מים קדושים על בכורות· רבי אברהם משה בן אשר סג"ל
דף יא:
גמרא יתיב ר"ד וקאמר להא שמעתא פי' דר"א וכו' דאי לאו פי' דר"א ה"א כפי' הרב ברטנורא דת"ק סבר לפירותיו לפטור ור"א ס"ל דלמא חלפינהו בשל ישראל אחר:
שם א"ל אביי טעמא כו'. הא דלא מקשי מת"ק דאמר דצריך למיתב לכהן דעדיפה מיני' מקשי דמסתמא אף רבי שמעון לא פליג רק משום דמספקא לי' דאי לא"ה הוי אמר אנא דאמר כר"ש:
רש"י ד"ה דמאי והמוציא כו' ל"ד כו'. פי' דבשאר דמאי אינו תורם תרומה גדולה והכא תורם ובשאר דמאי נותן לכהן והכא אינו נותן לכהן ומשני אתרווייהו דבשאר דמאי לא נחשדו אתרומה גדולה אבל אתרומת מעשר נחשדו פי' דודאי אינו נותן תרומת מעשר משום דסבר ע"ה כו' אבל הכא תרומה גדולה ותרומת מעשר שוים דבשניהם מפריש והם שלו:
תוס' ד"ה דגנך כו' אבל סוגיא דמנחות כו'. פי' דאמרינן התם טעמי' דמ"ד מירוח נכרי אין פוטר משום דתלתא דגנך כתיבה וחד למעוטי מירוח הקדש ואידך הוי מיעוט אחר מיעוט כו' אם כן מה"ת נמעט גדל בבית נכרי ומירחו נכרי כיון דליכ' למוד וע"ש:
בא"ד וי"ל ניחא לי' לשנויי ככ"ע עכ"ל. לכאורה אינו מובן דהא האי תירוצא גם כן אינו להנך תנאי דס"ל יש קנין לנכרי ונ"ל דס"ל לגמרא דליכא תנא דס"ל מירוח פוטר וגם יש קנין כו' רק מאן דס"ל יש קנין ס"ל מירוח אינו פוטר ומאן דס"ל מירוח פוטר ס"ל אין קנין א"כ ה"פ דמתחלה הקשה למ"ד מירוח פוטר ומשני להך תנא איירי דמרחינהו ישראל ולתנא דס"ל יש קנין קאי שינויא דלעיל דמרחינהו עכו"ם משל ישראל וכן כתבו תוספת במנחות דפליגא בהא וחד דגנך דריש כל חד ואידך מוקי כל חד לדרש' אחריתא ולא מסתבר להו דבא למיעוט אחר מיעוט:
בא"ד מדאמר מעשרן והן שלו כו' עכ"ל. כאן ס"ל לתוס' דאף בגדל ברשות נכרים שייך גזרה משום בעלי כיסין דהא הכי טפי משמע דגדל בבית נכרים כמ"ש תוספת ואף דלא שייך למגזר משום בעלי כיסין בגדל ברשות נכרים יש לומר דגזרו רבנן בכ"מ דמירוח אינו פוטר ומטעמא דגדל בבית נכרי לא מפטר דהא אין קנין כו':
בא"ד ודמשמע בסמוך כו'. פי' לפי שיטתו דפי' ד"ה הא חלפינהו דטעמ' משו' בעלי כיסין א"כ משמע לכאור' משום האי גזרה צריך לתנם לו לכך כתבו דהיינו בתרומה גדולה דלא שייך האי טעמא כדמשני:
ד"ה דמרחינהו כו' אין זה לוקח טבלים. פי' דלא שייך האי טעמא קאתינא מכח כו' רק כשגדל התבואה ברשות נכרי אבל הכא החלק של ישראל גדל ברשותו:
ד"ה טבלים כו' ומתקיים שפיר כו'. פי' דלא כפי' רש"י דאי הי' ביד הנכרי לא הי' נותנם לו דהא הכא לא שייך האי טעמא כיון דהנכרי מפריש רק ה"פ כיון דחזינן דנכרי הנותן מעשר ללוי פטור הלוי מתרומת מעשר מגזרת הכתוב ה"ה בלוקח טבלים מן הנכרי דמעשר ואין צריך ליתן דאמר לי' קאתינא כו' וכי היכא דאי נתן לי הנכרי הייתי פטור מן התרומה כך כשקניתי הטבלים אני פטור מן התרומה ולכך בתרומה גדולה לא שייך האי טעמא חייב: