מים קדושים על בכורות· רבי אברהם משה בן אשר סג"ל
דף ל.
תוס' ד"ה מעשרין כו' מכאן מדקדק ר"ת עכ"ל ורש"י כתב במתניתן ולוקחין ממנו תבואה כו' ואין צריכין לעשר ודאי אלא דמאי עכ"ל ולא ידעתי איך פירשו
בגמרא כיון דבעי חומה דמשמע בהדיא כדברי תוס' דקאי אמעשר שני לשום חולין וכן הא דאמר מעשר אית לי' פדיום. ונ"ל עפ"י דאיתא ביבמות (דף פ"ו) תו' ד"ה אי מהתם ה"א ללאו כו' וא"ת מנלן דטבל למעשר עני הוא במיתה הא לא איתקש לתרומה וי"ל דשמ' אין בו מיתה עכ"ל ושם תירצו עוד תירץ ע"ש ונ"ל דס"ל לרש"י כהאי תרוצא דליכא מיתה רק בטבל שלא הופרש ממנו מעשר ראשון דאיתקש לתרומה אבל לא מ"ש ומ"ע וא"כ י"ל דרש"י ה"ק דחשוד על השביעית אינו חשוד על המעשרו' פי' דאינו חשוד שלא להפריש המעשרות דהיינו מעשר ראשון ומ"ש שזה הוא דבר הנוהג ברוב שנים ונימא דחשוד עליהם שלא להפריש' בודאי והלוקח ממנו יהא צריך להפריש ודאי רק אינו מפריש רק דמאי ומפרש טעמא דאמעשר ראשון אין צריך טעם דשביעית קיל מיני' דאינה במיתה משא"כ טבל שלא הופרש מעשר ראשון הוא במיתה רק אמ"ש דטבל שלא הופרש מ"ש אינו במיתה לזה צריך טעם ואמר בגמ' משום דבעי חומה וכן באידך דהחשוד על המעשרות קאמר נמי בין אמעשר ראשון בין אמ"ש אינו חשוד על השביעית ובמעשר ראשון אין צריך טעם כיון דמותר לזרי' קיל בעיניו אבל במ"ש דצריך לאוכלו בירושלים צריך טעם וקאמר כיון דנאכל ע"י פדיום קיל בעיניו זה הנ"ל לפרש דעת רש"י ויש לי דרכים אחרים בזה רק כתבתי מה שנראה יותר פשוט אבל מ"מ עיקרא דמלתא אין נוח לי דנימא אם חשוד פעם אחת ולא הפריש מעשרות שיהא הלוקח ממנו צריך לעשר ודאי דהא רבנן אמרי איזהו ע"ה כל שאינו מעשר פירותיו ואפ"ה אמרינן בכל דוכתי דהלוקח מע"ה אינו מעשר אלא דמאי ומשמע דאף בע"ה דרבנן דודאי חזינן שלא עישר פירותיו לא אמרינן דפירותיו הוא טבל גמור ועיין בתוספת ד"ה מחציתן ובמ"ש שם דמשמע ג"כ מדבריהם כמ"ש:
ד"ה הא חשיד כו' דמשמע לי' כו'. הא דלא פירשו כפשטי' דמשמע דוקא אי ידעינן שנאמן על הטהרות היינו שקבל עליו דברי חברות נאמן על השביעית הא חשיד פי' אי לא ראינו שנאמן היינו שלא קבל עליו והוי כסתם בני אדם חשודים נמי על השביעית וא"כ מוכח דסתם בני אדם חשודים על השביעית די"ל דה"פ דאיירי דידעינן שהי' חשוד מתחלה על השביעית ואמר בברייתא דאם קבל עליו להיות נאמן על הטהרות שוב יצא מחשדותו וכמ"ש דקבל עליו להיות נאמן על השביעית לכך כתבו תוספת דזה אין צריך לאשמעינן דכשקבל עליו להיות נאמן על הטהרות דכ"ש דמהני קבלתו לענין שביעית ומ"ה לא מקשי אריש' דקתני מי שהוא חשוד על המעשר אינו חשוד על השביעית הלא מכאן מוכח דאף סתם בני אדם חשודים על השביעית דקתני מי שקבל עליו להיות נאמן על הטהור אינו חשוד הא סתם בני אדם חשודים על השביעית די"ל דעיקר אתי לאשמעינן הא חשוד פי' דוקא מי שחשוד על הטהרות דוקא חשוד על השביעית ולא סתם בני אדם ואף דמ"מ קשה דהא טהרות קילא ממעשרות ואפ"ה חשוד על השביעית כ"ש מי שהוא חשוד על המעשרות שיהא חשוד על השביעית מ"מ כיון דיכול להקשות מסיפא דתני מפורש מי שחשוד על הטהרות אינו חשוד על השביעית מקשי מסיפא:
ד"ה מתניתן כו' לרבא דלית לי' שינויא דאביי כו' ואף שרבא אמר בע"ה דר"מ מ"מ הא ודאי פשוט דאף ע"ה שאינו משמר פירותיו בטהרה ג"כ נחשד על המעשרות והקונה ממנו צריך לעשר דמאי והכא דתני אינו חשוד על המעשרות היינו על מ"ש או לרש"י לענין שיהא צריך להפריש ודאי:
בא"ד כו' כ"ש סתם ע"ה כו'. לא ידעתי לפרש דברי תו' דודאי מי שחשוד בוודאי על הטהרות יותר מסתבר שיהי' חשוד על השביעית אבל התם בסתם בני אדם ולא שחשוד בודאי על הטהרות מאן לימא לן דחשוד על השביעית אף דסתם בני אדם חשודים על המעשרות דלמא אשביעי' לא חשידי ונראה לפרש קצת דלרבנן דפליגי אר"מ ואמרו דסתם ע"ה כל שאינו מעשר פירותיו כראוי דהיינו נמי שודאי חשוד על המעשרות ובכה"ג איירי בכל דוכתי דאף בודאי חשוד על המעשרות מ"מ אינו חשוד על השביעית אבל לפ"ז קשה על אביי דמוקי בגיטין דה"ט דבוררת כו' משום דרוב ע"ה מעשרים הם ובשביעית משום דקתני בחשוד דמשמע ודאי חשוד וזה דמייתי תוס' סוף הדבור קשה הא אביי לא מוקי כרבא בע"ה דר"מ דמשמע ליה אף בע"ה דרבנן דס"ל כל שאינו מעשר פירותיו כראוי וא"כ קשה מ"ש רישא ומ"ש סיפא הא ריש' נמי איירי בודאי חשוד א"ו דאף דמוקי בסתם ע"ה לא איירי בחשוד ודאי א"כ קושית תו' אינו מובן. ויש ליישב בדוחק דאביי ג"כ מוקי בע"ה דר"מ רק דרבא מוקי דוקא בטהרות ולא לענין מעשר ואביי מוקי ג"כ לענין מעשר דס"ל דרוב ע"ה מעשרים הם והא דלא מפרש אביי כמו רבא משום דרבא צריך לאוקמי' בטומאה וטהרה לכך צריך לפרש דבריו בע"ה דר"מ משא"כ לאביי איכא לאוקמי' בסתם בני אדם:
תוס' ד"ה באתרי' כו' ותימא בפ"ק דשבת כו' עכ"ל. לא ידעתי מאי קשיא להו דאטו מי אמר התם כיון דחטה אחת כו' מ"ה לא נחשדו ע"ה לפרוש תרומה דבלא"ה לא נחשדו משום דבמיתה רק התם קאמר דגזרו על גידולי תרומה משום תרומה ביד ישראל שיחוס על ממונו ולא ירצה ליתנה לכהן ויזרענו ופריך אי חשידי אפרשי נמי לא לפרשי כיון דאפשר להו למעבד כדשמואל ובהא יוציאו ידי טבלם א"ו מדמפרשי ודאי לא רצו לעשות (הצטדקאי) [הטצדקאי] למפטר מכהן אבל גבי מ"ש מי קאמר הכא דחשודים לחוס על ממונם רק אמרינן דאף שמפרישין מ"ש להוציא התבואה מידי טבל מ"מ חשודים למכור לשם חולין לפי שהאיסור הוא זיל לגבי' לאוכלו בלי פדיום ומאי אמרת הא בידם לפדותו על ש"פ שמא לא חשו לפדותם כלל ולא דמי כלל לדהתם ויותר נ"ל אף אם היה הוכחה גמורה אטו מי עדיפא הוכחה זו ממה שראינו נוהג בצנעא בתוך ביתו אפ"ה אמרינן אי הוי חשוד אמ"ש לא היה מהני מה שנוהג בצנעא בתוך ביתו וה"נ כיון דחשיד אשביעית פשיטא דחשיד אמ"ש כדאמר בגמרא והוי כאלו ידעינן ודאי דחשוד אמ"ש ומאי מהני הוכחה זו ודברי תו' צ"ע: