מים קדושים על בכורות· רבי אברהם משה בן אשר סג"ל
דף כט.
גמרא מנה"מ כו'. יש לתמוה אפי' רש"י דפי' לעיל אמתניתן אין שוחטין דדלמא משום אגרא שרי לי' רק באילא ביבנה התירו שלא הי' חשוד דהא בגמרא משמע דלאו היינו טעמא אלא משום דמה אני בחנם וגם למה לא שרי לכל אדם ליטול שכר מתם ומב"מ דליכ' חשד' א"ו כמו שכתב הרא"ש דלאילא התירו משום דהי' ממונה על כך והי' בטל ממלאכה יע"ש:
תוס' ד"ה מה אני כו' דבתורת אגרא היינו שכר טירחא כו'. פי' דשכר טירחא אסור ליטול משום דחייב לטרוח בחנם אבל להשתדל להפוך בזכותו שזה אינו מחויב לעשות ה"א דשרי ליטול אגרא מש"ה כתיב לא תקח שוחד:
ד"ה הנוטל כו' מפרש בכתובות באגר בטלה דלא מוכח אבל אגר בטלה דמוכח שרי כן הוא גירסת מהרש"א ופי' דבכתובו' תנן מכוער כו' היינו באגר בטל' דלא מוכח ולכך שרי רק שמכוער והכא דאסור לאו בשכר בטלה איירי אלא שכר לדון ואח"כ כתבו תוס' אבל אגר בטלה דמוכח שרי פי' זה כתבו תו' להלכה דאגר בטלה דמוכח שרי ואינו מכוער כלל והצ"ק תפס על מהרש"א בחנם:
ד"ה היכא אזיל כו' כדאמר בבכל מערבין מערבין לכהן בבה"ק עכ"ל. לכאורה מאי ראי' מכאן דבכ"מ מהני ניפוח דלמא לא מהני רק שמותר לילך ולטמא א"ע זה אין הכהן מוזהר עליו אבל מ"מ טמא הוא. ואי אמרינן אין מערבין לדבר הרשות א"ש דלמה יתירו חכמים לילך כיון דלאו היתר גמור הוא דהא טמא הוא עכ"פ מה"ת נתיר לדבר הרשו' אבל אי אין מערבין אלא לדבר מצוה לכאורה אין הוכחה ונרא' לי דה"פ דע"כ לגירסת רש"י מאי בודקין דאמר ר"י כו' מוכח דר"י אמר דינו רק אפסח שמנפח וטהור דאי בעלמא קאי אכל אדם שמותר לנפח א"כ ע"כ ס"ל דמועיל הנפוח שלא יהא טמא דבכל אדם דלאו כהן מאי שייך לנפח אלא ודאי דקאי דוקא אפסח דמותר לנפח וטהור לעשות הפסח וא"כ מאי מייתי דר"י אמערבין דלמא התם לא שרי ודוקא בפסח שרי דלא העמידו דבריהם במקום כרת א"ו דר"י בעלמא קאי דכל אדם מותר לנפח אם כן ממילא מוכח שהוא טהור דאל"כ מאי רבותא דמותר לנפח הלא ישראל אינו מוזהר על הטומא' כלל:
בא"ד ושמא רוצים לומר השאלתו' כל שאר המצות בלא ניפח שרי פי' דבפסח מהני ניפוח שיהא טהור ובשאר מצות מותר לילך אף בלא ניפוח וטמא אף ע"י ניפוח
ולפ"ז לא יתורץ האי דבכל מערבין וכמ"ש קושיתם:
בא"ד ונראה לר"י ובדיקה המפורשת לאחר שעבר לכל דבר כו' עכ"ל. פי' הא דתנן במתניתן כיצד הוא בודק לא קאי ארישא לפרש הא דתנן בודקין כיצד כו' דודאי בודקין דרישא היינו ע"י ניפוח דמשמע לכתחלה בודקין ובדיקה שע"י ניפוח הוא דוקא לעשות פסח או לנזיר לב"ש והא דתנן כיצד בודקין לא קאי כלל ארישא רק דינא באנפי' נפשי' כיצד הוא בודק אם עבר שם אדם וקאמר מביא את העפר כו' ונמצ' כיון דלא בא לפרושי ארישא ממילא מהני האי בדיקה לכל דבר אף לתרומה ולכל מילי אבל בודקין דרישא דלא מהני רק לעושה פסח ולנזיר כדברי ב"ש היינו נפיחה. וכתבו אח"כ דלפי פי' זה הא דאמר בחגיגה בדק לפסחו מאי שיאכל בתרומתו היינו בדיקת נפיחה דלא מהני רק לפסח בעי דאפשר אם בדק לפסח מועיל אף לתרומה אבל בדיקה דמתניתן מועיל אף לתרומה לחודי' דלא הוזכר בדיקה זו לפסח דוקא וצ"ק שגה כאן בפשט התוספת:
בא"ד ועוד היינו יכולין לפרש דכל הבדיקות לעושי פסח פי' אף הבדיקה דמתניתן קאי ארישא אבודקין לעושי פסח ומפרש כיצד בודקין והגמרא מפרש עוד בדיקה דר"י גם כן לעושי פסח ומרויחים בזה דהא דבעי בחגיגה בדק לפסחו קאי בין אבדיקה דמתניתן בין אבדיקה דר"י והא דפריך התם מאי בודקים הלא הבדיקה מפורש במשנה פירשו תו' דלאו קושית סתם גמרא היא רק הוא דברי ר' יהודא ור"י בעצמו אמר מאי בודקין דאתי לאורויי לן בדיקה אחרת וכהאי דריש אלו מציאות כו':