אור ברסלב

מים קדושים על בכורות· רבי אברהם משה בן אשר סג"ל

דף ט.

דף ז:

גמרא אלא לאביי לתני כו'. יש לדקדק דהא לא אמר אביי דאתי דוקא כרי"ה ולא כרבנן אלא דאתיא אף כרי"ה ואי הוי יצאו שני ראשים כאחד לא הוי אתי כרבנן:

תוס' ד"ה מאן תנא פ"ה כו'. מלשון התוס' שמקשו על פירוש רש"י דפי' דאינו נותן אלא חד טלה לכהן משמע דלרי"ה תרי בעי למיתב לכהן ולזה לא הוי צריכא למימר דב"א לא שכיחא דאפי' הוי שכיחא נמי לא בעי למיתב תרי משום דמאן יימר דבב"א נפקי' רק הקשו דאפי' נימא דלא כפי' רש"י רק דהוכיח מדלא מפריש טלה לעצמו ע"ז כתבו דאף זה לא בעי משום דלא שכיח ותירצו דלהפריש טלה לעצמו אף דלא שכיח עבדינן ובצ"ק הקשה דלמא ה"א דהזכרים בעי למעוטי מכהן אבל מ"מ מפריש טלה לעצמו ולק"מ דלא אשכחן דמפריש טלה רק בספיקות ולאפקועי איסורא אבל ביצאו שני ראשים או דתרווייהו לכהן כרי"ה או אחד לכהן ולמה יפריש טלה כיון דליכא ספיקא:

ד"ה אמר ר"א כו' וא"ת דמוקי כו'. אין להקשות דלמא באמת כי יצאו כאחד אינן קדושים כלל רק דאפ"ה בעי למיתב חד לכהן דלא מצי למימר לכהן אייתי ראיה דלא יצאו שניהם כאחד דהא לא שכיח ובודאי יצא אחד תחלה י"ל דא"כ מאי מקשי בגמ' דאי ר' יוסי הגלילי ליתני יצאו שניהם כאחד דאי הוי תני הכא לא מצי ליתני נותן טלה לכהן דהא בודאי יצאו שניהם כאחד וכל שאינו בזא"ז כו':

ד"ה זכר ועוד כו'. אין זה קושיא אחרת רק ה"פ למ"ש לעיל שהנקבה חוצץ ואפי' אי נימא דלרבנן אינה חוצץ מ"מ בב"א לרי"ה ודאי חוצץ כדמשמע לקמן מפ"ב כו' וע"ש בתוספ' דלריה"ג בב"א נקבה ודאי חוצץ משום דאיהו פטר רחם ג"כ וא"ת כיון דודאי חוצץ נימא סמוך מיעוטא כו' זה סיום הקושיא דלעיל ומש"ה לא מקשי לרבנן משום דלא פסיקא להו דאיכא למימר דנקבה נמי אינה חוצץ רק לרי"ה מקשי שפיר דמוכח מפ"ב דנקבה ודאי חוצץ בב"א ובזה מסולק קושית מהרש"א ובצ"ק לא הבין כן ודבריו אינם נכונים. והא ודאי לא תקשי להו לאביי דאמר אפילו תימא ריה"ג אמאי לא אמרינן נמי בב' זכרי' שחוצץ כיון ששניהם אינם קדושים נימא שאחד חוצץ דאי הוי קדוש ודאי אינו חוצץ כמ"ש רש"י לקמן אבל לאביי דאמר דאינם קדושים אמאי אינו חוצץ י"ל ניהו דאינם קדושים מ"מ כל חד ראוי לקדוש והוי שפיר מין במינו ואינו חוצץ אבל (נדבה) [נקבה] אינה ראוי' לקדוש ודאי חוצץ:

ד"ה ושתי חמוריו כו' דלא צריכין כלל. הקשה מהרש"א דמאי החליטו תו' דלא צריכי דהא לתירוץ קמא גם הא צריכה דלא נימא דלמא חד טנפה והשניה ילדה נקבה ואח"כ זכר ואין כאן לכהן כלום ויש לתרץ דמשום האי ספיקא נמי בעינן למיהב חד לכהן דאיכא רובא לכהן דאימור לא טנפה ואת"ל טנפה והאחת ילדה שתיהם דלמא הזכר נולד תחלה ומש"ה הוי הך סברא דנקבה ילדה תחלה מיעוטא ולזה כוון מהרש"א וצ"ק השיא דברי מהרש"א לכוונה אחרת ובחנם טרח והאריך:

תוכן העניינים

מים קדושים על בכורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה