מי נגד מי - דו שיח חרדי-חילוני
כפייה דתית?
רוני: הנושא הראשון שהכי מציק לי ולחברי החילונים זו הכפייה הדתית. שאתם כופים עלינו, נכנסים לנו לורידים ומשניאים את הדת בכך, ומשניאים את עצמכם בדרכים האלה, ואתם גורמים פילוג בעם. אתם בעצם מיעוט שכופה את דעתו ודתו על הרוב.
משה: זה נושא באמת חשוב. ולפני הכול, בוא נהיה כנים, לא ניכנס להתלהמות המשודרת בתקשורת. בוא, חשוב רגע, וענה לי בכנות: באמת עד כמה אתה מרגיש בחיי היום יום כפיה דתית? עד כמה הדתיים והדת מפריעים לך אישית בחיי היום יום? כמה אחוזים מתוך 24 שעות ביממה אתה כפוי על ידי הדתיים האלה?
אתה יכול ללכת, לטייל, לקפוץ, לאכול, לצפות בטלוויזיה, וידאו, מחשב, אינטרנט, מסיבות, כדורגל, כדורסל, מישהו מונע ממך משהו?
תגיד לי, עם יד על הלב, כמה פעולות ביום אתה כפוי לעשותם או נמנע מלעשותם, בגלל הדתיים וה''כפייה'' החמורה שלהם...
רוני: (חושב רגע...) תשמע משה, יש בחינה עקרונית ויש בחינה מעשית.
נכון שמהבחינה המעשית היום יומית אני כרגע לא יכול להצביע על משהו ספציפי בחיי היום יום שלי, אבל יש אחרים שבחיי היום יום מפריע להם, אני בעיקר מדבר מהבחינה העקרונית שלדעתי יש כפיה דתית.
משה: בוא נפרט את הנושאים שלדעתך יש בהם כפיה, ונדון על כל אחד מהם בנפרד. אשמח גם אם אתה תפרט לי כמה אחוזים מהציבור נפגעים מכך, לדעתך?
רוני: קודם אפרט את הנושאים ואחר נדון כמה נפגעים וכולי:
1) תחבורה ציבורית בשבת או בחגים - למה אין?
2) קניונים בשבת - למה הם סגורים בגללכם?
3) נישואים אזרחיים - למה אתם מונעים מהחילונים להנשא כך?
4) גיור כהלכה ומיהו יהודי - למה שאקבל דעתך בנושאים אלה?
יתכן שישנם עוד נושאים בעניין הכפייה ונדון עליהם בהמשך.
משה: אשתדל להתייחס לכל נקודה, אבל לפני כן אשאל אותך עם יד על הלב: רוני, האם נקודות הכפייה שהצגת שוות את השנאה והפילוג שמנסים לעשות בעם ישראל? האם האנשים כל כך נפגעים מזה בחיי היום יום? האם לזה אתה קורא ''כניסה לוורידים של החילונים''.
רוני: אחשוב על כך... ואני יודע ומפריע לי שיש קיטוב בעם והוא גדל, לדעתי אתם הדתיים אשמים בכל זה.
משה: לדעתי לא החילונים אשמים ולא הדתיים אשמים בקיטוב בעם, מי שאשם היא קבוצה קטנה של אנשים ידועים מהתקשורת ומהפוליטיקה, שכדי להרוויח כבוד, קולות בבחירות ורייטינג ועוד רווחים מפוקפקים, הם מוכנים לפלג את העם.
לדעתי החילונים לא נגד הדתיים, והדתיים לא נגד החילונים, בהרבה מקומות בארץ שוררת הרמוניה בין חלקי העם, ישנם הרבה שכונות ובניינים שגרים בהם חילונים ודתיים ביחד בשלום ושלווה, אנחנו לא אחד נגד השני.
רוני: אז מי נגד מי?
משה: זו השאלה, וננסה לענות עליה בהמשך שיחתנו.
כעת, בקשר לכפייה הדתית, ראשית הייתי רוצה להקדים לך כמה נקודות עקרוניות וחשובות, שכמעט ולא תשמע אותן בתקשורת:
1) נקודה ראשונה: שאין חוק ללא כפיה.
כל השיטה הדמוקרטית היא כפייה אחת גדולה, שהרי כל החלטה שמתקבלת ברוב קולות היא כפייה עבור המיעוט שהצביע נגד ההחלטה, לכן כל חוק הוא כפיה של המדינה לאותו אזרח שמפריע לו חוק זה או אחר, שהרי אם אין צורך בכפיה אין צורך בחוק. אין חוק שכופה אותך לאכול או לשתות, כי אין צורך בכפיה כזו, ולעומת זאת הרבה אנשים לא היו משלמים מס לולי שהחוק כופה אותם.
אנשים רבים לא היו שומרים על חוקי התנועה לולי החוק שכופה אותם. החוק התקבל על ידי הכנסת, הכנסת אשר נבחרה על ידי העם מחוקקת חוקים לפי הצבעת הרוב. לכל מדינה יש צביון ייחודי משלה, רוב אזרחי ישראל מעוניינים בצביון יהודי מסויים למדינת ישראל, ולכן כל חוקי מדינת ישראל הנוגעים לחוקי הדת, הם חלק ממערכת החוקים של המדינה, ונחקקו במסגרת דמוקרטית. אם כך, לא בכפייה דתית מדובר ואף לא בכפייה מצפונית, אלא בהגבלת חופש הפרט. אולם, אין עם או מדינה בעולם שאינם מגבילים את חופש האזרח בתחומים שונים ומטעמים שונים. שהרי שום חברה אנושית לא תוכל להתקיים כאשר "איש הישר בעיניו יעשה".
רוני: נכון שכאשר רוב העם מחליט על חוק והוא עובר ברוב בהצבעה בכנסת, אזי זו כפייה כלפי המיעוט. כפייה כזו מקובלת עלי בנושאים נייטרליים כמו מיסים או חוקי תנועה, אבל מה תאמר לגבי כפייה בנושא מצפון. מי אמר שהמצפון שלך הוא הנכון? למה אתה כופה אותו עלי?
משה: אעלה בפניך שתי נקודות.
א) נקודה ראשונה:
האם יציאה למלחמה אינה עניין מצפוני? האם למסור את שטחי ארץ ישראל הוא לא עניין מצפוני? אפילו מה שהזכרת - שלשלם מס זה כאילו חוק נייטראלי ולכן ניתן לכפותו, אבל בוא תראה מה עושים עם הכסף, האם כל אזרחי ישראל מרוצים מכל הוצאה של הממשלה? הרבה יעדיפו מבחינה מצפונית שידאגו יותר לחתולים ולכלבים העזובים. לעומת זאת, הרבה יעדיפו על פי מצפונם שיוסיפו תמיכה כספית להתנחלויות. אחרים, מצפונם לא ירשה להם להסכים שכספם ילך לניסויים בבעלי חיים. אבל המציאות היא שאתה לא יכול לשלוט על כספך ומיסיך להיכן אתה רוצה שהם ילכו, ההחלטות הן על פי התהליך הדמוקרטי. התהליך הדמוקראטי לא מבחין בין חוק מצפוני לחוק לא מצפוני, אם הרוב בכנסת קבע אותו זו הנורמה המחייבת. אם רוב העם מחליט שניסויים בבעלי חיים זה מוסרי כדי להציל חיי אדם, אז המתנגדים לניסויים לא יכולים לומר: "זו כפייה מצפונית לאן כספינו ילך", שהרי הרוב קובע מה הנורמה המוסרית הרצויה במדינה. כך גם כל חוק המתקבל ברוב קולות כמו: חוק השבת, החזיר, איסור מכירת חמץ בפסח... אין זה נכון להבדיל בין חוק לחוק. אומר לך יותר מזה: כאשר אנשים שרוממות החוק בגרונם מכריזים ומעודדים שאין צורך לציית לחוקים הקשורים בדת (כמו כמה חברי כנסת המעודדים לפתוח עסקים וקניונים בשבת, למכור חמץ בפסח, למכור בשר חזיר וכו' – וכל זאת בניגוד גמור לחוקים הללו שהתקבל בכנסת ברוב קולות ובתהליך דמוקרטי כמו כל חוק אחר), האנשים הללו הורסים בעצמם את שלטון החוק וגורמים לאנרכיה. שהרי כל אזרח יכול להחליט מחר שחוק כזה או אחר לא נראה בעיניו.
מכאן שאנשי הממסד הללו אשר אינם אוכפים את החוקים שאותם הם מייצגים, מעודדים בעצמם את האזרחים לא להשמע לחוק. מכאן ועד לאנרכיה מוחלטת - הדרך מאוד קצרה...
ב) נקודה שנייה:
המצפון שאתה מכנה אותו המצפון ''שלי'' הוא אינו שלי, לא אני החלטתי עליו אלא בורא העולם. ואת תורתו ואמיתות התורה ניתן כיום לבדוק ולאמת בצורה לוגית והגיונית, וכפי שזה צודק למנוע על פי חוק - עישון בציבור, כיוון שעל פי המחקרים העישון מזיק גם לסביבת המעשן, כך גם התורה היא אמת מוכחת אשר אינה תלויה במצפונו של מאן דהוא.
רוני: משה, הבנתי את הנקודה הראשונה, שאין להבדיל בין חוק לחוק, בין חוק הקשור לדת ובין חוק שאינו קשור לדת, כיוון שכל חוק התקבל על פי הצבעה של רוב חברי הכנסת, אבל מה שאמרת לגבי התורה שניתן להוכיח את אמיתותה, כמו את אמיתו המחקרים בעניין העישון, אני לא מסכים שההשוואה הזו נכונה, כי לדעתי את העישון ניתן להוכיח כמזיק לבריאות אבל לדעתי את התורה לא ניתן להוכיח שהיא אמיתית, אלא היא תלויה באמונה ומצפון אישי.
משה: אשמח לחדש לך רוני - שאת אמיתות התורה ניתן להוכיח בצורה הגיונית בוודאות, בין השאר, בסדנאות להכרת היהדות הנערכות בארץ, בהם דנים בנושאים רבים ומרתקים כמו: שם האדם, אסטרולוגיה לפי המקורות היהודיים, גלגולי נשמות, עין הרע, תורה ומדע, חינוך ילדים, זוגיות, מיסטיקה, הקודים בתורה... במפגשים הללו מובאות גם הוכחות לוגיות חותכות לאמיתות התורה, מסודרות ומובנות בצורה עניינית ומעניינת.
רוני, אם תהיה מעוניין, אוכל להביא לך כמה דוגמאות קטנות להוכחת הידע העל טבעי הנמצא בתורה. אך למקרה שתהיה מעוניין באמת במשהו מסודר יותר, ובהוכחות יותר עמוקות לאמיתות התורה, אוכל להפנות אותך למקומות המתאימים, בהם משלבים בעצם סדנאות להכרת היהדות, באוירת נופש ומרגוע לגוף ולנשמה. (2) (2) סדנת ערכים טל: 5793035-03
בסך הכל, מה שרציתי לומר לך בהערה זו, שענייני המצוות אינם עניין של מצפון והרגשה אישית, אלא מציאות עובדתית הגיונית, הניתנת להוכחה לוגית.
רוני תשמע, רציתי להעלות בפניך נקודות נוספות בעניין הכפייה הדתית:
ג) בניגוד להתלהמות המשודרת בתקשורת שכאילו מיעוט דתי כופה את הרוב החילוני, האמת היא: שלפי סקר חשוב, רוב העם הוא מסורתי ומעלה. בסקר שנערך על ידי "מכון גוטמן למחקר מדעי שימושי" (3) נמצא ש:
80% מהיהודים אזרחי מדינת ישראל מדליקים נרות שבת, 67% מקדשים בדרך כלל בליל שבת. מזוזה: ל – 98% יש מזוזה בדלת ביתם, 74% מאמינים שהמזוזה מגינה על הבית. ברית מילה: 92% מקפידים על ברית מילה בטקס מסורתי. בר מצווה: 83% עורכים טקס בר מצווה. נישואין – 87% נשואים כהלכה. קבורה: 88% בעד קבורה כהלכה. בית כנסת: 80% מבקרים בבית כנסת מדי פעם במשך השנה. פסח: 90% משתתפים בדרך כלל בסדר פסח. חנוכה: 91% מדליקים בדרך כלל נרות חנוכה. יום כיפור: 80% צמים בדרך כלל ביום כיפור. זהות דתית: 80% ויותר מרגישים חשיבות רבה לכך שאירועים הקשורים למחזור החיים יהיו בעלי אופי יהודי מסורתי. 77% הצהירו שללא הדת היהודית העם כבר לא היה קיים. ("מחקר מכון גוטמן", דצמבר 1993).
(3) שלומית לוי, חנה לוינסון, פרופ' אליהו כ"ץ, "אמונות, שמירת מצוות ויחסים חברתיים בקרב היהודים בישראל" מכון גוטמן למחקר מדעי שימושי, ירושלים, כסלו, תשנ"ד, דצמבר 1993.
בהודעה לעיתונות שמסר המכון נאמר בין השאר: "אין יסוד לרטוריקה המקטבת את החברה הישראלית לדתיים וחילוניים. לחברה הישראלית נטייה חזקה למסורת, וככל שהדבר נוגע לשמירת מצוות קיים רצף מה"מקפידים לשמור" מצוות ועד ה"כלל לא שומרים" ולא הפרדה חדה בין מיעוט דתי לרוב חילוני. יהודי ישראל מרגישים מחוייבות רבה לאופייה היהודי של החברה הישראלית, הם מאמינים שיש לכבד את המסורת בחיים הציבוריים".
על סקר זה הגיבה העיתונאית אורית שוחט: "מתברר שגזיזת הפיאות לא הצליחה. היהודים מרגישים שהמסורת היהודית היא הגורם המאחד אותם וגורם לכך שהם חיים דווקא בארץ. מדובר ברוב גדול מאוד המרגיש כך, אי אפשר לדבר על חילוניות ישראלית. דווקא החילוניים בהכרה הם מיעוט קטן." ("הארץ", 28.12.93).
ומה תאמר על סקר עדכני שנערך לאחרונה ע''י הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (והם לא חשודים כדתיים...):
בסקר האחרון (4) של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אשר פורסם ב - 2 לספטמבר 2003, נמצא כי באוכלוסיה המבוגרת בני 20 ומעלה, התפלגות מידת הדתיות לפי הגדרה עצמית היא כדלקמן:
חרדי - 6%, דתי - 10%, מסורתי/דתי - 13%, מסורתי לא דתי - 29%, חילוני/לא דתי- 43%. במילים אחרות: 57% ומעלה מהאוכלוסייה היהודית המבוגרת, הם שומרי דת ומסורת.
הסקר אינו כולל נוער וילדים, אחרת על פי ממוצעי הילודה בקבוצות הנ''ל נקבל תמונה ברורה הרבה יותר: חרדי - 11%, דתי - 13%, מסורתי דתי - 15%, מסורתי לא דתי - 28%, חילוני/לא דתי רק - 33%. במילים אחרות: 67% ומעלה (דהיינו שני שליש) מהאוכלוסייה היהודית הכוללת - שומרי דת ומסורת.
(4) הסקר החברתי נערך על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בחודשים ינואר 2002- דצמבר 2002, בהזמנת אגף התקציבים במשרד האוצר. במסגרתו רואיינו קרוב ל7,000- איש בני 20 ומעלה בכל רחבי הארץ, המייצגים כ – 4 מיליון איש בגילים אלה (לא כולל תושבים ערבים במזרח ירושלים, ולא כולל דיירי מוסדות).
תתפלא שהמגדירים את עצמם כלא דתיים או חילונים הם רק שליש!
לאחר סקירות אלה, האם ניתן לטעון שקומץ דתיים כופה את דעתו ודתו על העם? או שמא קומץ אנשי התקשורת הם הכופים את דעתם על העם? זו הסיבה שאנשי התקשורת מכונים בפי רבים אנשי "תשקורת" - מלשון שקר, הם בעצם יוצרים רושם שקרי לגבי המציאות, ומציגים לציבור הרחב נתונים מסולפים רבים ועובדות שקריות.
נקודה נוספת שרציתי לומר לך בקשר לכפייה הדתית:
ד) רוב החוקים הדתיים נחקקו על ידי המחוקק החילוני (רובם על ידי ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון) במטרה להצדיק את שמה של המדינה - ''מדינת ישראל'' כמדינת היהודים (5).
(5) ועדת פיל דנה בשנת תרצ"ז (1937) ב"תכנית החלוקה" של ארץ ישראל. דוד בן גוריון נשאל על ידי יושב ראש הוועדה הלורד פיל , אם ברשותו קושאן (שטר בעלות) המוכיח שעם ישראל הוא בעל הבית של ארץ ישראל. בן גוריון נטל את התנ"ך שהיה מונח על השולחן ואמר: "רבותי,זה הקושאן שלנו על ארץ ישראל. מסמך לא פחות חשוב מפיסת נייר עליו חתום פקיד הטאבו. זהו מסמך הכתוב בספר הספרים, ובו ניתנה הארץ לאבי האומה- אברהם אבינו." (מנוף, חוברת דת ומדינה פרק ט' עמוד 22)
הלא איזה זכות יש לנו היהודים על ארץ ישראל, אם לא בזכות התורה? הרי הערבים גרים כאן לפנינו, כבר מספר דורות, ורובנו עלינו לארץ ישראל רק בעשורים האחרונים!
מיד לאחר קום המדינה, הכריז דוד בן גוריון בעצרת האו"ם שלפי התורה, שמדינת ישראל שייכת לעם היהודי. ואפילו הביא ציטוט מרש''י בראשית: "שאם יאמרו אומות העולם לישראל - ליסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים, הם אומרים להם: כל הארץ של הקב''ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".
דרך אגב, גם דוד בן גוריון למרות חילוניותו אירגן אחת לשנה במדרשת שדה בוקר שבנגב, כנס מקראי שבו במשך ימים רצופים, דנו כל המוזמנים בסוגיות מהמקרא. וזה שוב מביא אותנו לעובדה שמי שמשניא את תורת ישראל ואת שמם של נושאי לפיד התורה, הינם לא יותר מאשר קומץ תקשורתנים שמאלנים.
רוני, רציתי להעלות נקודה נוספת שחשוב שתדע:
ה) בעשור האחרון לא נחקק שום חוק דתי חדש (רק תיקון חוק דתי כאשר נפרץ הסטאטוס קוו על ידי בג"ץ).
יתירה מזאת, לדברי פרופ' יובל שטייניץ (מרצה בכיר לפילוסופיה): "רוב הסוציולוגים בישראל אומרים כי מבחינת הסטאטוס-קוו בין דתיים לחילוניים, בטווח של 30-20 השנה האחרונות הכיוון הוא הפוך - מדינת ישראל הופכת חילונית יותר ויותר". ("זמן תל אביב", 8.5.98).
רוני: אז אולי תסביר לי, למה אני לא מרגיש שהמדינה הופכת ליותר ויותר חילונית?
משה: יש כאלה שאומרים שאם נתחשב בילודה הברוכה של המשפחות החרדיות לדבר ה', ובאחוזי הילודה הדלילים של המשפחות הרחוקות מתורה ומצוות, נוכל לנבא שלא ירחק היום בו החרדים לדבר ה' יהוו את רוב האוכלוסיה במדינת ישראל, אך הכל, בתנאי שלא יעלו כל כך הרבה גויים לארץ הקודש, במטרה לעבות את השורות.
אך לשאלתך: למה אתה לא מרגיש שהמדינה הופכת ליותר ויותר חילונית? יש לי לומר לך 2 סיבות.
סיבה ראשונה:
שהתקשורת לא נותנת לך להרגיש כך, התקשורת תדאג להביא לך את הח''כים הידועים, אשר ירעישו על כל "פיפס" קטן את כל אשר נראה להם שנשאר קשור כאן לדת, הם אף ישננו לך שוב ושוב את אותן טענות ודוגמאות אחדות. מאחר שאין להם 500 דוגמאות של כפייה דתית אזי הם לוקחים 5 דוגמאות שבאמצעותם הם יכולים להדגים שכאילו יש כפיה דתית, ועל 5 הדוגמאות הללו הם חוזרים 100 פעמים, כדי שהשומע יחשוב שיש להם בעצם לפחות 500 דוגמאות על הכפייה הדתית, והשומע והצופה אפילו יקבלו את הרושם שהנה המדינה ''נכבשת'' בסערה על ידי הדתיים.
סיבה שנייה היא:
שאתה לא מרגיש שהמדינה הופכת להיות יותר ויותר חילונית, כי אתה וכל חילוני אחר נמצאים באותו תהליך, גם הילד שלך יהיה יותר חילוני ממך, אם לא יקרה נס ואתה תתחיל באורח מודע ללכת כנגד העדר המושפע מהחינוך הממלכתי החילוני והתקשורת הכללית. כל ילד היום גדל באווירה יותר מרוחקת מהיהדות ומהערכים עליהם גדלו הוריו, וממילא הוא שם לב פחות לסממנים היהודיים הנעלמים מהעם היהודי במדינת ישראל. ולכן הוא מקבל בטבעיות או בחוסר אכפתיות כל ירידה בצביון היהודי של המדינה.
רוני: אני לא מרגיש בירידה כזו, אבל אשמח אם תביא לי דוגמאות ספציפיות של פגיעה וירידה בדת במדינה בשנים האחרונות.
משה: בסדר רוני, בוא נשווה את המצב מלפני 20-15 שנה למצב כיום:
1. עסקים בשבת: פעם הכול היה סגור, היום פתוחים מרכזי קניות בקיבוצים, פיצוציות, ומקומות נוספים.
2. בתי קולנוע בערב שבת: פעם הכול היה סגור, היום הרוב פתוח.
3. מסעדות בערב שבת ובשבת: היום הרבה יותר מבעבר. (כנ"ל בתשעה באב!).
4. בשר טרף ובשר חזיר: היום קל בהרבה להשיג מאשר בעבר.
5. חמץ בפסח: פעם נסעו ליפו לקנות פיתות, היום קל להשיג כמעט בכל סופרמרקט.
6. תחבורה ציבורית בשבת: היום ההקפדה על עניין "צאת השבת" היא
הרבה יותר חלשה ולא נאכפת כלל.
7. טלוויזיה בשבת: עד 1992 הטלויזיה שידרה בשבת רק משעה-4 אחה"צ, היום היא משדרת במשך כל השבת, כולל פרסומות מסחריות בשבת.
8. יחס להומוסקסואלים: עד 1988 יחסים חד-מיניים היו עבירה פלילית, היום המדינה מכירה בזוגות חד-מיניים לצורך הטבות כלכליות, וגופים ציבוריים מממנים מצעדי "גאווה" (מכספי העם!), כאשר הומוסקסואליות היא למעשה עבירה חמורה ומפורשת הנוגדת את הכתוב בתורה! בספר ויקרא פרק י''ח, פסוק כ''ב כתובה מצוות לא-תעשה מפורשת: "ואת זכר לא תשכב משכבי אשה, תועבה היא"!
9. נישואין שלא על פי ההלכה היהודית (נישואין אזרחיים): היום המדינה מכירה בקלות רבה בנישואין כאלה הנערכים בחו"ל מאשר בעבר.
10. מתירנות כללית בתקשורת ובפרהסיה: התדרדרה מאוד בשנים האחרונות.
11. יחס התקשורת והאליטה לדת: הורע מאוד בשנים האחרונות. אמצעי התקשורת עסוקים בהסתה אנטי-דתית חריפה, ואף נבחרה ועלתה לשלטון מפלגה שכל תכליתה היא שנאת הדת.
12. בממשלה הוחלט לפרק את משרד הדתות ולהפחית בצורה דרסטית את שירותי הדת, ומשרד הפנים (המנוהל על ידי מפלגת "שינוי" הנושאת את דגל שנאת הדת) יקבע כמה שירותי דת יינתנו לציבור בכל רשות מקומית. (זה כמו לתת לקומוניסט לפקח על הקפיטליסטים ולדאוג לצרכיהם... או אם תרצה עוד דוגמא: זה כמו לתת ליבואני חזיר לפקח על כשרות הבשר המיובא...).
רוני: משה, אולי זה בעצם רצון העם, אולי העם לא מעוניין בצביון יהודי למדינה? ובכך נגרמת הירידה בצביון היהודי של המדינה, אז על מה יש לך להלין?
משה: רוני, המגמה בעם היא חלוקה לשתי קבוצות עיקריות, הקבוצה הקשורה למסורת ישראל, והקבוצה השנייה היא בכיוון של התנתקות ממסורת העבר ונסיון הפיכת מדינת ישראל למדינה ללא זהות יהודית, כפי שנוכחת מהסקרים שהבאתי לך לעיל: שהציבור המעוניין להתנתק מהעבר ומגדיר את עצמו חילוני הוא יותר קטן מהציבור הקשור למסורת ישראל.
אם תשים לב הרבה מהדוגמאות שהבאתי לך הם לא חילון שנובע מהעם אלא נטייה לחילוניות שנובעת מחוקי המדינה ומוסדותיה ומאי-אכיפה של חוקים הקשורים בדת, על ידי הרשות השופטת והמבצעת של המדינה.
ממילא, הסיבה לחילוניזציה המהירה של המדינה בעשורים האחרונים אינה "רצון העם" אלא היא תוצאה מכך שהחילונים המיליטנטים (הקיצונים) מיוצגים בעודף בממסדים המשפיעים (תקשורת, מערכת משפטית, שירות המדינה, אקדמיה, כלכלה, וכו´). קח לך דוגמא מייצגת: בג"ץ היום מתפקד כמעט כמו סניף של "שינוי", ואין להתעלם מהעובדה שבג''ץ הוא בעצם הפוסק האחרון לכלל העם בכל דבר ועניין.
כדי להראות לך איך מתנהגת המערכת המשפטית, מה דעתך רוני, על החלטה של שופטת בית הדין האיזורי לעבודה בת"א, לפיה השבת נכנסת רק ביום ששי בחצות הלילה?
להלן הכתבה:
בספטמבר 2000 הגיש משרד העבודה והרווחה כתב אישום נגד בעל קיוסק שהפעיל את חנותו ביום שישי בשעה עשר בלילה, בניגוד ל"חוק שעות עבודה ומנוחה".
שופטת בית הדין לענייני עבודה בתל אביב, שרה מאירי, החליטה לבטל את כתב האישום וקבעה כי "אין החוק מגדיר מהו "יום" אלא רק מהו "יום עבודה". בהיעדר הגדרה יש להחיל הגדרת "יום": מחצות הלילה עד חצות הלילה שלאחריו. משהוגדר "יום" כמתחיל מחצות הלילה, וכשבפנינו עבירה שנטען כי התרחשה בשעה 22:10 ביום שישי בלילה - ממילא אין מדובר ביום השבת" (ידיעות אחרונות).
מעניין שבפסק דין שלה, השופטת לא העירה שלפי אותו הגיון: השבת מסתיימת רק במוצאי שבת בחצות הלילה, ועל כן יש לאסור פעילות מסחרית במוצאי שבת. (טוב... הרי כל הרעיון היה עיוות סלקטיבי של החוק רק על מנת לזכות נאשם חילוני.)
וכדי שלא נחשוב שהשופטת צודקת, אז לידיעתך בחוק שעות עבודה ומנוחה בסעיף 6 ישנה הפרדה מפורשת בין יהודי לשאינו יהודי - כלומר: מדובר על יום מנוחה במשמעותו הדתית.
אם נשים לב נראה שלקראת סוף החוק מדובר על שעות המנוחה השבועית בתחבורה, בקולנוע ובדואר... ושם מוזכרות 25 שעות מנוחה. לא 24 אלא 25 שעות! מה ההגיון בכך?... ברור שזה נובע מכך שהשבת הדתית נמשכת 25 שעות. כלומר: ברור שהמחוקק התכוון לשבת במשמעותה ההלכתית, ופסק דינה של השופטת היה עיוות של לשון החוק ושל רוחו. ולדעתי זה כמובן מטעמים אנטי-דתיים. זה רק דוגמא אחת מתוך רבות, אז אם השופטים פוסקים כך, מה הפלא שהפרקטיקה בארץ זזה כל הזמן לטובת החילונים? (מרכזי קניות בקיבוצים לדוגמא).
אז לסיכום הירידה בצביון היהודי אינה בגלל רצון העם, אלא בגלל רצון האליטה החילונית, שהשתלטה על מוקדי הכוח וההשפעה במדינה.
נקודות נוספת בקשר לטענות בעניין הכפייה הדתית:
1) בנימה אישית אומר שמאוד כואב לי הניסיון לקרוע מהמדינה והעם את השרידים האחרונים של סממני היהדות שנשארו.
במשך כל הדורות, בנדודים, בסבל וברדיפות ייחלו היהודים לעלות לארץ ישראל, שיתאפשר להם לקיים מצוות ללא הפרעות ולקיים חברה המבוססת על תורת ישראל. בכל הדורות, יהודים היו מוכנים למסור את נפשם על התורה, השבת... העדיפו למות – רק לא לחלל שבת... רק ע''י התורה והמצוות העבירו היהודים את לפיד היהדות מדור לדור ועד לדורנו אנו. ללא שמירת מצוות התורה, עם ישראל כבר מזמן לא היה קיים יותר, ובמיוחד לאור ההתבוללות העצומה של היהודים בעולם. והנה מקימים פה מדינה אשר משילה מעליה את השרידים האחרונים של מדינה יהודית. זה כואב, עצוב וכפי שאסביר להלן גם פוגע בחוסן הנפשי של העם ובכוח המשיכה של העלייה היהודית מחו''ל, וכן בהזדהות ובתמיכת יהודי העולם. ככל שהמדינה תהיה פחות יהודית באופייה, כך התורמים והתומכים המעוניינים לחזק ולהזדהות עם המדינה כמדינה יהודית, יתרמו ויתמכו פחות. אין ספק שיכוונו את תרומתם ותמיכתם למקומות יהודיים יותר.
2) הרב אלימלך בר שאול ז"ל אומר: צריך לדעת שמדינת ישראל שונה מכל מדינה אחרת בעולם בשני דברים יסודיים:
א) השם "ישראל" שנטלה לעצמה.
ב) אזרחיה הם מיעוט של העם שאליו מתייחסת המדינה. (דהיינו רוב עם ישראל הם בגולה ועדיין לא עלו לארץ).
כאשר נטלה המדינה עצמה את השם "ישראל", קיבלה על עצמה אחריות גדולה וכבדה כלפי התוכן המקורי-היסטורי של המושג ישראל.
ואם מדינת - ישראל רוצה להיות ראויה לשאת את שמה הגדול, ולא לרוקנו מתוכנו המקורי-ההיסטורי או סתם לזייפו, ודאי שהיא חייבת לדאוג ולעשות למען שמירתו וטיפוחו של הצביון הלאומי ההיסטורי של עם ישראל, על ידי קביעת מסכת יחסים ונימוסים ומינהגים בעלי אופי יהודי-ישראלי מקורי, שרישומם יהיה ניכר בעיקר בכל ענפי החיים הציבוריים במדינה.
זאת ועוד: אין לך מדינה כיום שאינה רואה לחובה לה לדאוג ולעשות למען הצביון הלאומי של כלל-אזרחיה, על ידי קביעת מסכת יחסים ונימוסים ומנהגים בעלי אופי מיוחד, שרישומם יהיה ניכר בעיקר בחיים הציבוריים. ואף כאן קובעת דעת הרוב, הנשענת על שיטת המסורת ההיסטורית של עם-המדינה.
ולכן הן לא יתכן להעלות על הדעת שתקום מדינה של יהודים בארץ ההיסטורית שלהם, ותיטול לעצמה את השם ההיסטורי המקודש "ישראל" - ותרשה לעצמה להתכחש לשם ישראל ותוכנו, עד כדי התנערות מכל התוכן הלאומי ההיסטורי של העם. הן זה יהיה הנורא מכל הזיופים שנעשו אי-פעם בעולם. (הרב אלימלך בר שאול, אל המקורות א' עמוד 225).
רוני, לפי דברי הרב אלימלך בר שאול: השם "ישראל" מייצג תוכן מקורי-היסטורי, וזהו שם גדול - אוכל רק להדגים לך את המעט שבמעט לגבי משמעות השם "ישראל", קדושתו ומהותו.
השם "ישראל" הוא באמת שם גדול! הוא מכיל בתוכו עולם מלא (כמו כל שם בלשון הקודש: לדוגמא: משה אשר מָשָה (הוציא) את עם ישראל ממצרים, משה בהיפוך אותיות = השם, משה רבינו בג ימטריה = 613 = תרי''ג מצוות התורה וכו' – וזה נושא לדיון אחר):
"ישראל" – שרו של הא-ל בכבודו ובעצמו, "כי שרית עם אלקים ואנשים ותוכל".
"ישראל" - השם ישראל כולל בתוכו את כל אבות האומה והאמהות, את מקור היהדות:
יצחק, יעקב, שרה, רבקה, רחל, אברהם, לאה.
עם ישראל כולו הם צאצאי האבות והאמהות:
ישראל = 3 אבות ו – 4 אמהות, כלומר:
האבות: בָּשם אברהם – 5 אותיות, יצחק – 4 אותיות, יעקב – 4 אותיות.
סה''כ האותיות בשמות האבות: 13 (5+4+4).
האמהות: בָּשם שרה – 3 אותיות, רבקה – 4 אותיות, רחל – 3 אותיות, לאה – 3 אותיות. סה''כ האותיות בשמות האמהות: 13 (3+4+3+3).
האבות 13 אותיות + האמהות 13 אותיות , 13+13 = 26 = שם ה' יתברך = ה-ו-י-ה = 26 (שם ה-ו-י-ה = 5+6+10+5 = 26).
ישראל – בני בכורי, עם קדוש לה', עם הבחירה, עם סגולה - "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹקיךָ, בְּךָ בָּחַר ה' אֱלֹקיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה (דברים פרק ז' פסוק ו').
אנחנו עם ישראל יהודים, וכי מדוע אנו נקראים בשם: יהודים?
כל יהודי – נקרא בעצם על שם יהודה בן יעקב אבינו, יהודה הוא אשר נבחר ע''י הקב''ה למלך על כל ישראל לנצח. מלך המשיח יהיה מצאצאי שבט יהודה, כלומר מבית דוד המלך אשר היה משבט יהודה, בנו של ישראל אבינו. מדהים לגלות כיצד הכל מתחבר: האות ד' של דוד נמצאת באמצע שם (השם) ה-ו-י-ה ונותנת לנו את השם יהודה.
ומכאן גם אפשר ללמוד שהקב''ה עִם כל יהודי, כיון ששם ה' נמצא בתוך השם יהודה, והרי אנחנו יהודים על שם יהודה.
יהודה אותיות הודיה, ומלשון הודיה – לאה אמנו הודתה לה' על עוד בן שנתן לה הקב''ה, בן רביעי ליעקב אבינו, כפי שגם האות ד' בשם יהודה - היא האות רביעית.
אנו קרויים יהודים, ומהות היהודי היא ההודיה לה'.
יהודה - זהו גם שמו של חבל ארץ בארץ ישראל, הקרוי על שם יהודה בן ישראל (יעקב) אבינו, שאנו היהודים קרויים על שמו.
האבסורד הגדול בימינו, שבחבל יהודה שהוא לכל הדעות (וכשמו כן הוא) חבל של היהודים (שהרי הכינוי יהודים - בא מיהודה בנו של ישראל), בחבל יהודה של היהודים, שוכנים כיום ערבים פלסטינאים, הטוענים לריבונות על שטחי חבל יהודה בן ישראל. האם הפלסטינאים הם יהודים? מה להם ולחבל יהודה, של היהודים? מה פשר העיוורון הזה של הערבים והגויים והערב רבאשר בינינו? הערבים אפילו לא שינו מעולם את שם חבל הארץ הזה, בו מלך דוד מלך ישראל משבט יהודה על שבט יהודה ואחר כך על כל ישראל בירושלים. האם עדיין נותר ספק כלשהו, למי באמת שייך חבל יהודה – על שם יהודה בן ישראל (יעקב) אבינו? (שולמית גד – מנפלאות לשון הקודש).
3) כל אדם אוהב להרגיש ייחודי, זה מפתח בו בטחון וערך עצמי. ככל שהאדם ירגיש את ייחודיותו, כך יהיה יותר נטוע במקומו ולא תלוש ונע ונד לכל רוח מצויה.
עניין זה תקף גם במישור הלאומי, לכל עם יש את הייחודיות שלו את השורשים הלאומיים ההיסטוריים שלו וככל שנתכחש לעבר ולהיסטוריה שלנו, כך הצעירים שלנו ירגישו יותר תלושים ומרוחקים וחסרי זהות ייחודית.
אחר כך מדברים בדאגה על ממדי הירידה של הצעירים מהארץ, אשר רק גוברים משנה לשנה, הנתונים מספרים על עשרות אלפי מטיילים ישראלים שרבים מהם מעדיפים להשאר בניכר ולא לחזור לארץ, תוכל לראות אותם בכל אירופה, בכל אמריקה, במזרח הרחוק, ביבשת אוסטרליה הרחוקה... ולמה? למה אנחנו ממשיכים להיות עם נודד? הרי בנינו לנו מדינה, אז מה יש לחפש בארצות הניכר?
רוני: מכל מדינה יוצאים לטייל ברחבי העולם, בכל מקום שתבקר בעולם יש תיירים מכל הסוגים והמינים, אז למה אתה מסיק מסקנות דווקא מהמטיילים הישראלים?
משה: אין מדינה בעולם ש-10% מאזרחיה עוזבים אותה בתקופת החופשות והחגים, האם זה לא אומר לך משהו? מאז קום המדינה ירדו כמיליון ישראלים דהיינו כ- 20% ממספר אזרחי המדינה, האם ידוע לך על מדינה כזו בעולם? אחוז היהודים בכתות המיסטיות בארה"ב ובמזרח הרחוק הוא מעבר לכל פרופורציה מבחינת אחוז היהודים בעולם, אז מה יש לנו לחפש שם?
התשובה היא: שהרבה מהצעירים שלנו מחפשים בעצם זהות, הם לא מרגישים זהות עם מה שיש להם כאן, הם מרגישים תלושים ומחפשים, כיון שבארץ לא טורחים ליידע אותם איזה זכות נפלה בחלקם להיות יהודים, איזו זכות לחיות בארץ הקודש, ארץ שהיא משאת נפשם של רוב תושבי התבל, פרט לישראלי המחפש בעצם את עצמו בארצות הנכר, כשהכל כאן, רק להושיט יד ולקטוף.
לא לחינם אומר פתגם חכם: "מי שלא יודע להגיד שלי, לא יודע להגיד אני''. מי שלא יודע מה הוא, מי הוא, מה שייך לו ועד כמה זה חשוב - הוא לא יודע את הזהות שלו את המהות והייחודיות שלו בתור יהודי.
בחדשות ברדיו ב - 25/7/03 דווחו על 2000 ישראלים החוזרים לארץ מהמזרח הרחוק מידי שנה, עם מחלות נפש!
מה הפלא? הרי מסתירים מהם את הזהות היהודית, את מה ששייך להם באמת - את המסורת היהודית, לא רוצים אפילו שהם ב''מקרה'' יתקלו בה ברשות הרבים ("כפייה" דתית...) אז מה הפלא שהאחים שלנו מחפשים את עצמם ואת זהותם בארצות זרות ומוזרות?!
שמירת המסורת היהודית במידה מסויימת בחיים הציבוריים, היא תזכורת מינימאלית להיותנו יהודים והיא מזכירה ומעוררת את הייחודיות של העם היהודי וגורמת להרגשת זהות יהודית ישראלית.
רוני, רציתי להביא לך קטע מתוך מאמרו של שמואל שניצר - העורך לשעבר של העיתון "מעריב", וכך הוא כותב:
"לחילון הגמור יש מחיר. ומי שחותר אליו, צריך להיות מוכן לשלמו... מי שדוגל בחילון גמור, איננו סבור שאפשר לקיים את העם היהודי, גם אם ממירים את אורחותיו הישנים במערכת אמונות מודרנית יותר. הוא פשוט סבור, שאין צורך לקיים את העם היהודי.
לדעתו, מיצו היהודים את תפקידם בעולם, בימים שבהם היו עדה דתית, ועכשיו אין להם עוד מה לעשות בעולם.
הסכנה היחידה הנשקפת כאן היא, שהאדם הדמוקרטי החדש, שהשתחרר מכבלי העבר, ישאל את עצמו: למה עליו לשבת בארץ-ישראל דווקא? אם הדמוקרטיה היא אידיאל, יש דמוקרטיות יותר משוכללות מן הישראלית. ואם הקידמה וזכויות-הפרט הן אמות-המידה היחידות שיש להן עדיין תוקף, איזו סיבה יש לאדם צעיר למסור את נפשו על קיומה של המדינה, שהיא בסך הכל עוד ארץ דמוקרטית אחת, אבל פחות טובה מרובן?
אני חושש, שבסופה של הדרך הזאת, נמצא את עצמנו גלמודים מאד בעולם, המגלה דבקות עקשנית בעברו ובמורשתו התרבותית.
שום עם איננו סבור, שמפני שהוא דוגל בדמוקרטיה, אין לו צורך בזהות לאומית משלו, ואין לו חפץ בנכסי עברו.
כבודה של הדמוקרטיה במקומה מונח. היא פותרת בעיות רבות, בתחום הפוליטי - ללא צל של ספק. אבל אין בפיה תשובה על השאלה מי אנחנו?
ומתוך מה צמחנו? ולאן תוליך אותנו דרכנו המיוחדת?
על אלה נצטרך לתת תשובות יהודיות, בלבטים קשים ובוויכוחים סוערים אם קיומנו וייחודנו יקרים לנו".
רוני: משה, תשמע, העלית בפני נקודות למחשבה, אני אחשוב על מה שאמרת. אני אמנם לא אומר שאני מסכים עם כל מה שאמרת, אבל אשמח אם תפרט גם לגבי הנושאים שהעליתי בפניך.
הייתי רוצה שנדון על כל נושא בנפרד, למרות שבזכות הנקודות שהעלית, הבנתי מעט יותר את חשיבות השמירה על הצביון היהודי במדינת ישראל.