מים קדושים על בכורות· רבי אברהם משה בן אשר סג"ל
דף מא:
תוס' ד"ה אלימא ת"ק כו' וי"ל מדאמר רבי ישמעאל כו'. פי' אע"ג (דמספינן) [דמספקינן] בדברי ר"י גופא אי ודאי בכור או ספק מ"מ ע"כ ת"ק לא ס"ל כן אבל אי ת"ק ס"ל ספיקא מ"מ י"ל דר' ישמעאל ג"כ יסבור דספיקא הוי וה"ק אף אם בכור הוא מומו עמו:
ד"ה ואתי קרא כו' לפי טעם זה כו'. פי' דע"כ רב אית לי' דר"ח דהא לרב בעי תרי ייתורא חד לטומטום וחד לאנדרוגנס ואיך ממעט הכא טומטום ואנדרוגנס מחד קרא א"ו דכר"ח ס"ל ובאמת סמי מכאן טוטטום:
בא"ד אם נמצא אח"כ זכר עכ"ל. יש להקשות לפ"ז מאי פריך הכא אליבייהו דרבנן אתי קרא למעוטי ספיקא דלמא באמת קרא לטומטום לחודי' אתי ואף דבבכור בלא ייתורא ממעט טומטום מ"מ צריך הכא קרא להיכא דנקרע ונמצא זכר והא דאמר בברייתא אנדרוגנס משום דלתנא מספקא לי' אי זכר או נקבה ואי הוי פשיטא לן דנקב' היא לא הוי צריך למעט אבל משום דלמא זכר הוא ולכך אמר תנא אפי' אי זכר הוא ממעטין לי' מייתורא כמו דממעטינן טומטום דשקולים הם. וי"ל דהך גמרא אליבי' דר"ח ולדידי' לא ממעטינן טומטום ולדידי' סמי מכאן טומטום. ואין להקשות דלמא כי אמר ר"ח אבל טומטום ספיקא הוי דווקא גבי בכור דהא ליכא ייתורא כדס"ד השת' אבל גבי עולה דאיכא ייתור' אף ר"ח מודה דממעטינן תרווייהו דשקולי' הם כו' וי"ל דפשיט' לי' להגמרא דלר"ח אף היכא דאיכא ייתורא לא ממעטינן טומטום רק מוקמינן הייתור אאנדרוגנס לחוד דהא בלא"ה קשה מאי מקשי רבא אלא מעתה בערכין יעריך הא רבא לעיל מספקא לי' אי מיפשט פשיטי' או ספוקי מספקא וא"כ דלמא מיפשט פשיטא לי' א"כ הך ברייתא דעולה כר' ישמעאל אתי' וא"כ לא צריך לומר דבבכור תרי קראי כתיבא זכר הזכר וא"כ דלא מייתרא כלל להך תנא דסבר כר"י כי היכא דלא מייתר לת"ק ולר"י רק דבעי הזכרים כמו שכתבו תו' ד"ה הזכר וא"כ ודאי לא מעטינן טומטום דספקא הוי אבל בערכין דמייתר מעטינן נמי טומטום כמו אנדרוגינס ומאי מקשי רבא א"ו דמשמע מר"ח דלעולם לא ממעטינן טומטום כל כמה דאיכא לאוקמי קרא באנדרוגנס כמ"ש תוספת לקמן ד"ה טומטום:
ד"ה וקממעטינן כו' פי' כולהו נקבה טומטום ואנדרוגנס עכ"ל. היינו אי לא ס"ל דר"ח דטומטום ספקא רק ס"ל דטומטום נמי ברי' איכא למעוטי בלי ייתורא ואין להקשות א"כ מאי אמר אלא פשיטא ר' ישמעאל וש"ס מיפשט פשיטא לי' ניהי דאנדרוגנס ניחא טומטום מי ניחא ל"ל קרא אטומטום הא ע"כ טומטום או ברי' או ספקא הוי וא"כ מקרא קמא ממעטינן לי' וי"ל דקרא אתי להיכא דנקרע ונמצא זכר וכסברת תוספת לעיל ועיין במ"ש לעיל ד"ה אתי קרא:
ד"ה אי אמרת בשלמא כו' דממעט הזכר טומטום ואנדרוגנס ומייתורא ממעט ליה. פי' דלמא אתי הך ברייתא כתנא דלקמן דממעט מזכר אנדרוגנס וא"כ ע"כ סובר דזכר הוא לסברת המקשן דסובר דברי' לא צריך קרא דהא גבי בכור לא צריך ייתור ותירצו התוס' דלפמ"ש כו' דלגמרי מתוקם כוותי' פי' דאי נימא דר"י הוא דס"ל זכר הוא תקשה אמאי מיעטי' קרא גבי עולה אלא ע"כ נצרך לומר מפני שהוא ב"מ והאי סברא ר"א הוא דאית ליה ולא תנא אחר רק מסתבר למקשן לאוקמיה כר"א אך עדיין קשה דלא תירצו אמה דלא משני כהך ברייתא דממעט אנדרוגנס מערכין וכמ"ש לעיל והכא לא שייך תירוצם משום דמה"ת נמעטי' דהא שפיר נמעטי' כמו בערכין אע"ג דלא שייך טעמא דב"מ אלא משום דמשונה היא ה"נ בעולה פסול משום דמשונה היא:
רש"י ד"ה מחלוקת דקאמרי רבנן בתראי כר"י היא כו'. לא הוי צריך למימר דוקא כר"י דהא לעיל אף אי אמרינן מיפשט פשיטא ליה לרבי ישמעאל דזכר הוא נמי ממעטינן ליה מייתורא דזכר הזכרים רק דרש"י כתב הטעם דברי' דפשוט טפי: