אור ברסלב

מטה יהונתן על שולחן ערוך אורח חיים· רבי יהונתן אייבשיץ

סימן תמ

סימן תלט

אפילו אם אינו חייב באחריותו בדין שידע שהעכו"ם אנס וכו' וזהו לדעת הרמב"ם וכתב הרב המגיד דהוא מפרש דהא דאמר רבא לבני מחוזא בעירו חמירה דבני חילא כיון דאלו מגנבה וכו' והינו שלא מדין אלא באונס פי' מדנקט בלישנא חמירא דבני חילא אונסי' ואלם משמע יש להקשו' למה לא מביא ראי' לדעת רמב"ם מהא דאמרינן הפקעתו והלואתו מותר ואין כאן משו' גזל גוי' וא"כ אם חמצו של גוי באחריות ישראל למה יעבור בב"י וב"ימ והא אפי' אם יגנב אם אינו רוצה לשלם לו כלום פטור א"כ מאי מהני אחריות עלי'. אע"כ צ"ל אע"פ שמן הדין א"צ לשלם לו כלום כיון שהגוי כופו לשלם לו עומד ברשות ישראל לעבור עליו בב"י כמו שפסק הרמב' והיא ראי' יותר מוכרח' ממ"ש הרב המגיד. ותירץ אדמ"ו דהא עוד יש להקשות הא דכ' רחמנ' מיעט לדין שומרי' שאינו נוהג בגוי הא הלואתו והפקאתו מותר ואף אם יש לו דין שומרים וחייב לו ישראל בתורת שומר אין הגוי יכול לילך עמו לדין וצ"ל דיש לחלק בשלמא הלואתו ממון כיון דמלוה להוצאה ניתנה ובהתר בא לידו ע"מ שיוציאה מש"ה מותר אבל שאר דיני שמירה כיון דבאיסור בא לידו שלא ניתן להוצאה יש בו משום גזל ומחוייב לשלם דבר ת' משום הכי אצטריך לאשמועינן שאין דין שומרים לעכו"ם ולפ"ז ה"ה אם הפקיד גוי חמצו לישראל ברשות ישראל קאי לעבור עליו בב"י וב"ימ כיון שמד"ת חייב לשלם ואין ראיה כלל לדעת הרמב"ם וק"ל:

כתב מג"א ס"ק א' ואם ישראל הפקיד חמצו ביד עכו"ם אחר וכו' ר"ל כיון שהישראל מחלק שמירתו עיין ח"מ בדין שומר שמסר לשומר וא"ל דרגיל להפקיד אצל הגוי השני דאל"כ יכול לומר את מהימנת ליה וכו' ר"ל כיון שהגוי מסלק שמירתו מהחמץ ונותנו לגוי שני שוב אין הנכרי הראשון יכול להוציאו כלום בשאינו רגיל להפקיד אצלו מאי איכא למימר את מהימנת לי' וכו' וכמ"ש המג"א ובכ"מ שהוא הישראל חייב לבערו ואם עבר ולא ביערו אסור אחר פסח ואם בא גוי לאחר פסח אומר לו הרי שלך לפניך וכו' ואא"מו דשני דברים אלו אין להם שחר כלל דהא אמר שאחר הפסח אסור ואמ' אם בא נכרי אחר פסח אומר הרי ש"ל דהא טעמא דאסור אחר פסח משום קנסא ואם יכול לומר לגוי הרי ש"ל מאי קנסא קניס ליה:

סעיף ד

ישראל שהפקיד אצל ישראל וכו' עובר עליו אף המפקיד עיין בב"י שמביא דעות שונות לענין שיעבור התפקיד אבל הנפקד לכ"ע עובר יש להקשות מהא דאתמר בפסחי' דף י"ג ע"א מעשה באדם אחד שהפקיד דסקיא מליאה חמץ אצל יוחנן חקוקאה ונקבוה העכברים והיה החמץ מבצבץ ויוצא ובא לפני ר' שעה ראשונ' א"ל וכו' חמישית א"ל צא ומוכרה וכו' כמאן אזלא הא שמעתת' כרשב"ג דתנן המפקיד פירות אפילו הם אבודי' אל יגע בהם רשב"ג אומר מוכרן בב"ד מפני שהוא כמשיב אבידה ואי אמרינן שהנפקד עובר בב"י ובי"מ ק' דלמא לעולם אתי' כרבנן והא דאמרו רבנן אל יגע בהן היינו פירות היכא דליכא חשש איסור משא"כ חמץ דאם לא ימכור יעבור בבל"י וב"ימ אפילו רבנן מודי דמוכר' דב"ד ותירץ אדמ"ו דהא דאמרי' דהנפקד עובר היינו היכא שמודיעו שהוא חמץ וא"כ סומך המפקיד שהנפקד יבערו ואם לא ביער הנפקד עובר בב"י. אבל אם לא הודיע המפקיד לנפקד שהוא חמץ א"כ בוודאי המפקיד מוכר החמץ בכל מקום שהוא ולא חל עליו חיבת ביעור כלל וא"כ אף אם לא מכרו המפקיד אין הנפקד עובר דאין לך אונס גדול מזה וא"כ התם גבי יוחנן מקיקאה דקאמר שהעכברים נקבוה והיה חמץ מבצבץ ויוצא משמע שלא ידע מתחלה שהוא חמץ וא"כ בודאי שהמפקיד ימכור החמץ בכל מ"ש ולא חל עליו חובת ביעור כלל ואפ"ה אמר ר' שימכו' ע"כ ס"ל כרשב"ג ולא כרבנן וק"ל:.

תוכן העניינים

מטה יהונתן על שולחן ערוך אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה