מי נגד מי - דו שיח חרדי-חילוני
ה"אלימות" החרדית · אזהרת רבותינו הבית דין צדק שליט"א
"היננו מגלים דעתנו - דעת התורה בנוגע לקיום דין מחאה. שעל פי דין תורה: אסור להשתמש בשום מעשה אלימות, ולא בהצתת פחי אשפה, וכל שכן זריקת אבנים וכדומה חס וחלילה, שהוא דבר המביא לידי סכנה.
ואין כוחנו אלא בפה. ועל הגדולים להזהיר את הקטנים שלא יעשו כן חס וחלילה. ולשומעים יונעם ותבוא עליהם ברכת טוב. ועל זה באו על החתום הבית דין צדק, כאן עיר הקודש ירושלים".
כמובן שלא יודיעו לך על פסק הלכה כזה, ואפילו להיפך, יתנו לך להבין שזריקת האבנים נעשית בעידוד הרבנים הקיצוניים והשחורים האלה. וכך נגרם עוול לציבור שלם, בגלל מספר לא ממושמעים פורצי גדר וחוק, שלא מייצגים את הציבור החרדי, וגורמים לאשלייה מעציבה כאילו הציבור החרדי אלים.
אבל רוני, תענה לי ברצינות: האם ידעת על קיומה של עיר יחידה בעולם, המונה 180,000 תושבים, אשר אין בה ולו תחנת משטרה אחת?
רוני: לאיזה עיר אתה מתכוון?
משה: לעיר בני ברק. אם החרדים כל כך אלימים וזה כל מנת יומם, אז צריך לפחות שתיים או שלש תחנות משטרה ובית מעצר צמוד למתפרעים החרדים... אני לא מנסה לומר שהציבור החרדי מושלם, או שבני ברק או כל עיר חרדית אחרת היא גן עדן. אבל יחסית לערים אחרות הן גן עדן, וביחס למה שמציירים את החרדים כאלימים, זה רחוק רחוק מלהיות האמת.
אתה יכול להרים טלפון ליומנאי משטרה ולשאול כמה מקרים יש לו בענייני חרדים. אתה גם יכול לעבור ליד בית ספר חרדי בשעת הפסקה, ולראות במו עיניך את האמת הבלתי מוסתרת ע''י החרדים. זה שמדינת ישראל זוכה למקום הראשון בעולם באלימות בתי ספר, זה ממש לא בזכות בתי הספר התורניים...
רוני: יש כאלה הטוענים: שאתם מסתירים את מעשי הפשע שלכם והחילונים אינם מסתירים.
משה: מעניין כמה זמן אפשר להסתיר את הנרצחים והפצועים מקטטות, האלימות והסכינים הנשלפים בבני ברק?! וכמה זמן אפשר לקשור בבית את גדודי החרדים המסוממים?!
הטענה שהצגת היא טענה להשתקת המצפון המציק קצת בלב. הם לא שומעים על רצח בציבור החרדי או אלימות בבתי ספר חרדיים, אז כדי שלא להסיק את המסקנות על פי השכל הישר, אנשים משתיקים את המצפון על ידי שאומרים ''כן'', יש שם פשע כמו אצלנו, רק שהם מטאטאים אותו מתחת לשטיח...
כל אדם ישר יביע סלידה מהטלת אשמה כזו, הנוגדת את המציאות, ונבנית רק על בסיס של צידוק עצמי, והסרת כשלון של שיטת חינוך שפשטה את הרגל.
רוני: האם לדעתך החרדים יותר מוסריים מהחילונים?
משה: אני לא אומר שהחרדים כאנשים הם יותר מוסריים אלא אני מדבר על הדרך שלהם. דרך של אמונה בבורא העולם ואמונה בשכר ועונש, מצמיחה בהכרח התנהגות מוסרית יותר, מאשר דרך של איש הישר בעיניו יעשה. אספר לך סיפור קטן: פעם היתה מדינה בה נקבע חוק ממש אכזרי. בחוק מספר 1 נאמר: כל מי שיעבור על החוק יענש בעונש מוות... אוי ויי איזה חוקים מחמירים...
אל תדאג! הסעיף השני שם בחוק קובע מהו החוק: את החוק קובע כל אדם בעצמו. עד היום עוד לא היה שם מישהו שהוצא להורג כיוון שעבר על החוק... ואסביר את עצמי, דמיין לעצמך שתי קבוצות ילדים:
בקבוצה א' ההורים נמצאים ליד הילדים ונותנים לילדים פרס על כל מעשה טוב, ומענישים את הילדים על מעשים לא טובים. לעומתם בקבוצה ב' – הילדים מתנהגים כפי העולה על רוחם, ללא השגחת ההורים, ללא פרסים וללא עונשים. אשאל אותך מבחינה הגיונית: באיזה קבוצה תראה מעשים טובים יותר, ופחות מעשים רעים?
רוני: בקבוצה שההורים ליד הילדים.
משה: הציבור החרדי מאמין ויודע שבורא העולם משלם שכר טוב לצדיקים ומעניש לרשעים. חרדי שלא מאמין בכך אינו חרדי, אלא חילוני בלבוש חרדי.
אינני אומר שכולם מתנהגים באופן קבוע, כאילו בורא עולם נמצא לידם כל הזמן. אף אחד איננו מושלם, ולפעמים נכנעים לנטיות רעות, כמו ילדים שובבים החוטאים מידי פעם, למרות היותם תחת פיקוח הוריהם.
אבל בודאי שבחברה המאמינה בשכר ועונש, תהיה פחות אלימות ופשע מאשר בחברה שלא מאמינה בהשגחה עליונה. החרדים גם משתדלים לא לראות ולא לחשוף את עצמם לאלימות המשודרת בתקשורת הממלכתית.
בנושא זה אביא לך את כתבתו של קובי אריאל: "כמו טקס אפריקני" ,אשר פורסמה ב"מעריב", ב - 10 באוקטובר 1999 :
"העיתונות החרדית אינה מסקרת מעשי אלימות, מפני שהאלימות אינה שייכת לעולם התוכן של קוראיה. מעשי הרצח המתועבים שאירעו בימים האחרונים הביאו לפתחי, כמימים ימימה, מקטרגים רבים על כך שהעיתונות החרדית, אינה מסקרת אירועי אלימות לסוגיה ומתעלמת מהם במכוון.
טענה זו, השבה ומושמעת בכל הזדמנות עגומה מסוג זה, כבר מזמן הפסיקה להרגיז או להביך עורכים וכותבים בעיתונות החרדית. המציאות העגומה, הינה הצידוק הטוב ביותר להתנהגות זו.
דיווח עיתונאי נרחב אודות מעשה רצח, תוך חשיפת פרטי פרטים על דרך ביצועו ועריכת היכרות לקורא עם הפושע וקרבנותיו, אינו חובה עיתונאית. אם במקרי אונס,למשל, עומד התירוץ הדחוק של הבאת אינפורמציה חיונית לידיעת הציבור, הרי שסיקור נרחב של מקרי רצח מלווה בתפאורה וצלצולים, אינו אלא סיפוק צורכי הרייטינג של אמצעי התקשורת.
דיווחים אלו תורמים, בדרך כלשהי, להתגברות האלימות. הם מחדירים את מושגי הרצח, האונס והאלימות לחבילת התרבות של הקוראים, המאזינים והצופים. בקלות יחסית ניתן להוריד בצורה משמעותית את רמת החשיפה של בני נוער וצעירים לעולם ההרג והרצח, הדם והאכזריות. זה לא בהכרח יגרום למישהו להפסיק לרצות להרוג, זה יגרום לרבים להפסיק לדעת להרוג.
(עליך לדעת רוני, שמחקרים הפסיכולוגים במדינות המערב גילו: שחשיפת הציבור והנוער במיוחד למקרי רצח, אונס ושוד רבים, גורמת לכך שחומרת המעשה יורדת בעיני הקורא והצופה, הרואה את הפשעים הללו כדבר מצוי, זמין ובלתי שכיח. פעמים רבות זה גרם לכך, שבני נוער שדדו ואף רצחו נהג מונית, כיון שהיו מושפעים מסרטים, ורצו לחקות את מה שראו במדיה).
מי שתוהה כיצד פועל הפרינציפ, מוזמן לבלוע את רוקו ולהביט במערכת החינוך החרדית, הגאה בערכיה.
גם בעולם החדש של אוטוסטרדת המידע והכפר הגלובלי, ניתן לקיים חברה מתוקנת ש"רַצח", "חַנק" ו"הצית" - אינם חלק מן האג'נדה האינטלקטואלית שלה. הוא פשוט אינו יודע. העיתונות החרדית אינה מסקרת מעשי רצח ואלימות, כמו שאינה מסקרת טקסי פולחן של שבטים אפריקנים. אלו ואלו אינם מרכיבי התרבות של קהל קוראיה.
למה אין פשיעה חרדית? קטעי מאמרים, אגודת "מנוף".