אור ברסלב

מטה יהונתן על שולחן ערוך אורח חיים· רבי יהונתן אייבשיץ

סימן תמג

סימן תמב

ס"א.

חמץ משש שעות ולמעלה וכו' י"ל לשטת הרמב"ם דחמץ תו' שעות ולמעלה אסור בהנאה מדאוריי' מנ"ל זה הא לא כתיב לא יאכל חמץ אלא בתוך זמנו ואנן קי"ל כחזקי' דלא תאכל אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה הוא במשמע א"כ מהני תרי לא תאכל אחרינא לא משמע איסור הנאה דבגמ' אמרי' תלתא קראי כתיבי' חד לפני זמנו וחד לתוך זמנו וחד לאחר זמנו נמצא מחד קרא דהוא לא יאכל דמשמע איסור הנאה הוא רק אתוך זמנו אבל אשאר זמנים דהיינו לפני זמנו ולאחר זמנו לא משמע איסור הנאה דלא כתב בהן לא יאכל אלא לא תאכל וכן ר"ל אגמ' דקאמ' בפסחים מכדי כולהו קראי פרכינהו ושנינהו מאי איכא בין חזקי' לר"א ומשני חילין שנשחטו בעזרה איכא בינייהו לישני חמץ משש שעות ולמעלה איכא בינייהו דלר"א אסור בהנאה ולחזקי' מותר וצריך לתרץ כיון דגלי קרא בתוך זמנו דליכא חילוק בין אכילה להנאה א"כ וודאי לא תאכל דכתיב מקוד' אקודם זמנו נמי משמע אפילו בהנאה:

ומיהו כל שעה ה' מותר בהנאה יש להקשו' מ"ש אכילה דגזור בי' רבנן דלמא אתי למטעי בשעות א"כ גם לענין הנאה ה"ל למגזר כן בשלמא אי אמרינן חמץ משש שעות ולמעלה אינו אסור אלא מדרבנן י"ל דהוי גזירה לגזירה אבל לפי שיטת הרמבם דהוי דאורייתא קשה מ"ש אכילה מהנאה, וצ"ל כיון דעיקר הגזירה הוא משום דאדם טועה בשתי שעות א"כ לענין אכילה צריך ליתן דעתו על השעות וממילא לענין הנאה לא אצטריך למיגזר:

שם ובלבד שיעמוד עליה' לראות שלא יצניעו ממנו ולקמן סימן תמ"ה כתב דאין אי' להשליך לפני עורבים אעפ"י שאינו עומד עליהם ודוחק לחלק בין שאר עופות לעורבים עיין במג"א סימן תל"ג וי"ל בשלמ' התם מיירי בחמץ שיכול לאכלו קודם זמן איסורו ומסתמ' אמרי' דודאי אכלוהו משא"כ הכא דאיירי בשעה חמישית ויש שם חמץ הרבה שאין הבהמה יכולה לאכלו קודם זמן איסורו לכך צריך לעמוד עליהם:

אפילו אינו חייב באחריותו מג"א סק"ה אע"ג דהוא אינו עובר עליו מ"מ יעבור עליו המפקיד וי"ל מהאי מעשה דיוחנן חקוקאה דקאמר ר' לך ומוכרו וקאמר הגמ' כמאן אזלא הא שמעתתא כרשב"ג ולא כרבנן דאי רבנן הא אמרי לא יגע בהן קשה הא דקאמרי רבנן לא יגע בהו היינו היכא דליכא גורם איסור למפקיד משא"כ הכא אם לא ימכור הנפקד הפקדון יעבור המפקיד בב"י וגם רבנן מודו דמכרו בב"ד וצ"ל הא דקאמר הכא ימכרנו לעכו"ם היינו דוקא שהמפקיד הודיע לנפקד שהוא חמץ א"כ וודאי סומך המפקיד על הנפקד שיבער חמץ והתם גבי יוחנן חקוקא' משמע שלא הודיע לנפקד שהוא חמץ מדקאמ' ינקבוה עכברים והי' החמץ מבצבץ ויוצא תשמע אבל בלא"ה לא ידע שהוא חמץ וא"כ לא וסמך המפקיד על הנפקד שיבערנו כיון שאינו יודע שהוא חמץ ומסתמא ימכרנו המפקיד בכמ"ש וממילא לא היה חל עליו חובת ביעור כלל ואי לאו דסבר ר' כרשב"ג לא הי' אומר למכרו ודייק הגמ' שפיר:

בהגהה ונראה דהנפקד חייב לשלם וכו' ומיהו היכא שהחמץ בעין אומר לו הרי שלך לפניך ומקשה הח"י הא דנפקד חייב לבערו הוא הטעם משום השבת אבידה לבעלים ואם אינו רוצה להשיב אבידה לבעלים מ"ט נאמר שיהא חייב לשלם ונ"ל דלק"מ דהא דקאמר הגמי משום דהוי השבת אבידה לבעלי' היכא שמניחו עד אחר פסח ואומר לבעלים השל"פ דלא הוי מזיק בידים הוי השבת אבידה אם מוכרו לגוי שלא יבא חמצו לידי איסור הנאה משא"כ אם הוא צריך לבער לשורפה בידים אם לא מכרו לעכו"ם קודם זמן איסורו הוי חזיק בידים ושפיר חייב לשלם, ועל גופא דדינא נ"ל אף דהוי הטעם משום השבת אבידה מ"מ כיון דהשתא חייבו חז"ל לבערו משום השבת אבידה הוי שומר עליו ואם לא עשה כתקחז"ל חייב לשלם כדין שומר והראי' בח"מ סי' ע"ב סעי' ז' משכון שנפחת אם לא נערו כראוי חייב לשלם הפחת והא דמחויב המלוה לנערו הוי משום השבת אבידה כדאיתא בפרק ז' ואפ"ה אם לא נערו כראוי חייב לשלם וצ"ל כיון שתקנו חז"ל שחיוב לנערו משום השבת אבידה נתנו חכמינו ז"ל דין שומר עליו וה"ה גבי חמץ נמי וק"ל:

סעיף ג

אם קנה שום דבר בחמץ אחר שש שעות מותר מפני שאינו תופס דמיו עיון מג"א ס"ק ו' קשה הא דאיתא בגמ' דנדרי' קונם פירות אלו עלי מהו שיהיו בחילופיהם וקאמר תנינא המקדש באיסורי הנאה אינה מקודשת מכרן וקדש בדמיהם מקודשת ש"מ דחילופיהם מותרי' וקאמר הש"ס ה"מ דיעבד אבל לכתחל' לא ומפרשי' דיעבד היינו אם מכרם מותרים הדמים אבל זה ליכא למיפשט מיניה אם יהי' מותר לכתחלה להחליף וא"כ לפ"ז אם מכרה לאיסורי הנאה דמיהם מותרים אבל יש מפרשי' דיעבד היינו שאם עבר וקידש האשה מקודשת אבל שיהיו הדמי' מותרי' לכתחל' אימא לא דלמא אסורי' הם והרב המחבר ובי"ד סימן רי"ז וז"ל קונם פירות וכו' אסיר בחילופיהם א"כ ס"ל המחבר כפי' השני והנה הב"ח כתב אם קנה שוב דבר בחמץ חו' שעות ולמעלה מותר מפני שאינו תופס דמים קשה מ"ש מנדר דחילופיהם אסירים ונ"ל לתרץ דאיתא בחולין ד' ז' ע"ב חמץ של עוברי עבירה מותר לאחר הפסח מפני שהם מחליפים ע"ש וברש"י וי"א שאף לעצמם מותר וטעות הוא בידם דא"כ מצינו חמץ דיש לו דמים אבל תוס' ושאר מחברים סב"ל דאף לעצמם מותר ע"ש והנה יש להקשות כפי שטתם קושי' רש"י א"כ מצינו חמץ שיש לו דמים וצ"ל דיש לחלק בין מודר הנאה לשאר איסורי הנאה דבשלמא גבי מודר הנאה שפיר מקרי חילופיהם של פירות אלו כיון שאינם אסורים לכ"ע אלא לעצמו שפיר שייך בו דין מכירה על אותן פירות משא"כ גבי חמץ כשם שאסו' לו כך אסיר לכ"ע א"כ הוי דמים כמו גזל או מתנה בידו ולא מקרי כלל חילופי חמץ ובזה יסור סתירת דברי המחבר אהדדי:

תוכן העניינים

מטה יהונתן על שולחן ערוך אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה