מים קדושים על כריתות· רבי אברהם משה בן אשר סג"ל
דף יא:
פרק אמרו לו.
גמרא שלא ברשות ב"ד ושני עדים מכלל דרישא כו' כצ"ל:
תוספת ד"ה אמרו לו כו' כדמפרק בגמרא או הודע אליו כו'. אף על גב דלכאורה אין זה ראיה דהא קרא בחטאת כתיב אבל באשם אפשר באומר איני יודע חייב דהא עיקר אשם אתי אספק י"ל דדיוקא דתוספת כן הוא דדוקא אחד אומר לא אכל אבל כי אחד אומר אכל לבד חייב חטאת כמו שכתבו תוספת לקמן ד"ה אימא מציעתא ובאינו יודע על כל פנים ליכא חטאת. ובזה יתישב הא דאמר בגמר' טעמא דמכחש ליה אבל שתיק חייב הא כהאי גונא איכא למידק נמי באינו יודע טעמא דמכחש ליה הא אמר איני יודע חייב והא פשיטא ליה לתוספת דבאינו יודע נמי פטור י"ל דהכי פירושו דוקא דמכחש ליה אבל שתיק חייב חטאת באינו יודע מה שאין כן הכא דייקינן כך טעמא דמכחש הוא דפטור לגמרי אבל באינו יודע חייב אשם תלוי אבל בשתיק ליכא למידק הכי דנימ' דריש' אשמעינן דעל שתיקה דחד מביא אשם תלוי דזה אינו דמה טעם יש בדבר דאי שתיקה כהודאה חטאת נמי לחייב ואי לאו כהודאה מאשם תלוי נמי לפטור דהא אשם תלוי נמי אינו בא אא"כ יש לו ידיעות ספק:
ד"ה אלא דקא מכחש ליה דליכא למימר דאיירי באמר איני יודע כו' וליכא לאקשויי דללישנא דאמר דאמרו לו משמע כחד מאי מקשי ואיהו מאי אמר אילימא דשתיק כו' דלמא איירי באומר איני יורע ואשמעינן דחייב חטאת דאי ממציעתא ה"א דבאומר איני יודע חייב אשם תלוי וכמ"ש י"ל דבאמת ממתניתן ליכא למידק באומר איני יודע דפטור מחטאת רק מברייתא דלקמן דמייתי או הודע מוכח דפטור מחטאת לכך לא משני הכי אבל עיקר סברת תוס' באומר איני יודע חייב חטאת בשנים אינו מבורר לי דאפשר דבעינן שיודע מעצמו ולא שיודיעו אחרים משא"כ בשתיק דהוי כהודאה: