פסוק א
אז ישיר משה ובני ישראל ר' נחמיה אומר כל המקבל עליו מצוה אחת באמנה כדאי הוא שתשרה עליו רוח הקדש שכן מצינו באבותינו שבשכר אמנה שהאמינו אבותינו בה' זכו ושרתה עליהם רוח הקדש ואמרו שירה שנא' ויאמינו בה' ובמשה עבדו ונאמר אז ישיר משה ובני ישראל. וכן את מוצא שלא ירש אברהם אבינו העולם הזה והעולם הבא אלא בזכות אמנה שהאמין בה' שנ' והאמין בה' ויחשבה לו צדקה. וכן את מוצא שלא נגאלו ישראל ממצרים אלא בשכר האמנה שנ' ויאמן העם (שמות ד) וכה"א אמונים נוצר ה' (תהלים לא) מזכירין אמונת אבות ואו' ואהרן וחור תמכו בידיו וגו' ואומר זה השער לה' צדיקים יבאו בו (שם קיח) בבעלי אמנה מהו אומר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים (ישעיה כו) השער הזה כל בעלי אמונה נכנסין בו וכה"א טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור כי שמחתני ה' בפעליך במעשה ידיך ארנן (תהלים צב) מי גרם לנו לבא לידי שמחה זו שכר אמנה שהאמינו אבותינו בעולם הזה שכלו לילה [לפיכך זכינו לעולם הבא שכולו בקר] לכך נאמר להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות. וכן יהושפט אומר לעם האמינו בה' אלהיכם ותאמנו האמינו בנביאיו והצליחו (דה"ב כ) וכתיב עיניך הלא לאמונה (ירמיה ה) וכתיב וצדיק באמונתו יחיה (חבקוק ב) וכתיב חדשים לבקרים רבה אמונתך (איכה ג). וכן אתה מוצא שאין הנליות /הגלויות/ מתכנסות אלא בשכר אמנה שנ' אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי מראש וגו' (שה"ש ד) וכתיב וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי באמונה (הושע ב). הא גדולה אמנה לפני הקב"ה שבשכר אמונה שרתה עליהם רוח הקדש ואמרו שירה שנ' ויאמינו בה' ובמשה עבדו אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' וכן הוא אומר ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו (תהלים קו)
אז ישיר משה יש אז לשעבר ויש אז לעתיד לבא. אז הוחל (בראשית ד) אז אמרה חתן דמים (שמות ד) אז ישיר משה אז ישיר ישראל (במדבר כא) אז ידבר יהושע (יהושע י) אז אמר דוד (דה"א טו) אז אמר שלמה (מל"א ח) הרי אלו לשעבר. יש אז לעתיד לבא אז תיראי ונהרת (ישעיה ס) אז יבקע כשחר (שם נח) אז ידלג כאיל פסח אז תפקחנה (שם לה) אז תשמח בתולה (ירמיה לא) אז ימלא שחוק פינו (תהלים קכו) אז יאמרו בגוים הרי אלו לעתיד. ד"א אז שר משה אין כתיב כאן אלא אז ישיר משה נמצינו למדין תחיית המתים מן התורה: משה ובני ישראל משה שקול כנגד כל ישראל וישראל שקולין כמשה בשעה שאמרו שירה. ד"א משה ובני ישראל מגיד שאמר משה שירה כנגד כל ישראל: את השירה הזאת וכי שירה אחת היא והלא עשר שירות הן הראשונה שנאמרה במצרים שנ' השיר יהיה לכם כליל התקדש חג וגו' (ישעיה ל) השנייה שנאמרה על הים שנ' אז ישיר משה השלישית שנאמרה על הבאר שנ' אז ישיר ישראל (במדבר כא) הרביעית שאמר משה שנ' ויהי ככלות משה לכתוב את דברי השירה הזאת (דברים לא) החמישית שאמר יהושע שנ' אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' וגו' (יהושע י) הששית שאמרה דבורה וברק שנ' ותשר דבורה וברק בן אבינועם (שופטים ה) השביעית שאמר דוד שנ' וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת (שמ"ב כב) השמינית שאמר שלמה שנאמר מזמור שיר חנוכת הבית לדוד (תהלים ל) וכי דוד בנאו והלא שלמה בנאו שנ' ויבן שלמה את הבית ומה ת"ל מזמור שיר חנוכת הבית לדוד אלא לפי שנתן דוד נפשו עליו לבנותו נקרא על שמו וכה"א זכור ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי אם אעלה על ערש יצועי עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב הנה שמענוה באפרתה מצאנוה בשדי יער (שם קלב) וכה"א ראה ביתך דוד (מל"א יב) הא לפי שנתן נפשו עליו נקרא על שמו.
וכן אתה מוצא שכל דבר שאדם נותן נפשו עליו נקרא על שמו. בשלשה דברים נתן נפשו משה עליהם ונקראו על שמו. נתן נפשו על התורה ונקראת על שמו שנ' זכרו תורת משה עבדי (מלאכי ג) והלא תורת אלהים היא שנ' תורת ה' תמימה משיבת נפש (תהלים יט) הא מה ת"ל תורת משה עבדי לפי שנתן נפשו עליה נקראת על שמו והיכן מצינו במשה שמסר נפשו על התורה שנ' ויהי שם עם ה' (שמות לד) ואומר ואשב בהר וגו' (דברים ט) הא לפי שנתן נפשו על התורה נקראת על שמו. נתן נפשו על ישראל נקראו על שמו שנ' לך רד כי שחת עמך (שמות לב) והלא עם ה' הם שנ' והם עמך ונחלתך (דברים ט) ואומר באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו (יחזקאל לו) הא מה ת"ל לך רד כי שחת עמך לפי שנתן נפשו עליהם נקראו על שמו. והיכן מצינו במשה שנתן נפשו עליהם שנ' ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם (שמות ב) וכתיב ויפן כה וכה הא לפי שנתן נפשו עליהם נקראו על שמו. נתן נפשו על הדיינין ונקראו על שמו שנ' שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך (דברים טז) והלא המשפט לאלהים הוא [שנ' כי המשפט לאלהים הוא (שם א)] מה ת"ל תתן לך אלא מתוך שנתן נפשו עליהם נקראו על שמו. ומנין שנתן נפשו עליהם שנ' ויצא ביום השני וגו' ויאמר מי שמך לאיש שר ושופט עלינו וישמע פרעה וגו' (שמות ב) וכתיב ולכהן מדין שבע בנות ויבאו הרועים ויגרשום (שם) מדינין ברח ולדינין חזר צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל (דברים לג) הא לפי שנתן נפשו עליהם נקראו על שמו. התשיעית שאמר יהושפט שנ' ויועץ יהושפט ויעמד משוררים לה' מהללים בהדרת קדש בצאת לפני החלוץ אומר הודו לה' כי לעולם חסדו (דה"ב כ) ומה נשתנית הודיה זו מכל הודיות שבתורה שבכל הודיות שבתורה נאמר הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו ובזו לא נאמר כי טוב אלא כביכול לא היתה שמחה לפניו במרום על אבדן של רשעים אם על מיתתן של רשעים לא היתה שמחה לפניו במרום קל וחומר על הצדיקים שאחד שקול ככל העולם כולו שנ' וצדיק יסוד עולם (משלי י). העשירית לעתיד לבא שנ' שירו לה' שיר חדש תהלתו מקצה הארץ (ישעיה מב) [ואומ' שירו לה' שיר חדש תהלתו בקהל חסידים (תהלים קמט)] כל השירות שעברו קרואות בלשון נקבה כשם שהנקבה יולדת כך התשועות שעברו היה אחריהם שעבוד אבל התשועה העתידה להיות אין אחריה שעבוד לכך קרואה בלשון זכר שנ' שאלו נא וראו אם יולד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו (ירמיה ל) שכשם שהזכר אינו יולד כך התשועה העתידה לבא לא יהא אחריה שעבוד שנ' ישראל נושע בה' תשועת עולמים לא תבושו ולא תכלמו עד עולמי עד (ישעיה מה):
לה' לה' אמרוה ולא אמרוה לבשר ודם לא כענין שנאמר להלן ותצאנה הנשים מכל ערי ישראל לשיר והמחולות לקראת שאול וגו' ואומר ותענינה הנשים המשחקות וגו' (שמ"א יח) אבל כאן לה' אמרוה ולא אמרוה לבשר ודם:
ויאמרו לאמר ר' נחמיה אומר שרת רוח הקדש על ישראל ואמרו שירה כבני אדם שהן קוראין את שמע. ר' עקיבא אומר רוח הקדש שרת על ישראל ואמרו שירה כבני אדם שהן קוראין את ההלל. ר' אליעזר בן תדאי אומר משה היה פותח בדברים תחלה וישראל עונין אחריו וגומרין עמו. משה היה פותח ואומר אשירה לה' וישראל עונין אחריו וגומרין עמו אשירה לה' כי גאה גאה משה היה פותח ואומר עזי וזמרת יה וישראל עונין אחריו וגומרין עמו עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה משה היה פותח ואומר ה' איש מלחמה וישראל עונין אחריו וגומרין עמו ה' איש מלחמה ה' שמו:
אשירה לה' נאה גדולה לה' נאה גבורה לה' [נאה התפארת והנצח וההוד לה'] וכן דוד אמר לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד (דה"א כט): אשירה לה' כי גאה גאה משל למה"ד למלך בשר ודם שנכנס למדינה והיו הכל מקלסין לפניו שהוא גבור והוא חלש שהוא עשיר והוא עני שהוא חכם והוא טפש שהוא רחמני והוא אכזרי שהוא דיין שהוא נאמן ואין בו אחת מכל המדות הללו אלא הכל מחניפין לו אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא כל מה שמקלסין אותו יותר הוא מקלוסו. אשירה לה' שהוא גבור שנ' האל הגדול הגבור והנורא (דברים י) ואומר ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה (תהלים כד) ואומר ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח על אויביו יתגבר (ישעיה מב) ואומר מאין כמוך ה' גדול אתה וגדול שמך בגבורה (ירמיה י). אשירה לה' שהוא עשיר שנ' הן לה' אלהיך השמים וגו' (דברים י) ואומר לה' הארץ ומלואה וגו' (תהלים כד א) ואומ' אשר לו הים והוא עשהו (שם צה) ואומ' לי הכסף ולי הזהב וגו' (חגי ב) ואומר הן כל הנפשות לי הנה כנפש האב ונפש הבן לי הנה הנפש החוטאת היא תמות (יחזקאל יח ד): אשירה לה' שהוא חכם שנ' [ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ג) ואומר עמו חכמה וגבורה (איוב יב) ואומר] כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה (משלי ב) ואו' יהיב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה (דניאל ב) ואו' מי לא ייראך מלך הגוים כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך (ירמיה י). אשירה לה' שהוא רחמן שנ' ה' ה' אל רחום וחנון וגו' (שמות לד) [ואומר חנון ורחום ה' (תהלים קמה)] ואומר כי אל רחום ה' וגו' (דברים ד) ואומר זכור רחמיך ה' וגו' (תהלים כה) ואומר טוב ה' לכל וגו' (שם קמ) ואומר לה' אלהינו הרחמים והסליחות (דניאל ט). אשירה לה' שהוא דיין שנ' כי המשפט לאלהים הוא ואומר אלהים נצב בעדת אל (תהלים פב) ואומר הצור תמים פעלו וגו' (דברים לב ד). אשירה לה' שהוא נאמן שנ' האל הנאמן וגו' (שם ז) ואומר אל אמונה ואין עול וגו' הא לו נאה גדולה וגבורה ותפארת והנצח וההוד. אשירה לה' שהוא נאה שהוא הדור שהוא משובח ואין כערכו שנ' כי מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' בבני אלים ואומר אל נערץ בסוד קדושים רבה ואומר ה' אלהי צבאות מי כמוך חסין יה (תהלים פט) מהו צבאות אות הוא בתוך צבא שלו וכן הוא אומר ואתא מרבבות קדש (דברים לג) אות הוא בתוך רבבות קדש שלו וכן דוד אומר אין כמוך באלהים ה' ואין כמעשיך (תהלים פו) וכה"א דודי צח ואדום ואומר ראשו כתם פז ואומר עיניו כיונים על אפיקי מים ואומר לחייו כערוגת הבושם ואומר ידיו גלילי זהב ואומר שוקיו עמודי שש (שה"ש ה). ר' יוסי הגלילי אומר הרי הוא אומר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז (תהלים ח) מפי עוללים אלו עוברים שבמעי אמן שנ' או כנפל טמון לא אהיה וגו' (איוב ג) ויונקים אלו שיונקים משדי אמן שנ' אספו עוללים ויונקי שדים (יואל ב). רבי אומר עוללים אלו עוללים שבחוץ שנ' להכרית עולל מחוץ (ירמיה ט) ואומר עוללים שאלו לחם (איכה ד) יונקים אלו שעל שדי אמן שנ' אספו עוללים ויונקי שדים (יואל ב) אלו ואלו פתחו פיהם ואמרו שירה לפני המקום שנ' אשירה להי וגו'. ר' מאיר אמר אף עוברין שבמעי אמן פתחו פיהן ואמרו שירה לפני המקום שנ' במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל (תהלים סח) ולא ישראל בלבד אמרו שירה לפני המקום אלא אף מלאכי השרת שנ' ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים (שם ח).
כי גאה גאה גאני וגאתיו גאני במצרים שנ' ואמרת אל פרעה כה אמר ה' בני בכורי ישראל (שמות ד) אף אני גאתיו במצרים שנ' השיר יהיה לכם כליל התקדש חג ושמחת לבב כהולך בחליל לבא בהר ה' אל צור ישראל (ישעיה ל). דבר אחר כי גאה גאה גאני וגאתיו גאני על הים שנ' ויסע מלאך האלהים (שמות יד) אף אני גאתיו על הים ושרתי לפניו שירה שנ' אשירה לה' כי גאה גאה. ד"א כי גאה גאה גאה ועתיד להתגאות שנ' כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם על כל נשא ושפל ואומר על כל ארזי הלבנון הרמים והנשאים [ועל כל ההרים הרמים ועל כל מגדל גבוה וגו'] ועל כל אניות תרשיש ועל כל שכיות החמדה ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים ואומר והאלילים כליל יחלוף (ישעיה ב). ד"א כי גאה גאה. מתגאה הוא על כל המתגאים שבמה שאומות העולם מתגאים לפניו בו הוא נפרע מהם שכן הוא אומר בדור המבול שורו עבר ולא יגעיל תפלט פרתו ולא תשכל (איוב כא י) ואומר ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון ישאו בתוף וכנור וישמחו וגו' מה נאמר שם [ויאמרו לאל סור ממנו וגו'] מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו אמרו לא טפת גשמים היא אין אנו צריכין לה אלא ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה (בראשית ב) אמר להם הקב"ה שוטים שבעולם בטובה שהשפעתי לכם אתם מתגאים בה לפני בה אני נפרע מכם שנ' ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה (שם ז). ר' יוסי בן דורמסקית אומר הם נתנו עיניהם העליונה בתחתונה כדי לעשות תאותם והקב"ה פתח עליהם מעינות מלמעלה ומלמטה כדי לאבדם שנ' ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום וארובות השמים נפתחו (שם). וכן אתה מוצא באנשי מגדל שבמה שנתגאו לפניו בו נפרע מהם שנ' ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ ואחריו מה כתיב ויפץ ה' אותם משם (שם יא).
וכן את מוצא באנשי סדום שבמה שנתגאו לפניו בו נפרע מהם שנ' ארץ ממנה יצא לחם ותחתיה נהפך כמו אש מקום ספיר אבניה ועפרות זהב לו ואומר נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה ואומר לא הדריכוהו בני שחץ ולא עדה עליו שחל (איוב כח) אמרו הסדומיים אין אנו צריכין שיבא אדם אצלנו אלא הרי מזון יוצא מאצלנו וכסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות יוצאות מאצלנו בואו ונשכח תורת רגל מארצנו אמר להם הקב"ה שוטים שבעולם בטובה שהשפעתי לכם אתם מתגאים אתם אמרתם נשכח תורת רגל מארצנו אף אני אשכח אתכם מן העולם שנ' פרץ נחל מעם גר הנשכחים מיני רגל דלו מאנוש נעו (שם) ואומר ישליו אוהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל מי גרם להם לאשר הביא אלוה בידו (שם יב). וכה"א ותגבהינה ותעשנה תועבה לפני ומה גרם להם ואסיר אתהן כאשר ראיתי (יחזקאל טז). וכה"א הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולכך ויד עני ואביון לא החזיקה (שם). וכה"א לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה כגן ה' כארץ מצרים (בראשית יג) ואחר מה כתיב ותשקן את אביהן יין בלילה הוא (שם יט) וכי מאין היה להם יין במערה אלא שזמן להם הקב"ה יין כענין שנאמ' והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס (יואל ד) אם כן זימן הקב"ה למכעיסיו קל וחומר לעושי רצונו. וכן אתה מוצא במצריים שבמה שנתגאו לפניו בו נפרע מהם שנ' ויקח שש מאות רכב בחור וכתיב אחריו מרכבות פרעה וחילו ירה בים וגו'. וכן אתה מוצא בסיסרא שבמה שנתגאה לפניו בו נפרע ממנו שנ' ויזעק סיסרא את כל רכבו תשע מאות רכב וגו' (שופטים ד) וכתיב מן שמים נלחמו הככבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא. וכן אתה מוצא בשמשון הגבור במה שנתגאה לפניו בו נפרע ממנו שנ' ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני ואומר ואביו ואמו לא ידעו כי מה' וגו' (שם יד) וכתיב ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו ויורידו אותו עזתה (שם טז).
ר' יהודה אומר תחלת קלקולו בעזה היתה ולכך לא היה ענשו אלא בעזה. וכן אתה מוצא באבשלום במה שנתגאה בו נפרע ממנו שנ' וכאבשלום לא היה איש יפה וגו' ובגלחו את ראשו וגו' (שמ"ב יד) ר' יהודה אומר נזיר עולם היה והיה מגלח לשנים עשר חדש שנא' ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא וגו' ואומר כי נדר נדר עבדך בשבתי בג' וגו' (שם טו) ר' יוסי הגלילי אומר נזיר ימים היה והיה מגלח אחת לשלשים יום שנ' מקץ ימים לימים וגו' רבי או' כל ערב שבת היה מגלח שכן דרך בני מלכים לגלח בכל ערב שבת מה היה בסופו ויקרא אבשלום לפני עבדי דוד ואבשלום רוכב על הפרד וגו' (שם יח). וכן את מוצא בסנחריב במה שנתגאה בו נפרע ממנו שנ' ביד מלאכיך חרפת ה' וגו' ואומר אני קרתי ושתיתי מים וגו' (מל"ב יט) ואומר ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף (שם) אמרו הגדול שבהם היה ממונה על מאה ושמונים וחמשה אלף והקטון שבהם אין פחות משני אלפים שנ' ואיך תשוב את פני פחת אחד עבדי אדוני הקטנים וגו' (שם יח) ואומר זה הדבר אשר דבר ה' עליו בזה לך לעגה לך וגו' את מי חרפת וגדפת וגו' (שם יט) וכתיב עוד היום בנוב לעמוד (ישעיה י). וכן אתה מוצא בנבוכדנצר במה שנתגאה בו נפרע ממנו שנ' ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה (שם יד) ואומר אעלה על במתי עב מהו אומר אחריו אך אל שאול תורד. וכן אתה מוצא בצור במה שנתגאה בו נפרע ממנו שנ' כה אמר ה' אלקים צור את אמרת אני כלילת יופי בלב ימים גבוליך (יחזקאל כז) מה כתיב שם כה אמר ה' אלקים הנני עליך צור והעליתי עליך גוים רבים כהעלות הים לגליו (שם כו) וכן אתה מוצא בנגיד צור שנ' בן אדם אמור לנגיד צור כה אמר ה' אלהים יען גבה לבך ותאמר אל אני ומה כתיב אחריו מותי ערלים תמות ביד זרים (שם כח) הא במה שאו"ה מתגאין לפניו בו נפרע מהם שנאמר כי גאה גאה:
סוס ורוכבו רמה בים וכי סוס אחד היה ורכבו אחד היה והלא כבר נאמר ויקח שש מאות רכב בחור [ואומר מרכבות פרעה וגו'] אלא כשישראל עושין רצונו של מקום אויביהן אין עומדין לפניהם אלא כסוס אחד ורכבו. כיוצא בו אתה אומר כי תצא למלחמה על אויביך וראית סוס ורכב (דברים כ) וכי סוס אחד היה ורכב אחד היה [והלא כבר נאמר עם רב ממך] אלא כשישראל עושין רצונו של מקום וכו': סוס ורוכבו מגיד שהסוס קשור ברכבו ורכבו קשור בסוס עולים במרום ויורדים לתהום ואין נפרדים זה מזה. משל לאדם שזרק שני כלים לאויר ונפרדים הן מיד זה מזה אבל כאן סוס ורוכבו יחד רמה ירה. כתוב אחד אומר רמה בים וכתוב אחד אומר ירה בים כיצד יתקיימו שני כתובים הללו רמה שהיו עולין למרום ירה שהיו יורדים לתהום ד"א [רמה כיון שראו ישראל שרה של אומה נופל התחילו נותנים שבח לכך נאמר רמה] וכן אתה מוצא שאין הקב"ה עתיד להפרע מן המלכיות לעתיד לבא עד שיפרע משריהן תחלה שנ' והיה ביום ההוא יפקוד ה' על צבא המרום במרום ואח"כ על מלכי האדמה באדמה (ישעיה כד) ואומר איך נפלת משמים הילל בן שחר (שם יד) ואח"כ נגדעת לארץ חולש על גוים ואומר כי רותה בשמים חרבי (שם לד) ואח"כ הנה על אדום תרד: סוס ורוכבו הקב"ה מביא סוס ורוכבו ומעמידן בדין ואומר לסוס למה רצת אחר בני והוא אומר מצרי הריצני בעל כרחי שנ' וירדפו מצרים וגו' ואומר למצרי למה רצת אחרי בני והוא אומר הסוס הריצני על כרחי שנ' כי בא סוס פרעה וגו'. מה עשה המקום מרכיב את האדם על הסוס ודן אותם יחד שנ' סוס ורוכבו רמה בים. שאל אנטונינוס את רבינו הקדוש בשעה שאדם מת והגוף כלה הקב"ה מעמידו בדין אמר לו עד שתשאלני על הגוף שהוא טמא שאלני על הנשמה שהוא טהורה משל למלך בשר ודם שהיה לו פרדס נאה וכו'. איסי בן שמאי אומר נאמר כאן סוס סתום ונאמר להלן סוס מפורש שנ' והיה ביום ההוא נאם ה' אכה כל סוס בתמהון ורוכבו בשגעון ועל בית יהודה אפקח את עיני וכל סוס העמים אכה בעורון (זכריה יב) ונאמר וזאת תהיה המגפה אשר יגוף ה' וגו' (שם יד) ואומר וכן תהיה מגפת הסוס והפרד הגמל והחמור (שם) [בא מפורש ולמד על הסתום] מה מפורש בחמשים מכות אף סתום בחמשים מכות.