פתרון הבעיה
התשובה לשאלה באיזה חירות להשקיע בדרך כלל, אינה קשה כלל, "חירותו" של השיכור שתארנו למעלה, הרי כשנתבונן באחריתו, לא יעלה על הדעת כלל לקרוא לה חירות, החירות ההגיונית האמיתית היא חירות שממשיכה להתקיים ואינה מתבטלת אחרי זמן קצר, היא חירות בעולם נצחי.
אדם לא חי כאן לנצח, "אם בגבורות שמונים שנה", "ימיו כצל עובר", הכל עובר מהר, ופתאום הוא מוצא את עצמו למעלה ושואלים אותו מה עשית למטה ?, מה יענה להם הייתי בן חורין ... ?!
"צדיקים במיתתם קרויים חיים", יש להם חירות ממלאך המוות, הם מנצחים את מלאך המוות!!! כי הדבר היחידי שהוא יכול לעשות להם - זה להעביר אותם מהעולם הזה לעולם עוד יותר טוב, וזוהי החירות שהם בחרו בה, להיות אדונים אמיתיים לגורלם בעולם הנצחי, לקבל בעולם הזה החלטות טובות, שיביאו להם בעתיד שפע גדול ואמיתי שאינו בטל לעולם, "היום לעשותם ומחר לקבל שכרם", לעומת דרך הרשע שהיא היפך דעת התורה, שאין לה קיום אמיתי, ותכלה כמו עשן שחור שלפתע בבת אחת מתפזר ולא נשאר ממנו זכר, במהרה בימינו אמן.
אבל זה לא כל כך פשוט ...
העקרון ברור, אבל באופן מעשי הדרך כלל לא פשוטה, טבעו של האדם והרגליו מרגע לידתו, מושכים לענייני החומר, ואילו לענייני הרוח אין הטבע מושך את האדם בדרך כלל.