מים קדושים על כריתות· רבי אברהם משה בן אשר סג"ל
דף ה.
רש"י ד"ה מחצה למחצה כו'. אין זה בגמ' שלפנינו וגירסא אחרת היה בגמרא:
ד"ה המקום יודע כו' והקב"ה יודע כו' פי' כיון שע"כ יש הכרע א"כ עדיין לא נדע משקלם דלא ידעינן כמה הוא ההכרע לזה אמר דלא אכפת לן בהא והקב"ה יודע משקלן:
ד"ה אלא אמר ר"י הכי קשיא ליה כו' וד"ה ה"ג אלא אמר ר"י כו'. מדברי רש"י דר' יהודא בא לתרץ הברייתא דלעיל וצריך ביאור ונ"ל דה"פ דלפי מה דאמר בתחלה דהבריית' אתי לאשמעינן דקנה בושם לא יותר מר"ן דסד"א דליהוי נמי ה' מאות וקמ"ל ברייתא בהאי מנינא שאין משקלם יותר מהאי מנינא ואהא אמר ר"פ לאביי כשהוא שוקל בהכרע הוא שוקל או עין בעין פי' בתמי' דודאי בהכרע שוקל כדאמר לקמן דאם כן מחציתו ל"ל שהי' שוקל לחצאין וא"כ איך מצית אמרת דהברייתא אתי לאשמעינן שאין יותר מהאי משקל דהא ע"כ איכא יותר דהיינו הכרע וא"ל בד בבד כו' פי' עין בעין והקשה מר"י שאמר הקב"ה יודע הכרעו' קשיא לר"י מברייתא לזה אמר אמר לך ר"י פי' דר"י הכי מתרץ הברייתא דאין בא לומר דאין יותר ממשקל המנוי' כאן רק להכי חשיב האי מנינא לידע ממילא שיש הכרע וה"פ מר דרור ת"ק קנה ת"ק קנמון ת"ק פי' דקנמון בשם נמי ת"ק כאידך וא"כ מה שכתוב בקנמון מחציתו טפי מאידך ונכתוב נמי ת"ק א"ו דלהכי כתיב מחציתו שיהא שוקל חצאין כדי שיהא שני הכרעות וא"כ אשמעינן ברייתא דיש הכרע ולא לאשמעינן דאין במשקלה יותר מזה רק דאמת הי' יותר והקב"ה יודע הכרעו':
תוס' ד"ה א"כ כו' צד ריבוי אצל מזבח כו' פי' אבל אי' בי' צד ריבוי דאע"ג דחיטין נמי בכלל דגן וחיטין אתי למנחו' וכן שעורין למנחת עומר ומנחות קנאות מ"מ איכא שאר מיני דגן שאין בהם למזבח ולא הוי ידעינן בהו דלקי עלייהו: