אור ברסלב

מטה יהונתן על שולחן ערוך אורח חיים· רבי יהונתן אייבשיץ

סימן תמה

סימן תמד

סעיף א

כיצד ביעור חמץ שורפו או פוררו לרוח וכו' כתב מג"א סק"ט משמע מדבריו וכו' נ"ל פירש דברי הרמב"ם דס"ל לאסור מלשורפה משום דכל הנקברים לא ישרפו והא דכתב שורפו או פוררו לאו פי' שיטיל לים בעין אלא שצריך לפרר החמץ מקודם וקאמר שורפו או פוררו ומטיל לים אחר ששרפו דשריפה הוי כמו פירור וזה אינו בכלל כל הנקברים לא ישרפו:

סעיף ב

ואם בישל או אפה הפת או התבשיל אסור מג"א ודוקא שאבוקה כנגדו וכו' והוא מהא דאיתא בפסחי' דף כ"ג ע"ב תנור שהסיקוהו בקליפי ערלה וכו' אפה בו את הפת ר' אומר הפת אסורה וחכמים אומרים הפת מותרת בשלה ע"ג גחלים ד"ה מותרת לא שנא אלא גחלים עוממות אבל גחלים לחשות אסורות וחכ"א אפי' לוחשות נמי מותרות ופריך למאן דאמר לוחשות מותרות עצים דאיסורא היכי משכחת לה אר"נ כשאבוקה כנגדו ומפרשים הרמב"ם והכ"מ הא דמתיר בגחלים היינו משום דבגחלים לא שייך לומר שבח עצים בפת וה"ה הכא גבי חמץ צריך שיהא אבוק' כנגדו וע"ג גחלים מותר וז"ש המג"א ודווקא כשאבוק' כנגדו וכו' אבל האחרונים בי"ד סי' קמ"ב כתבו הא דמתיר הכא בגחלים משום שבשעה שנעשו גחלים כבר מיקלי קלי לי' איסורא וליכא התם עצי איסורא כלל ולעולם אף ע"ג גחלים אמרי' שבח עצים בפת ולפ"ז רוצים לומר כאן גבי חמץ כיון דאפילו אפרו אסור וא"כ אף ע"ג גחלים הפת אסור אפילו בלא אבוקה כנגדו דל"ל מקלי קלי לי' איסורא ומג"א רוצה להתיר באופה ע"ג גחלים משום דהוי כמו זה וזה גורם ר"ל בשלמ' כשאבוק' כנגדו כיון דעיק' השבח בא מן האבוק' שכנגדו לא חשיב זוז"ג עם התנור אבל ע"ג גחלים דאין השבח כ"כ מן הגחלי' הוי עם השבח דתנור זוז"ג ונ"ל דמשמעות הגמרא אינו כן דהא המג"א ס"ל ע"כ דכ"ע אית להו יש שבח עצים בפת וכו' ובבישול ע"ג גחלים פלוגתייהו אי מקלי קלי לאיסור או לא וכשיטת הש"ך וט"ז בי"ד דאל"כ ס"ל כרמב"ם וכ"מ בלא טעמא דזוז"ג נמי בשלה ע"ג גחלים מותר ולפ"ז י"ל מאי פריך הגמ' למ"ד לוחשות מותרות עצים דאיסור' היכא משכחת לה ומשני כשאבוקה כנגדו משמע הא למ"ד לוחשות אסור ניחא הא אליבי' נמי צריך למימר הא דאסור רבי כשאבוקה כנגדו מיירי דע"ג גחלים מותר משום דהוי זוזג בשלמא לשיטת רמב"ם וכ"מ לא קשה מידי דס"ל דבהא פליגי דמאן דאסר בגחלים לוחשות משום דס"ל דגם בגחלי' שייך שבח עצים בפת וכמו שכ"ל דגחלים לוחשות הוי כמו אבוקה כנגדו ולא הוי זוז"ג בגחלים כמו באבוקה כנגדו ולמ"ד גחלים לוחשות נמי מותר ס"ל בגחלים הוי זוז"ג כיון דלא שייך שבח עצים בפת כמו באבוקה א"כ למ"ד לוחשות אסור אינו מוכרח לומר דהא דאסר ר' מיירי באבוקה כנגדו משא"כ לשיטת האחרונים ביו"ד ולשיטת המג"א כאן דאין פלוגת' לענין שבח עצים בפת כלל אלא דכ"ע ס"ל יש שבח עצים בפת בגחלי' כמו באבוקה כנגדו אלא דפליגי אי אמרי' מקלי קלי לאיסורא או לא כנ"ל א"כ א"א למ"ד לוחשות מותר אפילו היכא דאפרו אסור שייך זוז"ג גם למ"ד לוחשות אסור אמרינן זוז"ג וא"א כמג"א דיש לחלק בין אבוקה לגחלים לענין זוז"ג וגם למ"ד לוחשות אסור יש לחלק כיון דלא פליגי בהא כלל ולפ"ז קשה מאי פריך למ"ד מותר הא למ"ד אסור נמי צ"ל הא דאסר ר' היינו כשאבוקה כנגדו דאל"כ הו"ל זוז"ג אלא יודאי ליתא להאי חילוקא דמג"א דאפילו ע"ג גחלים למ"ד מותר אפילו א"א אפרו אסור שייך זוז"ג ולק"מ כנ"ל:

ומ"ש מג"א ומיהו עיקר וכו' נ"ל דזה אינו דומה כלל להקדש דהקדש הנאתו בכ"ש ואפי' נשרף דק על אפר אסור משא"כ לענין חמץ בפסח דאינו אסור במשהו אלא בעיני' מטעם שכתבו המפרשי' דאית ביה כרת וגם עובר עליו בב"י וב"ימ לכך אסרו במשהו משא"כ אפר דלא שייך האי טעמא וודאי דאין תערובתו אסור אלא בס' כשאר איסורים א"כ אין הנדון דומה לראי' כלל להקדש ונוכל לומר כאן בשלה ע"ג גחלים מותר והר"ח באו"ח רוצה להביא ראיה לשיטת רמב"ם דפריך התם וכי מה בין זה לערלה אמר רבא הכי השתא ערלה בטלה במאתים הקדש אפילו באלף לא בטיל וא"א כמ"ש הש"ך והט"ז היכא דאפרן אסור אפי' עוממות אסיר לישני הגמ' דההבדל יש בערלה אפרן מותר והקדש עפרן אסור לכן אסור אף מדרבנן ונ"ל דזה אין ראי' כלל דהא דאמרינן היכא דאפרן אסור בשלה ע"ג גחלים אסור היינו דוקא לר' דס"ל יש שבח עצים בפת וא"כ אי אפרה אסור אף גבי גבי גחלים יש ש"ע בפת משא"כ לרבנן דס"ל אין שבח עצים בפת אפילו כשאבוק' כנגדו א"כ אי אפרה אסור וגחלים עוממות נמי אסורין מ"מ אין ש"ע בפת והימ' פריך אליבא דרבנן ולפ"ז אין לתרץ כמ"ש הר"ח והוצרך הגמר' לתרץ כיון דאסור במשהו פירש אע"ג דס"ל לרבנן אין שבח עצים בפת היינו שיהי' כ"כ שיהא כמו מאתים בערלה אבל מ"מ השבח בפת הוא משהו ואסור בהקדש:

תוכן העניינים

מטה יהונתן על שולחן ערוך אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה