אור ברסלב
מי נגד מי - דו שיח חרדי-חילוני הסתגרות החרדים בשכונות נפרדות והאם החרדים תורמים לחברה?

מי נגד מי - דו שיח חרדי-חילוני

הסתגרות החרדים בשכונות נפרדות והאם החרדים תורמים לחברה?

ה"אלימות" החרדית

משה: אסביר לך בכמה נקודות: האם חשבת פעם מדוע אנשים יחידים המנסים לעשות דיאטה, מצליחים הרבה פחות מקבוצות שומרי משקל?

אחת הסיבות להצלחת קבוצות שומרי משקל, אינה רק בגלל שיטת הדיאטה אלא גם בשל החיזוק והתמיכה החברתית לה זוכים חברי הקבוצה (כנ''ל לגבי קבוצות גמילה מעישון וכד').

כמה פעמים עשית משהו, שידעת שהוא אינו טוב עבורך, אך עשית בגלל הסביבה, החברים, החברה?

כאשר מערכת הערכים והאמונות שלך שונה ממערכת הערכים והאמונות של סביבתך, אתה נדרש למלחמה תמידית וחי עם קונפליקטים, בין הלחץ החברתי לבין ההכרה שלך באמת, שבה אתה מאמין. לא כל אדם יכול להחזיק מעמד במלחמה התמידית הזו. ובמיוחד לא כל נער ונערה יכולים להחזיק מעמד בקונפליקטים הללו.

כל אחד יכול לראות לאן מגיעים בדרך חיים ללא אמונה בבורא וביהדות. דרך חיים שכזו עלולה להשחית את תמימותם היהודית של בני הנוער, ולכן משתדלים לגדל את הנוער באווירה שונה, בין אם זה חינוך שונה בבתי הספר ובין אם זה בדאגה לאווירה מתאימה ברחוב ובסביבת השכנים והשכונה.

רוני: האם החרדים כל כך לא חזקים באמונתם, עד כדי לא לתת אמון בנוער, ולא לסמוך על חוש הביקורת של הנוער שבאמת לא יושפע?

משה: הפיקח יודע איך לצאת מבעיה אך נכנס אליה, אבל החכם יודע איך לא להיכנס אליה בכלל...

גם אנשים עם ''אמונה חזקה'' שעוגת קצפת מזיקה להם לבריאות ו''שוברת'' להם את הדיאטה, יעדיפו בכל זאת להימנע מלהיתקל בעוגת קצפת.

אנשים שהחליטו להפסיק לעשן מתוך הכרה וידיעה שסיגריות הורסות את הבריאות שלהם, יעדיפו להימנע מלהיתקל בחפיסת סיגריות, או בסביבה של מעשנים.

גם אדם בעל אמונה חזקה יכול להחליק ולא להתגבר על נטיותיו השליליות, למרות אמונתו החזקה בבורא העולם. השאלה היא, למה לתת לו להיתקל בניסיונות? מדוע לתת לו לחיות עם ניסיונות תמידיים, שאם יכשל בהם יגרם לו נזק?

חוש הביקורת נבנה ומתפתח על ידי הדרכה של אנשים עם יותר נסיון מאיתנו, על ידי רבנים ומדריכים המעוניינים בטובתנו, ולא על ידי חשיפת בני הנוער לניסיונות במטרה ש"יתחסנו" מעצמם - דרך שהיא מסוכנת והסתכלות תמימה על החיים במקרה הטוב, או עצלנות ההורים לפקח על ילדיהם במקרה הרע.

רוני: אם אתם באמת אוהבים אותנו החילונים, אז מן הראוי היה שכן תתערבו בשכונות החילוניות, על מנת להשפיע ולשמור על הגחלת היהודית.

משה: אענה לך מספר תשובות: כיוון שאנחנו אוהבים את עם ישראל, אנחנו מגדלים את בני הנוער בחממה, כדי שלאחר שיתחסנו ויתחזקו יוכלו גם לשמש בתור משפיעים, כמו למשל: רב עיר או שכונה, מחנך, מוסר שיעורי תורה עובד עבודת כפיים. עד אז שיגדלו בחממה, ללא ההשפעה המתירנית של התרבות המערבית הפושטת את הרגל.

כשחקלאי רוצה לגדל תוצרת משובחת הוא מגדל אותה בחממה, על מנת שלתוצרת לא יזיקו החרקים שמחוץ לחממה. ואז, ברבות הימים כשהצמח כבר גדל ושורשיו וענפיו חזקים, יוכל החקלאי להוציאו מהחממה ולתת לו להתמודד עם כל החרקים שמחוץ לחממה. ובתור זן משובח – גם להשפיע וליצור זרעים חדשים ומשובחים.

רוני, שאלת למה החרדים לא גרים בשכונות החילוניות. העובדה היא שגרים בשכונות חילוניות כשזה מתאפשר, ישנם מקומות בהם חלק מהציבור עושה מאמץ שחרדים לא יבואו לגור בשכונתו, מנסים למנוע מהם פתיחת בתי ספר, גנים תורניים וכדומה.

דבר נוסף, ישנם אנשים מיוחדים שבהדרכה ועידוד של רבניהם, יוצאים אל העם, עוברים להתגורר בשכונות חילוניות, מארגנים שם שיעורי תורה ומקימים מפעלי חסד. כמעט בכל עיר וישוב תוכל למצוא בתי חב''ד המשתדלים לפעול בחסד ועזרה לעם ישראל, גם בגשמיות וגם ברוחניות. בתי תמחוי רבים נפתחו לצד בתי חב"ד ועוד פעילויות חסד רבות.

פתגם יפה אומר: בכל מקום בעולם, ואפילו הנידח ביותר, תוכל למצוא 2 דברים: קוקה קולה, ובית חב"ד.

ברחבי העולם כ- 1500 סניפי חב"ד, שם דואגים לשמירת זהותם היהודית של היהודים באזור מגוריהם, גם של הרחוקים ביותר, משתפים אותם בחגי ישראל, ודואגים להם לחינוך יהודי ולעזרה קהילתית בתחום החומרי והרוחני.

זה רק מוכיח לך, כמה איכפת לחרדים מהציבור החילוני ומעם ישראל כולו.

רוני: ומה יש לך לענות על כך שהחרדים הם אגואיסטים?

משה: אולי לא ידעת, אך הציבור החרדי מפעיל מערך רחב מאד של ארגוני חסד, התומכים ומסייעים לכלל, החל מרגע הולדת התינוק, ועד להבדיל, סידורי לוויה ואמירת קדיש לעילוי נשמת נפטרים.

מערך החסד עוזר לגילאים 120 – 0 בכל תחומי החיים. אך על כך לא יספרו לך בתקשורת. לא יפרטו על הארגונים הדואגים למזון וציוד בסיסי למשפחות במצוקה, גמחי''ם המלווים כסף ללא ריבית, בתי תמחוי, ארגוני סעד רפואיים כמו "יד שרה", "עזרה למרפא" ו"עזר מציון" המגישים סיוע לחולים, ומשאילים ציוד רפואי לכל דורש – חינם אין כסף. מאפשרים ייעוץ רפואי והדרכה, הטסת חולים לטיפולים מסובכים בחו"ל... והכל ללא תמורה.

האם שמעת פעם על הגמ"חים המופעלים בכל שכונה חרדית?

גמ''ח (גמילות חסדים) - הוא מפעל קטן של חסד שמשפחות חרדיות פותחות בביתן. ישנם אין ספור גמ"חים לאין ספור מוצרים ותחומים שהאדם "נתקע" ונזקק להם... נתקעת ללא מוצץ והחנויות כבר סגורות - פנה לגמ''ח מוצצים, נתקעת ללא מטרנה - פנה לגמ''ח להשאלת מטרנה. יש ארוע משפחתי וחסר לך כסאות, פלטות לשבת, שמיכות, מזרונים ועוד - פנה לגמ''ח המיועד לכך. אתה סובל מכאב ראש, כאב שיניים, האקמול אזל, בית המרקחת סגור - פנה לגמ''ח תרופות. נולד לך תינוק במזל טוב - פנה לגמ''ח עריסות וישאילו לך עריסה למשך חצי שנה ויותר.

ישנם מאות סוגי גמ"חים שלא חלמת עליהם, עד כדי כך, שגם "דפי זהב" הכניסו את מספרי הטלפונים ורשימת הגמ''חים בבני ברק לספר הטלפונים של דפי זהב.

כעת רוני, מי שמפעיל גמ''חים דואג לעצמו או לאחרים? מפעילי הגמ''חים הם אנשים חרדים, האם החרדים עדיין נראים לך כל כך אגואיסטים?

רוני: משה תשמע, נהנתי לשמוע את הפירוט המעניין של ארגוני החסד והגמ''חים שלכם, אבל אתם ודאי דואגים לציבור שלכם בלבד ולסביבתכם המצומצמת, וזה כן מראה על אגואיסטיות מסוימת.

משה: ראשית: עצם העובדה שמפעלי גמ''ח כאלה פועלים חינם, רק מראה לך כי החרדים אינם דואגים אך ורק לעצמם, אלא גם לסביבה שלהם.

דבר שני: הגמ''חים להשאלה פתוחים לכל אדם ללא הבדל, בין אם הוא חילוני או דתי, ולמרות שהגמ''חים ממוקמים בדרך כלל בסביבה חרדית, זה לא אומר שהם דואגים רק לחרדים.

דבר שלישי: לפעמים גמח''ים פרטיים בבית, נהפכים למפעל חסד גדולים שכוללים עשרות סניפים בעשרות ערים בארץ, הן בערים החרדיות והן בערים שאינם חרדיות. קח לדוגמא את ארגון "יד שרה" העוסק בהשאלת ציוד רפואי וכו', ארגון "יד שרה" התחיל מגמ''ח ביתי קטן המשאיל מכשירים רפואיים ללא תשלום. הרב אורי לופוליאנסקי (כיום ראש עירית ירושלים) ראה את הצורך בהשאלת ציוד רפואי וקנה מספר מכשירים, לאחר מכן אביו, ר' יעקב ז''ל, מכר את חנותו הקטנה, ובתמורה הכספית הרחיבו ופיתחו את הגמ''ח. כיום, הארגון ההתנדבותי הזה "יד שרה" מספק עזרה ל- 300,00 אנשים בשנה.

לגמ''ח שהחל את פעילות החסד שלו בבית קטן, יש כיום 85 סניפים בכל רחבי הארץ, 250,000 מכשירים רפואיים, 20,000 כסאות גלגלים, 100,000 הסעות לנכים וחולים, 20,000 ארוחות מוכנות לחולים, 25,000 ביקורי בית.

הפעילות שלהם חוסכת למדינה ימי אשפוז בסך 250 מליון דולר בשנה.

זהו בעצם מפעל התנדבותי המקיף 6,000 מתנדבים, אשר הקדישו מזמנם הפרטי 1,250,000 שעות התנדבות בשנה. האם זה אגואיסטיות? האם זה נובע מדאגה לקהילה החרדית בלבד, או מדאגה ואהבה לכלל עם ישראל?

נעבור לארגון חרדי אחר, ארגון ''עזרה למרפא'' המנוהל על ידי הרב פירר, אשר הוא ואגודת "עזרא למרפא" זכו בפרס ישראל, על פעילותם למען הכלל, מכל שכבות הציבור כמובן.

אציג לך מנימוקי חבר השופטים להענקת פרס ישראל:

"הרב פירר כונן ובנה, מערכת סיוע רפואית לחולים מכל גוני הקשת החברתית. זה שנים, מקדיש הרב פירר את כל עתותיו וכוחותיו לגמילות חסד, בהיקף ובגיוון ראויים לציון ובדבקות שאין לה רע.

הוא משמש כתובת נאמנה לכל דורש הנזקק לעזרה רפואית מכל סוג שהוא: מקיים ייעוץ רפואי והכוונה של חולים לטובי המומחים בארץ ובעולם, לרבות סיוע בהטסת החולים למרכזי מרפא ברחבי העולם. מפעיל מערכת של השאלת מכשור רפואי רב ויקר, מסדיר בקביעות ביקורי חולים, שירותי אמבולנסים ואספקת תרופות נדירות. מקיים רשת ענפה של תורמי דם העומדים לרשותו בכל עת, עורך בקביעות קורסים מתקדמים בעזרה ראשונה, מספק טיפול ביתי לחולים במחלות כבדות, ועוסק בפעולות נוספות כיוצא באלה.

הרב פירר הוא אות ומופת באהבת האדם, במסירות הנפש ובמאור הפנים שהוא מעניק לקהל המשחרים לפתחו בכל שעות היממה. פעולתו המתמדת והנמשכת שלא על מנת לקבל פרס, הייתה לשם דבר בפי כל ברחבי הארץ ומחוצה לה. רבבות רבות של בני אדם נזקקו ונזקקים לסיועו ומצאו ומוצאים בו סועד וסומך מסור ונאמן. הרב פירר הוא איש מעלה בפעולותיו שלו, ובמעשים הרבים הנעשים מכוחו למען הפרט ולמען החברה. על כל אלה ראוי הרב פירר לפרס ישראל להתשנ"ז בתחום של מפעל חיים - תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה". על החתום: פרופ' חיים הררי - יו"ר, פרופ' משה בר אשר, הגב' גליה מאור.

האגודה זכתה לפרסי הוקרה רבים, ביניהם פרס יו"ר הכנסת ב - 1990, אות הנשיא ב - 1992, פרס שרת העבודה והרווחה ב - 1994. והשנה זכתה האגודה והעומד בראשה בפרס ישראל. כעדים נאמנים משמשים רבבות החולים, שנעזרו בשירותי האגודה והמתנדבים.

רוני, האם זו דאגה אגואיסטית?

על האגודה החרדית "עזר מציון" כבר שמעת? 40 סניפים ומרכזי פעילות בכל רחבי הארץ, למעלה מ-45,000 חברים ומתנדבים. בשנת 2000 העניקה "עזר מציון" שירות ותמיכה לכ-400,000 איש אשר נזקקו לסיוע.

המתנדבים והמתנדבות פועלים בקשת רחבה של משימות להושיט יד חמה ואוהבת לחולים, קשישים, ילדים חולים ומוגבלים. המתנדבים הרבים מכינים 20,000 מנות חמות, ומחלקים אותם למלווי החולים בבתי החולים.

ומה אומרים על "עזר מציון"?

דבורה איציק, צוות השירות הסוציאלי, 2.5.1999 הסתדרות מדיצינית הדסה: "פעילותכם זאת, נותנת מענה לצורך חשוב ומרכזי אשר שנים רבות לא טופל, מקלה את מצוקתם של החולים והמשפחות ומסייעת לנו בטיפול בהם".

אסתר סמואל, 26.8.1998 בי"ח הרצוג: "הנני רוצה להביע את הערכתי לתרומה הנפלאה שאתם מעניקים לחולים המאושפזים".

ד"ר דניאל ברלוביץ', 7.12.1998 המרכז הרפואי שערי צדק: אני רואה בעבודתכם, ביטוי לפירוש רש"י על הפסוק הראשון של הפרשה (וישלח) "מלאכים ממש".

רון חולדאי, ראש עיריית תל-אביב-יפו, 5.8.1999 : "פעילותה של עמותת "עזר מציון" הנה תרומה אדירה ומבורכת, של מתנדבים, המביאים אור גדול למשפחות רבות. ואנו תושבי תל-אביב-יפו מעריכים זאת מעומק הלב".

רב אלוף שאול מופז, רמטכ"ל צה"ל, 1999: "המפעל הזה "עזר מציון" מחמם את הלבבות של כל עם ישראל. אני יכול רק להצדיע".

יצחק רבין ז"ל, 1995: "אני נתקל ב"עזר מציון" במוקדי עשייה שונים - סיוע לילדים במחלות קשות, לקשישים, תאונות, פיגועים ועוד. הרצון, העקשנות, המסירות וההתמדה הם דוגמא לכולנו".

ד"ר ברוך לוי, יו"ר המועצה הלאומית להתנדבות בישראל, 2001: "המעשה והרוח בתחום ההתנדבות כמו בתחומים אחרים, אינם יכולים לצאת מן הכוח אל הפועל ולהגיע להישגים הנדרשים, ללא מנהיגות יוזמת, מדריכה ומובילה".

פרסים בהם זכתה "עזר מציון":

* בני ברית ישראל 1997

* פרס ראש הממשלה "מגן הילד" תשנ"ה

* קופת חולים כללית 1995

* אות הנשיא למתנדב תשנ"א

* מגן קידום התנדבות בישראל - משרד ראש הממשלה תשס"א

ארגונים אלו ואחרים פועלים עם סניפים באיזורים חרדיים וחילונים כאחד, וכל דאגתם ורצונם: שיהיה טוב לעם ישראל.

רוני, האם הטענה הזו: שהציבור החרדי דואג רק לעצמו, עומדת במבחן המציאות? למרות הפעילויות הרבות של ארגונים אלה בכל רחבי הארץ, הסיקור התקשורתי שלהם הוא דל מאוד, ואומר לך מה הסיבות לכך:

א). כיוון שהארגונים הנ''ל אינם מחפשים או רודפים פרסום וכבוד, וזה חלק מההדרכה שהתורה נותנת לנו, שלא לפרסם כל חסד שעושים. אמנם מובא בגמרא ש"מצוה לפרסם עושי מצווה", כשהמטרה היא חינוכית, כדי שילמדו לחקות את מעשיהם של עושי המצווה. וזו בין היתר, אחת הסיבות לכך שסיפרתי לך על הארגונים הללו.

ב). יש לתקשורת כלל בלתי כתוב: לדווח על דברים שליליים, יותר מאשר על מעשים חיוביים. כלל זה חל עוד יותר, כאשר זה נוגע לציבור החרדי... אז מי אנחנו שנשבור להם את הכלל הנ''ל. אבל ישנם מקרים יוצאים דופן שבהם התקשורת כן מזכירה את עניין החסד והעזרה הקיימים בחברה החרדית.

חוה פנחס כהן, (מעריב 9.4.98): "בעיני התקשורת הישראלית, האדם החרדי הוא אדם חד-ממדי, אדם שמסלול חייו ידוע מראש, סגור בתוך קהילתו. מי ידאג לחולים בבתי החולים בסדר פסח הקרב ובא? מי יוותר על עריכת ליל הסדר עם משפחתו ויסייע לחולים להרגיש מעין בית ולקיים מצווה? אני יודעת שיש מי שיעשה זאת. אדם במצוקה זקוק למעט אמפתיה אנושית ולחסד. חסד מצאתי בינתיים בעיקר אצל החרדים. שלושה ארגוני עזרה לחולה, ללא תמורה, פועלים בבתי-החולים, וכולם חרדיים. משפחתו של חולה היושבת ליד המיטה ואינה יכולה לעזוב את משמרתה לפעמים ימים שלמים, תזכה לקראת צהריים לביקור מצד אשה חרדית של "עזר מציון", הגוררת עגלה ובה אריזות מזון עבור בני המשפחה. משפחה היושבת בבית החולים כאשר אין חנות או מסעדה פתוחה, תוכל לקבל סעודות מסודרות ממשפחה חב"דית צעירה, הדואגת ללא שאלה וללא תמורה לאוכל שבתי חם לכל פונה. ארגון אחר, "מגן לחולה", דואג לכל מידע רפואי עדכני עבור החולה, למציאת הרופא המתאים בארץ ובעולם ולתמיכה נפשית וסיעודית. "זכרון מנחם" עוזרים בכל דרך לילדים שחלו בסרטן ולהוריהם. החסד הזה, שאינו מבקש תמורה, מקורו במקורות ההלכה היהודית. הייתי רוצה: שלא נתנכר לא ל"אחר" החרדי ולא למקורות הכתובים המשותפים, למצוא דרך לפרק סטריאוטיפים ולקבל את מרכיבי הזהות של האחר הנושא בנטל החסד".

"סוד הקסם החרדי" - מוסף מיוחד של "הארץ" לענייני התנדבות, הסוקר את עולם החסד של הציבור הדתי והחרדי בארץ: "הצצה פנימה, על הנעשה בתחום ההתנדבות, מציגה פן אחד של הקהילה החרדית המבהיר חלק מכוח המשיכה שלה, החרדי אף פעם לא לבד. קשה למצוא בעיה שוטפת או חריגה בחיי היום יום של הפרט, שאין לחברה החרדית דרכים ואמצעים להתמודד איתה. באמצעות התארגנות עצמית נמצאת הקהילה מאחורי חבריה יומם ולילה. בין אם נעלם המוצץ האחרון בבית דווקא באמצע הלילה, ובין אם מדובר בניתוח מסובך שניתן לבצעו רק בחו"ל. תמיד יימצא ארגון, גמ"ח או עמותה שיתנו פתרון מיידי. וכשיורדים לפרטים", מסכם "הארץ", - "גם האפיקורס הגדול ביותר, לא יכול שלא לחוש שמץ קנאה".

העיתון מסקר גם את פעילותם המסועפת של ארגוני חסד העוסקים בבריאות ורפואה ("יד שרה", "עזר מציון", "עזרא למרפא" ועוד) ומסכם: "התנדבות בהיקף כזה קשה למצוא מחוץ לעולם החרדי. בכל הקשור לתמיכה של הקהילה בעצמה וגם באחרים, לא השכילה החברה החילונית למצוא תשובה הולמת. על כך ניתן רק להצטער".

ידוע שבין כוחות ההצלה ומגן דוד אדום מספר החרדים גדול ידוע ארגון "זקא" – ארגון התדנבותי חרדי, אנשי חסד של אמת, הדואגים לזיהוי קורבנות אסון ולהביאם לקבר ישראל, רואים את מסירות הנפש שלהם בכל פיגועים והאסונות המתרחשים לצערנו הרב.

רוני, האם אתה עדיין סבור שהחרדים הם אגואיסטים?

תוכן העניינים

מי נגד מי - דו שיח חרדי-חילוני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה