מטה משה· רבי משה מאט
עמוד גמילות חסדים · חלק ראשון
- עניני גמילות חסדים
אחד מהעמודים שעומד עליהם הארץ ויושביה היא גמילות חסדים עם כל אדם. כמו ששנינו בפרק קמא (דאבות מ"ב) שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה, הוא היה אומר, על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. וגרסינן בפרקי ר"א (פט"ו) אמר להם הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת, בואו ונגמול חסד לאדם ולעזרו, שעל מדת גמילות חסדים העולם עומד, שנאמר (תהילים פט, ג) אמרתי עולם חסד יבנה.
ואמר הקדוש ברוך הוא חביב לפני גמילות חסדים מזבחים ועולות שהן מקריבין לפני על גבי המזבח, שנאמר (הושע ו, ו) כי חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלהים מעולות. ועוד גרסינן בפרקי ר"א פי"ז, גמילות חסדים מאין אנחנו למדים, מהקב"ה שהוא בעצמו גמל חסד למשה ואהרן וקברן בידו, ואלמלא הדבר כתוב אי אפשר לאומרו, שנאמר (דברים לד, ו) ויקבור אותו בגיא. רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר, לא על משה בלבד גמל הקדוש ברוך הוא חסד, אלא אף על אהרן. כשעלה על הר ההר היו מרננין כל שבטי ישראל הניחו את אהרן בהר ההר וירדו להם, ולא האמינו שגוע לגמול לו חסד. מה עשה הקדוש ברוך הוא, נטל ארונו של אהרן והעביר אותו מעל המחנה, וראו כל ישראל ארונו של אהרן פורח באויר, והאמינו כי גוע, וגמלו חסד עמו, שנאמר (במדבר כ, כט) ויראו כל העדה כי גוע אהרן וגו' (במד"ר יט, כ). למשה לא גמלו חסד אלא אנשים בלבד, שנאמר (שם ח) ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב. ולאהרן גמלו לו חסד האנשים והנשים והטף, שנאמר (במדבר שם) ויבכו את אהרן כל בית ישראל. ומצינו שהתורה התחלתה ואמצעיתה וסופה גמילות חסדים, כדאיתא במסכת סוטה (יד א) ובתנחומא, תחלתה גמילות חסדים דכתיב (בראשית ג, כא) ויעש אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור. באמצעיתה וירא אליו (שם יח, א) לבקר את החולה, ויברך את יצחק (שם כה, יא) זו ברכת אבלים. ובסופה דכתיב (דברים שם) ויקבור אותו בגיא. וראיה לדבר "בגיא" בגימטריא "י"ה".
והיא אחד משלשה סימנים שזרע ישראל הקדושים ניכרים בהם. כדגרסינן ביבמות בפרק הערל (עט א) ג' סמנין יש באומה זו, ביישנים רחמנים גומלי חסדים. רחמנים דכתיב (דברים יג, יח) ונתן לך רחמים ורחמך והרבך. ביישנים דכתיב (שמות כ, טז) למען תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו, גומלי חסדים דכתיב (בראשית יח, יט) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו וגו'. מי שיש בו גמילות חסדים הוא מזרעו של אברהם אבינו, ואוהב את מדותיו שהיה בו מידת חסד, כדגרסינן במסכת כלה פרק כיצד מרקדין (פ"ט ה"ו) דרש רבא, כל מי שיש בו ג' מדות הללו בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו, רחמן וביישן וגומל חסדים. בשלמא גומל חסדים דכתיב (מיכה ז, כ) תתן אמת ליעקב חסד לאברהם. ביישן נמי כדדריש רבא, דדריש רבא הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את (בראשית יב, יא) ולא עד עכשיו, אלא רחמן הא אברהם לא רחים על בריה, היינו רבותיה דאברהם להודיע חבתו בהקב"ה.
וגמילות חסדים היא אחד מהדברים ששכרם בעולם הזה ובעולם הבא. כדתניא במסכת פאה פרק קמא (מ"א), תניא אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא. ואלו הן, כבוד אב ואם, וגמילות חסדים כו'. והרוצה לכנוס במדת החסידות ורוצה לידבק במדה הנקראת גמילות חסדים, יעשה לכל אדם לפנים משורת הדין, כדי שלא יגע בשום עול וחמס. וישמור עצמו שלא יבא ויגלגל שום נזק בגוף חבירו או שום הפסד בממונו על ידו אפילו בגרמא. ויהא בקי בכל מיני מוסר הנהגת המדות עם כל אדם, ויברך את השם יתברך על כל החסדים שעושה עמו ועם אנשי ביתו בכל יום. ועל זה אמרו במסכת בבא קמא פרק המניח את הכד (ל א) אמר רב יהודה האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין, ואמרי לה מילי דאבות, ואמרי לה מילי דברכות. כלומר בדברי נזיקין ישמור עצמו מכל דברי נזיקין שלא יבאו על ידו. ובדברים הכתובים במסכת אבות יקנה וילמד כל מוסר וכל מדות טובות. ובדברי ברכות ישבח ויודה לאל יתברך המזמין לו כל צרכו, ועושה עמו חסד והוא ילמוד לעשות חסד עם בריותיו כיון שהכל שלו.
וההפרש שיש בין חסד לצדקה, הרמב"ם ז"ל פירשו בחבורו הנקרא מורה נבוכים בפרק נ"ג מהחלק השלישי, ואמר שחסד ענינו ההפלגה, באיזה דבר שמפליגין בו ושמשו בו בהפלגת גמילות הטוב יותר. רצה לומר כי לשון חסד מורה על דבר שהוא יותר מן הראוי לטובה או להפך, אבל ברוב אינו כתוב אלא על טובה יתירה. ועוד אמר וידוע שגמילות חסדים הטוב כולל ב' ענינים, האחד מהם לגמול הטוב למי שאין לו חק עליו כלל. והשני להיטיב למי שהוא ראוי לטובה יותר ממה שהוא ראוי. ורוב שימוש ספרי הנבואה במילת חסד הוא בהטבה למי שאין חוק עליו כלל. ועל זה כל טובה שתגיע מאיתו יתברך תקרא חסד, אמר חסדי ה' אזכיר (ישעיה סג, ז). ובעבור זה המציאות כולו, רצה לומר המצאת השם יתברך אותו הוא חסד, אמר עולם חסד יבנה (תהילים פט, ג), ענינו בנין עולם חסד הוא. ואמר יתברך בסיפור מידותיו, ורב חסד (שמות לד, ו). ומלת צדקה היא נגזרת מצדק והוא היושר, והיושר הוא שהגיע מכל בעל חוק לחוקו, ולתת לכל הנמצא מן הנמצאים כפי הראוי. ועל זה הדרך מה שאדם נותן ממונו לעני הדחוק בפרנסתו שהוא מחויב עליו נקרא צדקה. אבל מה שאדם נותן ממונו יותר מהראוי לו, וגם למי שאינו עני כל כך, אלא שאינו יכול עתה להתפרנס משלו. וגם מה שאדם מסייע מגופו לחבירו, וגם לעשיר ולחולה ולחתן ולמת או לכל מי שאינו מחויב בעשייתו נקרא חסד, לפי שהיא צדקה הנעשית במדת חסד בלי שום חיוב.
וגמילות חסדים היא גדולה ממצות הצדקה, כדגרסינן בפרק לולב וערבה (סוכה מט ב) א"ר אליעזר, גדולה גמילות חסדים מן הצדקה, שנאמר (הושע י, יב) זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד. אם אדם זורע ספק אוכל ספק אינו אוכל, קוצר ודאי אוכל. ואמר ר' אלעזר אין צדקה משתלמת אלא לפי גמילות חסדים שבה, שנאמר זרעו לכם לצדקה וגו'. פירוש אלא לפי גמילות חסדים שבה הנתינה היא הצדקה. והטורח הוא החסד, כגון מוליכה לביתו או טורח שתעלה לו להרבה, כגון נותן לו פת אפויה או בגד ללבוש או מעות בעת שתבואה מצוייה, שלא ילכו מעותיו לאיבוד. זהו חסד שנותן לבו ודעתו לטובתו של עני, שנאמר זרעו לכם לצדקה, הצדקה היא הזריעה שזורע כדי לקצור לקבל שכר, וקצרו לפי חסד תקבלו השכר לפי החסד שבה.
תנו רבנן בג' דברים גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה. שהצדקה בממונו, גמילות חסדים בין בממונו בין בגופו. צדקה לעניים, גמילות חסדים בין לעניים בין לעשירים. צדקה לחיים, גמילות חסדים בין לחיים בין למתים. ואמרינן נמי התם, א"ר חנינא בר פפא, כל אדם שיש עליו חסד בידוע שהוא ירא שמים, שנאמר (תהילים קג, יז) וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו. ובעבור שהמלמד לאחרים לשם שמים עושה עמהם חסד, אמרינן שם עלה אמר ר' אלעזר מאי דכתיב (משלי לא, כו) פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה, וכי יש תורה של חסד ותורה שאינה של חסד. ללמוד זו היא תורה שאינה של חסד, ללמוד וללמד זו היא תורה של חסד. וגרסינן בויקרא רבה (לד, ח) ר' סימון בשם ר"א אומר ד' שטין, מי שעושה חסד אפילו עם מי שאינו צריך חסד, אברהם עם מלאכי השרת, דכתיב (בראשית יח, ח) והוא עומד עליהם, וכי היו אוכלין, אמר ר' יוחנן נראין כאילו אוכלין, והראשון ראשון מסתלק, מה פרע לו הקדוש ברוך הוא לו ולבניו, המן והבאר והשליו וענני כבוד מקיפים עליהם. והלא דברים קל וחומר, ומה מי שהוא עושה חסד עם מי שאינו צריך פרע לו כך הקדוש ברוך הוא שכרו, מי שהוא עושה חסד עם מי שהוא צריך על אחת כמה וכמה. ור' סימון בשם ר' אלעזר אומר שטה אחרי, ומה עם עמון ומואב לפי שלא עשו חסד עם ישראל, דכתיב (דברים כג, ה) על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים, וכי צריכים היו, והלא כל אותן מ' שנה שהיו במדבר היה המן יורד והבאר עולה וענני כבוד מקיפין עליהם. אמר ר' אלעזר דרך ארץ הבא מן הדרך מקדימין לו מאכל ומשתה, ראה מה פרע לו הקדוש ברוך הוא, לא יבא עמון ומואב בקהל ה'. והלא דברים קל וחומר, ומה מי שאינו עושה חסד עם מי שאינו צריך פרע לו הקדוש ברוך הוא כך, מי שאינו עושה חסד עם מי שצריך חסד על אחת כמה וכמה. רבי סימון בשם ר' אלעזר אומר שטה אחרי, מי שעושה חסד עם מי שחייב לו כיתרו עם משה, דכתיב (שמות ב, כ) ויאמר אל בנותיו. ר' אלעזר אומר יתרו עשה חסד עם משה, דכתיב למה זה עזבתן את האיש קראן לו ויאכל לחם. וא"ר סימון אין כאן חסד, בשכרו נתן לו ובשכרו האכילו, דכתיב גם דלה דלה לנו. מתי פרע לו הקדוש ברוך הוא, ר' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר, בימי שאול דכתיב (שמואל א' טו, ו) ויאמר שאול אל הקיני לכו סורו רדו מתוך העמלקי פן אוסיפך עמו ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל. וכי עם כל בני ישראל עשה חסד יתרו, והלא עם משה בלבד עשה. אלא ללמדך שכל מי שעושה חסד עם אחד מבני ישראל, מעלה עליו הכתוב כאילו עשה חסד עם כל בני ישראל. והלא דברים קל וחומר, ומה מי שעושה חסד עם מי שהוא חייב לו ראה מה פרע לו הקדוש ברוך הוא שכרו, מי שעשה חסד עם מי שאינו חייב על אחת כמה וכמה. ר' סימון בשם ר' אלעזר אמר שטה אחרי, מי שעושה חסד עם מי שצריך חסד, כבועז עם רות דכתיב (רות ב, יד) ויאמר לה בועז לעת האוכל גשי הלום ואכלת מן הלחם וגו'. א"ר יונתן מכאן שהחומץ יפה לשרב. ויצבט לה קלי זעיר בראשי אצבעותיו, והכתוב אמר ותאכל ותשבע ותותר. א"ר יצחק אתיליף מינה תרתי, או שרתה ברכה בידו של אותו צדיק, או במעי של אותה צדקת.
וחייב אדם לשמוח עם חבירו ביום שמחתו ובהשפעת טובו. וביום צרתו צריך שישתתף עמו בצרתו, וישתדל להצילו ממנה, כדגרסינן בפסיקתא (דר"כ כ"ח) ביום טוב היה בטוב (קהלת ז, יד), א"ר תנחום בר חייא, ביום טובתו של חבירך היה עמו בטובה. וביום רעה ראה, אם נזדוג לחבירך יום רעה ראה היאך תעשה חסד עמו ולהצילו ממנה. כך היתה אמו של ר' תנחום בר חייא, ביום שהיתה לוקחת ליטרא בשר, היתה לוקחת שתים, אחת לו ואחת לעניים. וביום שהיתה לוקחת לו אגודה של ירק, היתה לוקחת שתים, אחת לו ואחת לעניים.
גדולה גמילות חסדים יותר מתלמוד תורה, כדגרסינן במסכת עבודה זרה (יז ב) תנו רבנן כשנכנס ר"א בן פרטא ור' חנניא בן תרדיון למינות, אמר ר"א לר' חנניא, אשריך שנתפסת על דבר אחד, אוי לי שנתפסתי על ה' דברים. א"ל ר' חנניא בן תרדיון אשריך שנתפסת על ה' דברים ואתה ניצול, אוי לי שנתפסתי על דבר אחד ואיני ניצול. שאתה עסקת בתורה ובגמילות חסדים, ואני לא עסקתי אלא בתורה בלבד. כדרב, דאמר רב כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה, שנאמר (דה"ב טו, ג) ימים רבים לישראל ללא אלהי אמת וללא כהן מורה ולא תורה. מאי ולא תורה, אמר רב הונא כל העוסק בתורה בלבד ובגמילות חסדים לא עסק דומה כמי שאין לו אלוה. דבר גדול אמרו רז"ל בגמילות חסדים, שכל העוסק בגמילות חסדים עושין חסד עם זרעו אחריו. ולמדנו מיהונתן בן שאול בשביל שעשה חסד עם דוד ולמד עליו זכות לפני שאול אביו, שנאמר (שמואל א' כ, לב) למה יומת מה עשה, גמל דוד חסד עם מפיבושת בן יהונתן אחרי מות אביו, שנאמר (שמואל ב' ט, י) ועבדת לו את האדמה ויהי לבן אדוניך לחם ואכלו, ומפיבושת אוכל על שלחנו כאחד מבני המלך. ובעבור שסילק דוד החסד ממפיבושת נסתלקה המלכות מרחבעם בן שלמה, ולא נשאר לו מלכות אלא על שבט יהודה, דתניא (שבת נו ב) למה תרבה עוד דבריך אתה וציבא תחלקו את השדה (שם). בשעה שאמר דוד אתה וציבא תחלקו את השדה, יצאתה בת קול ואמרה רחבעם וירבעם יחלקו המלכות.
גדולה גמילות חסדים שגזר דין ושבועה נקרע בזכותה, כדגרסינן במסכת ראש השנה פרק ארבע ראשי שנים הם (יח א), א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן, מנין לגזר דין שיש עמו שבועה שאינו נקרע, שנאמר (שמואל א' ג, יד) לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם. אמר רבא בזבח ובמנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר בתורה ובגמילות חסדים. רבא ואביי מדבית עלי קאתי, רבא דעסק בתורה חיי ארבעין שנין, אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים חיי שתין שנין. ובזכות גמילות חסדים שאדם עושה מוחלין לו כל עונותיו, שנאמר (משלי טז, ו) בחסד ואמת יכופר עון. פעם אחת היה ר' יוחנן בן זכאי מהלך בירושלים ור' יהושע אחריו, ראה בית המקדש שהיה חרב, אמר ר' יהושע אוי לנו על חורבן הבית שהיו מתכפרין בו עונותינו. אמר לו רבי יוחנן בני אל ירע לך, יש לנו כפרה אחרת כמותה, ואיזו זו גמילות חסדים, שנאמר (הושע ו, ו) כי חסד חפצתי ולא זבח (ילק"ש הושע תקכ"ב).
ושכרה הרבה מאד, כדגרסינן בפ"ק דבבא קמא (יז א), אמר ר' יוחנן משום רשב"י, מאי דכתיב אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור (ישעיה לב, כ), כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים זוכה לנחלת שני שבטים. ואין זריעה אלא צדקה, דכתיב (הושע י, יב) זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד. ואין מים אלא תורה, שנאמר (ישעיה נה, א) הוי כל צמא לכו למים. משלחי רגל וגו', זוכה לנחלה כיוסף, דכתיב (דברים לג, יז) בכור שורו הדר לו. וזוכה לנחלה כיששכר, דכתיב (בראשית מט, יד) יששכר חמור גרם. ואיכא דאמרי אויביו נופלים לפניו כיוסף, דכתיב (דברים לג, יז) בהם עמים ינגח יחדיו אפסי ארץ. וזוכה לבינה כיששכר, דכתיב ביה (דה"א יב, לג) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל. וגרסינן נמי בפ"ק דעבודה זרה (יז א) אמר ר"י מאי דכתיב אשריכם זורעי על כל מים וגו'. אשריהם ישראל בזמן שעוסקים בתורה ובמצות ובגמילות חסדים יצרם מסור בידם ולא הם מסורים בידו, שנאמר אשריכם כו'. ובזכות גמילות חסדים נותן הקדוש ברוך הוא צדקה ושלום בארץ, שנאמר (תהילים פה, יא) חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו.