מים קדושים על בכורות· רבי אברהם משה בן אשר סג"ל
דף לו:
רש"י ד"ה הכל נאמנים על מומו מעשר כו' ובספק מעשר קאמר עכ"ל. לא ידעתי מנליה לרש"י זאת ולמה לא אמר אף בודאי מעשר שנאכל ג"כ במומו לבעלים וקאמר דבעלים נאמנים עליו וחפשתי במפרשים וגם בפי' הרע"ב ותי"ט ובפי' הרמב"ם ולא מצאתי תועלה לזה ונ"ל דרש"י סובר (ככל) [דכל] הנך מתניתן דתנן כהנים חשודים על הבכור היינו בזמן הזה דבזמן הבית כיון דיכול להקריבו אינו חשוד עליו כיון שיאכלנו משלחן גבוה אבל בזה"ז דאין לו תקנה רק כשיומם נחשדו דאינם רוצים לטפל בו ולהמתין עד שיומם מאליו ולכך במעשר דאינו נוהג בזה"ז כדאי' לקמן ובזמן הבית פשיטא דנאמנים אף בבכור ומאי חידושא במעשר לכך פי' רש"י דבספק מעשר איירי דאין ראוי להקרבה ואין לו תקנה אלא לאכול במומו וה"א דשוה לבכור ואין נאמנים קמ"ל וכן נ"ל דסתמא דכולהו מתניתן בזה"ז איירי דתנן בכור שנסמית עינו כו' כדאמר לקמן דוקא בכור בח"ל ניתר עפ"י ג' בני הכנסת וכן אי' בתו' ד"ה התרת כו':
תוס' ד"ה והלכתא כו' דייקא ומנסבא א"כ כיון דמרחמא לא דייקא כצ"ל ופי' דביבמות בעי עד אחד ביבמה מאי טעמא דע"א משום מלתא דעביד' לאגלויי כו' או משום דאשה דייקא ומנסבא וזימנין דרחמא לי' לא דייקא והי' קשה לתו' מאי בעי התם הא הכי פשטינן דמלתא דעבידא לגלויי לא משקרי ותירצו משום ה"ט לא הוי שרינן ע"א כדאמר הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים ודלמא הא דשרינן משום דייקא והכא לא דייקא כו':
בא"ד יש לחלק בין עד לכהן כו'. נראה פשוט לחלק דהאי דהכא לא מרתת דלא יוודע שקרו משא"כ התם שמא יבא הבעל ויוודע שקרו אבל הכא לית לי' תובע שיודיע שקרו:
בא"ד ועוד דדייק פי' אע"ג דביבמ' אמרינן דזימנין דרחמא לי' לא דייקא מ"מ דייקא זוטא איכא כדכתבו תו' ביבמות ואהני שפיר בהדי' טעמ' דמלתא דעבידא לגלויי:
ד"ה פסק כו' אלא עפ"י ג' והא דאמר לעיל הוי שדי בי' מומא דניכר ואכיל להו אע"ג דבמום הניכר נמי צריך ג' מ"מ קל למצא לו ג' שיתירו ולא הוי חיישו דלמא עביד בי' מום בעצמו משא"כ חכם שחוקר בדבר אי הוי בי' מום מאליו או לאו: