מטה יהונתן על שולחן ערוך אורח חיים· רבי יהונתן אייבשיץ
סימן תסא · סעיף ג
מצה שנאפה עד שאם פורסין אותו הוי החוטין נמשכין הימנה וכו' ויש ליזהר וכו' הקשה הח"י משמע שיש חימוץ כל זמן שלא נאפה עד שאין החוטין נמשכין הימנה ומלשון הטור לא משמע כן דזה ל' הטור מצה שנאפה עד שאין החוטין נמשכין הימנה יוצאין בה ואם לאו אין יוצאין בה משמע דוקא אין יוצאין בה ידי חובת מצה לילה ראשונה אבל חמץ לא הוי ומותר לאכלו בשאר יחי פסח והב"ח ר"ל הא דכת' הטור דליכא חשש חימוץ במצה שהחוטין נמשכין הימנה הוא בדבשלה כמאכל בן דרוסאי דאז ליכא תו חשש חימץ כלל והש"ע מיירי בדלא נתבשל כמב"ד, ולכאורה ע"כ מוכח כשהוא כמב"ד ליכא במציאות שיהי' החוטין נמשכין הימנה דהא במס' שבת דף ק' אמרינן אין נותנין חררה ע"ג גחלים עד שיקרמו פניהם וכ' תוס' דקרימת פנים הוא שאין חוטין נמשכין ממנה ושם אמרי' מתניתן חנני' היא דאומר ככ"ש כמב"ד, וא"כ ע"כ צ"ל דקרימת פנים הוא כמב"ד והוא השיעור שאין החוטין נמשכין הימנה אלא ודאי אידי ואידי חד שיעורי היא ודלא כב"ח ומ"ש הרמ"א צריך ליזהר וכ' פי' דוודאי מיד כשלקחה מן התנור אינו מחמיץ אלא כששהא אותה מעט חוץ לתנור אז באה לידי חימוץ, והטור מיירי אף שרוצה לאכלו תיכף מיד שלקחה מהתנור אז ליכא חשש חימוץ כלל אפ"ה אינו יוצאין בה ידי חובת מצה בלילה ראשונה, ולפי"ז הי' נראה להתיר אם מחזיר המצה מיד לתנור וצ"ע בדין זה: