מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס
אבר מן החי
א
ר"מ ס"ל דאבר מן החי אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד חולין ק"ב ומשמע התם מתוך הסוגיא דבב"נ ר"מ מודה דמוזהר על הטמאה כמו על הטהורה ע"ש במ"ש שם איכא דאמרי טהורה ר"מ כו' ודוק אך בחיה ועוף נלע"ד דס"ל דאף ב"נ אינו מוזהר עליהם דליכא מידי דלישראל שרי ולב"נ אסור אבל טמאה גם לישראל אסור משום טומאה.
ב
ר' אליעזר סבירא ליה דנוהג בבהמה חיה ועוף בין טהורה בין טמאה שם:
ג
חכמים ס"ל דנוהג בטהורה אבל לא בטמאה ואמר ר' גידל אמר רב מחלוקת בישראל אבל בבן נח דברי הכל דמוזהר על הטמאים כמו על הטהורים:
ד
ר' יהודה סבירא ליה ג"כ דנוהג בטהורה ובטמאה חולין ק"א ב':
ה
לדעת ר"מ דאמ"ה אינו נוהג אלא בטהורה היה מן הדין דכל ספק טרפות בעוף מחיים אזי נוקמי' בחזקת היתר דבחולין י' לא אסרינן אלא משום דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ופרש"י בחזקת איסור אמ"ה ולר"מ דאיסור אמ"ה אינה נוהג בעוף אזי אינה עומדת בחזקת איסור וע' רוב מצויין אצל שחיטה מ"ש שם ועוד יתבאר במ"א בס"ד:
ו
ע' בערך עוף אי טעון שחיטה כתבתי דמאן דס"ל אין שחיטה לעוף מה"ת ס"ל דאמ"ה אינו נוהג אלא בבהמה טהורה וע"ש באות ט"ו מ"ש מזה וע' באות שאח"ז:
ז
לכאורה הי' מקום לומר דהך אי אמ"ה אינו נוהג אלא בטהורה תלוי בזה אי דרשינן סמוכין דבחולין שם מפרשינן טעמי' דר"מ דכתיב וזבחת מבקרך ומצאנך וכתיב בתריה אמ"ה ודרשינן סמוכין וקשה דהא הך סמוכין במשנה תורה היא ור"י אף דלא דריש סמוכין בכל התורה במשנה תורה דריש ואכפ"כ ס"ל לר"י דנוהג אף בבהמה טמאה אלמא דלא דריש הך סמוכין דא נו נוהג אלא בבקר וצאן וי"ל דר"י עדיפא למדרש לאקושי לדם דבחד קרא אקשינהו וכל שאתה מצווה על דמו והיקשא עדיף מסמוכין אך קשה דלפ"ז מאי מקשה הש"ס שם בדף ק"ב ור"י למה ליה קרא ליתי אבמ"ה ליחול אטומאה כו' ומאי קושי' דאי לאו קרא הוי דרשינן סמוכין כר"מ דאינו נוהג אלא בטהורה ולא בחיה ועוף ולא בטמאה ואף דר"י לא דריש סמוכין במשנה תורה אלא היכא דמוכח ומופנה מ"מ כת' התוס' ביבמות ד' דכל סמוכין שבמשנה תורה הן מוכח או מופנה הנה י"ל דהנה רבי ס"ל וזבחת כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה בע"פ על רוב אחד בעוף כו' וע' בתוס' חולין רפ"ב דמכאשר יליף לה א"כ בהך קרא דוזבחת מרומז ג"כ עוף וא"כ אמ"ה נוהג גם בעוף. ובזה צדקו דברי אשר כתבתי באות הקדום דמאן דס"ל אין שחיטה ס"ל דאבר מן החי אינו נוהג אלא בבהמה טהורה דמאן דס"ל אין שחיטה לא דריש כאשר צויתיך לרבות עוף א"כ קרא לא מיירי רק בבהמה טהורה ומדסמיך ליה אמ"ה מוכח דאמ"ה אינו נוהג אלא בבהמה אבל מאן דס"ל יש שחיטה מכאשר א"כ קרא מיירי אף בעוף ומדסמיך ליה אמ"ה מוכח דאמ"ה נוהג בעוף (אך דאכתי לא פלטינן מכל הקושי' דתרצת וחיה בהמה טמאה מא"ל דע"כ קרא לא מיירי בבהמה טמאה דאין שחיטה נוהג בהן א"כ נדרוש סמוכין דאין אמ"ה נוהג בטמאין וא"כ מאי מקשה לר"י למה ליה קרא די"ל דאי לאו קרא דאקושי לדם הוי דרשינן סמוכין דאינו נוהג בטמאה וצ"ע:
ח
ר"ש דס"ל בחולין דף ל"ג א' הוכשרו בשחיטה ופירש"י הואיל דשחיטה מתירתן מידי אמ"ה מכשירתן ג"כ לענין טומאה מוכח דס"ל אמ"ה נוהג בעוף דהא התם תני ג"כ עוף ומדר"ש לא מחלק בין עוף לבהמה משמע דס"ל גם בעוף הוכשר בשחיטה הואיל ושחיטה מתירתו מידי אמ"ה מוכח דס"ל אמ"ה נוהג בעוף: