אור ברסלב

מטה יהונתן על שולחן ערוך אורח חיים· רבי יהונתן אייבשיץ

סימן תנו

סימן תנה

סעיף א

ישער אותה ימלא כלי מים וכו' ויש משערים אותו כך ימלא כלי מים על כל מדותיו ויתן לתוכו מ"ג ביצים וחומש ביצה והמים היוצא ממנו חוצה הוי שיעור משום דס"ל שיעור שכתב המחבר אינו מצומצם ומכוון משום דנגעי הבצים אהדדי בלעו מבלי מבוא המים לשם והוי המים הנותרים יותר ממ"ג בצים וחומש ביצה משא"כ כמו שכתבו המפורשים שנותן הבצים, לשם א' א' א"כ יוצא המים כל פעם מצומצם כדי ביצה א':

והמדה מחוקה ולא גדושה הטעם משום דאיתא בפ"ט דמנחות כל המידות שהיו במקדש היו נגדשות חוץ משל כ"ג שהי' גדושה לתוכה, וא"כ ילפינן מעשרו' של כ"ג שהיא מחוקה ולא גדושה, וי"ל ניליף משאר מידות שהיו במקדש שהי' גדושות לתוכה, וא"כ יש ב' סברות לומר דבפסח צריך שתהא מחוקה וקיי"ל כר"מ אף דילפי משאר מידות שהיו במקדש צריך להיות חקוקה ואי קיי"ל כמתני' דמנחות דלמא ילפי' מעשרון של כ"ג וכן סתם המחבר וצ"ל מחוקה ולא גדושה, ועוי"ל בשלמא לענין חלה י"ל כיון שלא נתנה לנו התורה שיעור מפורש אי גדושה אי מחוקה י"ל כך הי' הלכה למשה דשיעור חלה יהי' כך אינה מצומצם ולא הקפידה התורה אי מעט או יותר משא"כ לענין חימוץ כיון שהוא מעט יותר משיעור בא לידי חימוץ ליכא למימר לא הקפידה התורה לכך צריך שיהי' מחוקה ועיי' בטו"ז מש"כ ועיי' בב"ח היטב:

שם בהגהה ולא ידחק הקמח דא"כ לא ילוש יפה משמע מדבריו דשיעור חלה הוא מה שמחזיק המדה של מ"ג ביצים וחומש ביצה קמח מה שנדחק לתוכו דאל"כ למא למימר דא"כ לא ילוש יפה ת"ל דהוה יותר מכשיעור חלה דקיי"ל ביו"ד בהלכו' חלה דשיעורה הוא דוקא כלי גדושה לכך צ"ל הא דכתב ולא ידחק הקמח היינו כשנותן לכלי שיעור חלה בלי דחיקה ואח"כ רוצה לדוחקו לתוך הכלי דזה אסור משום לא ילוש יפה:

סעיף ב

אם לש יותר משיעור זה מותר בדיעבד דין זה הביא הטור בשם הראש ורבינו יונה וראייתו הוא מלחם הפנים שהי' מצה והי' כ"כ עיסה גדולה מב' עשרונים והקשה המג"א דזה אינו ראי' אם יאמרו בזריזין וכו' ותירץ העולם משום דבדבר המועיל עסק רק דחיישינן שמא יתעצלו בהתעסקם, בזה שייך לומר כהנים זריזין הם ולא יתעצלו משא"כ הכא ה"ט שיאסור בדיעבד שאין העסק מועיל כלום ובודאי יחמץ א"כ מה לי זריזין מה לי אינה זריזין, וכ"כ החק יעקב אבל לא נהירא דלמא היינו טעמ' דרבא דאסור ללוש יותר מכשיעור משום שמא יתעצלו כיון שאם לא ימהרו כ"כ לעסוק בידי' ויתחמץ וכמו שמצינו אין אופי' פת עבה ביו"ט וכמה עבה טפח שכן מצינו בלחם הפנים טפח מתקיף לה ר' יוחנן אם אמרו בזריזין יאמרו באינ' זריזין וכו' ונ"ל דהנה אהא דלקמן דקאמר אין לשין במים פושרין דקאמ' והא כל המנחות נילושין בפושרין ומשני אם יאמרו בזריזין יאמרו בשאינם זריזין וא"כ אסור דלש יותר משיעור חלה אסור בדעיבד א"כ המק' דלא ס"ד הסברא אם אמרו בזריזין וכו' תקשה לי' הא דרבה דאין לשין יותר משיעור חלה והיינו דאפי' בדיעבד אסור מ"ש מלחם הפנים שהי' גדולה ומותר אלא ע"כ דאינה אסור רק לכתחלה ודעיבד מותר, וזה ודאי ס"ד היכא דאינו אסור רק לכתחל' דבמקדש מותר לכתחלה דאם אמרו בזריזין וכו' ולא גזרו אבל מהא דמים פושרין דאוסרים אפי' בדעיבד פ"ש מ"ש מכל המנחות ומשני דאפי' בכה"ג היכא דאסור בפסח אפי' בדיעבד במנחות מותר משום אם אמרו בזריזין יאמרו בשאינה זריזין לכן לפת עבה שפיר מביא ראייתו מלחם הפנים:

אלא יקח כך מאומד ולא ירבה על עשרון וכו' ובמהרי"ל כתב אפי' אם הוא יותר משיעור חלה ד' או ה' בצים נמי מותר ויש ליתן טעם למה אמר מהרי"ל דוקא ה' ביצים ולא ו' ומנ"ל זה ונ"ל דהנה ידוע ב"ש אומרים מקביים חלה והם מ"ח בצים והנה כתבו הפוסקי' דצריך דוקא לפרושי החלה בעודה עיסה משום שנאמר ראשית עריסותיכם עיין בב"י סימן תנ"א וזה ודאי אף דפליגי ב"ש וב"ה לענין חלה ת"מ לענין חמץ לא פליגי אי לב"ה אי העיסה גדולה יותר ממ"ג וחומש מחמיץ משום דאין עסק ידים מועיל כלום יותר ואינו יכול לעסק בו כראוי וגם לב"ש אסור וזה פשוט ולפ"ז קשה א"כ לב"ש ליכא מציאות להפריש חלה מעיסת מצה בעודה עיסה כיון דהוא יותר ממ"ג בצים מחמץ ואין רשאי לעשות יותר וא"כ אינו חייב בחלה לב"ש, אלא צ"ל דגם לב"ה אין צריך שיהא מצומצם אלא אפי' אם הוא יותר כמו מ"ח בצים דאז חייב בחלה לב"ש נמי יוכל לשלוט בו כראוי' וא"כ גם לב"ש יכולה להפריש חלה מעיסת מצה בעודה עיסה וזה שאמר המהרי"ל ד' או ה' בצים יותר שהם תשלום שיעור המנין למ"ח בצים:

תוכן העניינים

מטה יהונתן על שולחן ערוך אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה