכי לא חשיב להו:

יט

אביי דקאמר בקדושין ס"ב ראב"י ורבי ור"מ כולהו ס"ל אדם מקנה דשלבל"ע לדעת הרי"ף בפרק לא יחפור ור"ח בתוס' ב"מ ס"ט דאין הלכה כשיטה א"כ אביי כללינהו בכללא חדא למימר דלית הלכתא כוותייהו ולדעת ר"ת בתוס' ב"מ שם דלית ליה הך דאין הלכה כשיטה ר"ל דס"ל הלכה כוותיה דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם וגם לדעת הש"ך ביו"ד סימן רצ"ב ס"ק ל"א דהיכא דהילכתא בעלמא כחד מינייהו אז מדסתם וכליל לכולהו בהדדי ש"מ דהלכה ככולהו א"כ כיון דקי"ל משנת ראב"י קב ונקי ובעלמא הלכתא כוותי' א"כ אביי כללינהו למפסק כוותיה אך יש לדחות זה ובדברי' אלו פלפלתי באורך בחלק ב' מחבור זה ערך שיטה וע"ש היטב ויתבאר לך מכללה מבואר שם דברים נחמדים וגם ישיב על קושיית בעל עצמות יוסף שם על התוספות קדושין ס"ב והיוצא משם אבאר בקיצור ועיין מש"ל אות למ"ד:

כ

דלדעת ר"ת וסייעתו דלית להו ההוא כללא דאין הלכה כשיטה אין להוכיח אביי היכי ס"ל ולדעת הרי"ף ור"ח דס"ל אין הלכה כשיטה אביי ס"ל אין אדם מקנה דשלבל"ע ואף לדעת הש"ך דהיכא דסוגיא דעלמא אזלא כחד הלכה כשיטה י"ל כמש"כ בערך שיטה שז"א כ"א היכא דאתמר אמרו דבר אחד אבל אביי דנקט כולהו ס"ל ודאי אין הלכה כשיטה כאשר בארתי שם:

כא

רבה ורב יוסף דמהדרי לפרושי שם בקדושין ס"ב מלתא דראב"י במאי מיירי לכאורה נראה דס"ל כוותיה וכשיטת הרי"ף פ"ח דשבת דהיכא דאמורא מהדר לפרושי דברי התנא ש"מ דס"ל כוותיה אך הרא"ש שם דחה זה דלפעמים האמורא מפרש דברי התנא ולא ס"ל כוותיה וכבר הארכתי בכלל זה באריכות גדול בחלק ב' משם תדרשנו ולדעת הפוסקים דס"ל דבכה"ג דמפרשי דבריו ס"ל כוותיה רבה ורב יוסף ס"ל אדם מקנה ולדעת החולקין שם אין ראיה ועיין מש"ל אות למ"ד:

כב

אי אדם מקנה דלשלבל"ע אזי מכירת שטרות דאורייתא עיין ערכו אות ד' וגם המוכר שט"ח לחבירו אינו יכול למחול לחד טעמא עיין בערך מוכר שט"ח וחזר ומחלו אות ח' מש"ש:

כג

שמואל ס"ל אין אדה מקנה דשלבל"ע דפסק בכתובות נ"ט א' כר"י הסנדלר ועיין תוס' כתובות ז' ב' ד"ה המזכה דס"ל דלדבר שלבל"ע יכול להקנות כר"נ באות י"א ועוד כ' שם התוס' דאפשר דס"ל דאף לדבר שלבל"ע או להקנות לעובר חשיב בא לעולם ולכך ס"ל מזכה לעובר קנה שם ייע"ש ועיין באות שאח"ז:

כד

ר' יוסי ס"ל אדם מקנה דשלבל"ע דס"ל ביבמות ס"ו דעובר אית ליה זכיה בנכסי אביו המת ולכך לא יאכלו העבדים בתרומה וע"כ ס"ל המזכה לעובר קנה עיי"ש בגמ' ס"ז א' דמדמה לה למזכה לעובר אך לפי מה שכתבתי באות הקדום בשם תוס' מצי סבר כשמואל דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ולדבר שלא בא לעולם מצי להקנות ודוק. וגם לפי התי' הב' של התוס' דעובר חשוב בא לעולם א"כ י"ל דס"ל לר"י אף לדבר שלא בא לעולם א"י להקנות ועובר חשוב בא לעולם והנה נראה לענ"ד דמהך דינא דר' יוסי בגמ' שם מבואר להדיא דעובר חשוב בא לעולם לשמואל ואבאר בקיצור סוגיית הגמ' שם דר' יוסי ס"ל דעובר כהן יש לו זכי' בנכסי אביו טרם הוולדו ולכך לא יאכלו עבדי כהן בתרומה משום חלק העובר שיש בזה התרומה והוא אינו מאכילם וקאמר שם בגמ' דמי מצית אמרת דשמואל לא ס"ל כר"י והאמר שמואל המזכה לעובר קני אלמא דיש לעובר זכי' בנכסי אביו ע"כ והנה אי אמרינן טעמא דמזכה לעובר קני משום דאדם מקנה לדבר שלא בא לעולם נמצא עכשיו העובר אינו בעולם ואין לו זכי' כלל רק לכשיולד קנה וא"כ מאי קושיא נהי דשמואל ס"ל המזכה לעובר קנה ע"כ אינו רק לכשיולד כיון דהשתא ליכא בעולם א"א לו לזכות וטעמא דס"ל קנה משום דס"ל מקנה לדבר שלא בא לעולם אבל בהך דר' יוסי שיפסול עכשיו העבדים מן התרומה מאן שמעית ליה כיון דעובר לא באן לעולם איך יש לו עכשיו זכיה בהתרומה וע"כ לומר דטעמיה דשמואל משום דעובר חשוב בא לעולם ויש לו עכשיו זכיה אף במעי אמו ולכך ג"כ ס"ל כר"י כיון דיש לעובר זכיה וגם פשטא דמלתא דשמואל המזכה לעובר קנה ולא אמר לכשתלד קנה כמ"ש ר"נ בב"ב קמ"ב וע"כ דס"ל אף קודם שתלד קנה וכן משמע בירושלמי פרק החולץ דשמואל ס"ל יש זכיה לעוברים אף במעי אמן ונאריך בזה במ"א בס"ד וא"כ הוכחנו דס"ל דעובר חשוב בא לעולם דאין לומר דיסבור אדם מקנה לדבר שלא בא לעולם דמאן דס"ל כן היינו דוקא שהקנין חל כשיבא לעולם אבל עכשיו מי יזכה כיון דל"ח במציאות כלל ואפי' למ"ד דא"י לחזור בו אף קודם שיולד העובר מ"מ ל"ש לומר קנה דמשמע שהוא קונה עכשיו בהיותו עובר עדיין כיון שאינו בעולם וע"כ כמו שאמרנו דס"ל דעובר חשוב בא לעולם ודוק. ועוד נכתוב בזה בסמוך אי"ה ואיך שיהיה הוא מבואר דאין ראיה דר' יוסי ס"ל אדם מקנה לדבר שלא בא לעולם דזה אין ענינו לדבר שלא בא לעולם דאף בהיותו עובר קנה ואית ליה זכיה וע"כ משום דס"ל עובר חשוב בא לעולם ועוד דבב"ב קמ"א ב' קאמר שם דרבי יוסי ס"ל המזכה לעובר קני מהך דיבמות ודחי דילמא נחלה הבא מאלי' שאני הרי מבואר דר"י לא ס"נ אדם מקנה לדבר שלא בא לעולם ובזה מיושב דמבואר שם ביבמות ס"ז דר"ש ס"ל ג"כ דיש לעובר זכיה בנכסי אביו מדקאמר שם נקבות לא יאכלו ע"ש והרי כתבנו באות י"ח דלדעת התוספות ס"ל לר"ש אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ונצטרך לחלק בין דבר שבא לעולם ובין לדבר שלא בא לעולם אך למש"כ בלא"ה ניחא דעובר חשוב דבר שבא לעולם או דנחלה הבאה מאלי' שאני ודוק:

כה

בחידושי כתובות דף ק"י א' רציתי לומר דפלוגתא דאדמון ורבנן שם בהוציא שט"ח והלה הוציא שמכר לו השדה דאדמון סבר אלו הייתי חייב לך היה לך להפרע מחובך ורבנן ס"ל דזה היה פקח שמכר לו כדי למשכנו ואדמון לא ס"ל טעמא דכדי למשכנו וז"ש שם בגמ' דאדמון סבירא ליה איבעי לאמסורי מודעא ורבנן ס"ל חברך חברא אית ליה ואדמון ס"ל גם כן חברך חברא אי"ל רק דסובר מה הפסד יגיע לך שיוודע ללוקח ואי משום שלא יקנה הרבה לוקחים ימצאו וכמש"כ התוספות שם בד"ה ורבנן ואי משום שרוצה שיקחנו הוא כדי למשכנו לא ס"ל לאדמון ומיושב בזה קושית רש"ל שם ע"ש ברש"ל ורש"א ובחי' הארכתי ועדיין קשה למה באמת לא ס"ל לאדמון הך סברא ואמרתי דאדמון סובר דאף אם ימכרנו לזה שמא ימכרנו לאחר ודאקני קנה ומכר לא משתעבד ורבנן ס"ל דאקני משתעבד והנה בב"ב דף קנ"ז מבואר דמאן דס"ל אדם מקנה דשלבל"ע דאקני משתעבד א"כ צ"ל דאדמון ס"ל אין אדם מקנ' דשלבל"ע ורבנן ס"ל אדם מקנ' דשלבל"ע ולכך ס"ל דאקני משתעבד אך יש לסתור זה דאכתי תינח בדכ' לו דאקני אבל בלא כ' לו מאי איכא למימר ודוחק לומר דפלוגתייהו בכ' לו דוקא ובל"ז אף למ"ד דאין מקנה דבר שלא בא לעולם אעפ"כ (עפ"כ) דאקני משתעבד דאף דאינו מקנה יכול לשעבד מיהו אדמון ס"ל דא"י לשעבד כ"ש דא"י להקנות אך י"ל דאדמון סבירא ליה דשעבוד גרע מקנין דלכמה דברים שעבוד גרע מקנין שהרי הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד ואין מפקיעין מידי קנין ודו"ק:

כו

אם נאמר אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אזי בע"ח הטורף מלקוחות ויש לו בשטרו שעבוד דאקני (או לדידן דקי"ל דאקני ט"ס) ויש כאן ב' לקוחות א' קנה מהנכסים שהיה ביד הלוה בעת שהלוה לו דהוי לגבי בע"ח דקנה וא' קנה אח"כ מהנכסים שקנה אחר הלואתו אזי אם נאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעול טורף מראשון דהוי דקנה דאף דגם מדאקני יכול לטרוף דאקני משתעבד מ"מ מזה טורף מן התורה מזה רק מדרבנן דאלמוהו שעבוד דאקני אף אם נאמר שעבודא לאו דאורייתא א"כ תרווייהו הוי דרבנן וטריף מלוקח מאוחר כל אלה הדברים הוצאתי מסברתי ת"ל להכריע במה שנחלקו בזה גדולי העולם עיין תוספות כתובות קנ"ז ב' בד"ה גובה שנחלקו רש"ל ורש"א בפי' התוספות וזה תלוי בדין זה, ועיין בב"ח בסימן קט"ו ובש"ך שם ס"ק י"א שחולק עם הב"ח ג"כ בזה אי טורף מדקנה המוקדם או מדאקני המאוחר והכרעתי מסברתי שזה תלוי בזה אי אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וכנ"ל וישבתי בזה קושיית מהרש"א בב"מ ט"ו א' אר"נ הא מתניתא מסייעא למר שמואל והונא חברין מוקים לה במילי אחרינא והקשה מהרש"א דהא בל"ז צריך לאוקמי באפותיקי מכח קושיית התוספות אמאי לא טריף בע"ח ממשעבדי דטריף לוקח ואי מיירי באפותיקי אין ראיה לשמואל ועוד הקשיתי מאי ראיה מכאן לשמואל דבע"ח טורף השבח דלמא הך ברייתא אתיא כר"מ דס"ל אדם מקנה דשלבל"ע ולדידיה ודאי דטריף שבח ובחי' הארכתי בזה ליישב הכל ובכאן לא אאריך:

כז

רמב"ח ס"ל אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מדבעי ביבמות כ"ב ב' ביבמה אי כתב לה גט לכשיכניסנה וההוא למ"ד דבאשה ל"מ וכבר כתבו התוס' שם ד"ה ולאשה דזהו למאן דאמר אין אדם מקנה דשלבל"ע אלמא דס"ל הכין:

כח

היכא דאינו מחוסר מעשה רק מחוסר זמן לא הוי דבר שלא בא לעולם כגון בקטן שקידש לכשיגדיל דהוי קדושין לרש"י מ' במש"ל פ"ד מה' אישות דין ז' והרב שם ר"ל דהתוס' חולקין ע"ז וע' בתשובת נ"ב מ"ת אה"ע סי' נ"ב שכ' דאף התוספות מודים לזה וע' במש"ל שהכריע כרש"י מהך דפודה בתוך שלשים:

כט

היכא דיכול לעשות הדבר עכשיו אם אמר לאחר זמן גם כן קנה כגון האומר לאשה התקדשי לי לאחר זמן שלשים יום מקודשת הואיל ומצי לקדשה עכשיו אבל באומר התקדשי לאחר שימות בעלך כיון דעכשיו לא מצי עביד הוי דשלבל"ע והיכא דאי הוי עביד אותו עכשיו היה ספק אם אומר לאחר זמן אם זה חשוב דשלבל"ע הואיל ועכשיו אינו מועיל דמעשיו להיות קנוי לו קנין ודאי או נאמר כיון דעכ"פ מועילין מעשיו עכשיו להיות קנין ספק אזי לא הוי דשלבל"ע וראיתי שזה תלוי במחלוקת הה"מ והכ"מ בפ"ז מהלכות אישות דין ט"ו באומר לאשה התקדשי לאחר שיחליץ ך יבמיך וכתב הה"מ דאנן קי"ל דיבמה יש בה ספק קדושין ולכך אם קדשה לאחר שיחלוץ הוא גם כן ספק קדושין עכ"ל והרב בכ"מ חולק עליו וס"ל כיון דעכשיו נמי תפסי בה קדושין מספק לא חשיב דשלבל"ע אם מקדשה עכשיו שיחולו אחר שיחלוץ לה והוי מקודשת גמורה עכ"ד והנה מבואר דלכ"מ ס' קדושין היא וקשה לי לפמש"כ התוס' ביבמות י' א' ד"ה לר' דאסור לקדש מדרבנן שמא יבעול ואם כן לפ"ז גם יבמה לשוק אסור לקדשה עכשיו שמא יבעול וא"כ מה לנו בזה דהיא ס' מקודשת מ"מ הא אסור לקדשה וכל היכא דבעי למיעבד עכשיו לא מצי עביד חשוב דשלבל"ע ודוחק לומר כיון דסוף סוף אי הוי עביד הוי קדושין זה אינו דהא הטעם משום דבידו לקדש וכל היכא דעביד ל"ח בידו כמ"ש התוס' בכמה מקומות ובאמת עיקר הקושיא זו קשה על התוספות דס"ל אסור לקדש מדרבנן דאם כן למה הוצרך ביבמות נ"ב ב' לאוקמא הך דלאחר שיחלוץ יבמיך כר"ע דלרבנן בידו לקדשה הא אסור. לקדשה וכל היכא דאסור לא חשוב בידו אלא ע"כ צ"ל דאין איסור לקדשה:

ל

אביי ורב יוסף בכתובות דף פ"א י"ב בהך דבעי אחוה למיפסלי' ליבמתו בגיטא ע"ש דשקלי וטריא אי הוי זביניה זביני הואיל ואמרי רבנן לא ליזבן קשה דבל"ז זביניה לאו זבינא כיון דעכשיו אין בידו וכדאמר מר בר רב אשי דף פ"ב א' אך י"ל עפמ"ש התוספות שם פ"ב א' בד"ה התם בידו דהקשו מרב דאמר שדה זו לכשאקחנה קנויה לך מעכשיו ותי' דרב לשיטתיה דסבירא לי' אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ולפ"ז י"ל דאביי ורב יוסף ס"ל אדם מקנה דשלבל"ע ולכך הוי זביניה זבינא רק שקלי וטריא בזה הואיל ואמרי רבנן לא ליזבון אי הוי זביני' זבינא ועמש"ל אות י"ט ואות כ"א:

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה