מים קדושים על כריתות· רבי אברהם משה בן אשר סג"ל
דף יג.
גמ' ועוד מקום חלב מעיין הוא כו'. יש ליישב עפ"י פשוט פי' רש"י ולהצילו גם מקו' תוס' נ"ל דודאי לא כוון רש"י למימר דמטמא משום מעיין דודאי פשוט דאין מעין בטמא מת ועוד דא"כ לא יתיישב תירוץ הגמ' ספק ינק כשיעור כו' דמעיין אין צריך שיעור רק הפשוט הוא דודאי לא רצה להוכיח מהתם דחלב משקה הוא מדמטמא שלא לרצון ואיירי באשה טמאה וכמו דאמרינן במשנה משקים טמאים מטמאין אף שלא לרצון דבהא לא הקשה כלום דודאי החלב היוצא מפי הדד לחוץ מחשב שפיר משקה כמו טפה המלוכלך עפ"י הדד משא"כ חלב שבא בפי התינוק דאתי לאוכל א"ו דפשיט ליה למקשן דאיירי באשה טהורה דאל"כ אדמפליג בין אשה לבהמה הא באשה גופי' אינו מטמא אלא לרצון אם טהורה היא א"ו דאיירי באשה טהורה ואפ"ה מטמא שלא לרצון פי' שמכשיר או אם קבל טומאה ממקום אחר והיינו משום דמעיין הוא וכיון שיש בו חשיבות מעין מטמא כאן משום משקה אף שלא לרצון וכמו שפי' תו' ולאו משום מעין בעי הכא לטמאינהו וע"ז כתב רש"י עוד דליכא למימר משום אוכל פירוש דהחלב בעודו בדד מחשב אוכל והוכשר בטפה המלוכלכת כו'. ובאוכל לא בעינן שיהא דוקא לרצון ע"ז כתב רש"י הא לא אתכשר הכשר מעליא כו' פי' דהא טפה ראשונה ג"כ הוי שלא לרצון א"ו משום מעין הוא וכיון דמוכח דהוי מעין שוב אין לחלק בין בא בפי התינוק בין יצא לחוץ כיון דהוי מעין אף בפני' היה משקה ואם כן הדר' קושיא לדוכתא דלטמא התינוק מכח משקים טמאים וכ"ז הוא ממש כפי' תוס' אלא דהגליון שכתב ברש"י א"א לישבו כך: