מטה אפרים· רבי אפרים זלמן מרגליות
דיני קדיש
פרק א
ארבעה מדות באמירת קדיש יתום בן שבעה ובן למ"ד ויאר צייט ויום שפוסקים בו לומר קדיש שהם דוחים לשאר אבילים שהם בני י"ב חודש וקודמים להם ומי שהוא בן שבעה יש לו דין קדימה לכל אלו הנזכרים בין אם הוא מאסף מנין לתוך ביתו בשבעת ימי אבלו או כשהולך לבהכ"נ ביום שבת ואף אם חל יום שביעי שלו בשבת אין אומרים בה מקצת היום ככולו וחזר דינו להיות כבן למד אלא שי שלו דין בן זיין אפי' בקדישים של שבת במנחה (ע' בשו"ת כנס"י) ואפי' שיש שם אחד שמת אביו או אמו באמצע השבוע זה שכלין הז' שלו בשבת הוא שוה לו ויחלוקו בקדישים כדין שני בן ז':
קטן שהוא בן ז' שהולך כל ימי השבוע לבהכ"נ לומר קדיש ויש שם יא"צ ג"כ אזי יש ליאר צייט קדיש אחד וכן אם יש שם קטן בן ז' וגדול בן למד יש לבן למד קדיש אחד ואם יש קטן בן ז' ויאר צייט ובן למד אזי יש ליאר צייט קדיש אחד ובן למד אין לו כלום:
ומי שהוא בן ז' ובטלה אבילתו ברגל או שקבר מתו ברגל שאין חל עליו אבילות מ"מ לענין קדיש יש לו דין בן ז' ומ"מ אפ' יש שם יא"צ או בן למד יש להם קדיש אחד כדין בן ז' קטן שאינו דוחה יא"צ או בן למד מקדיש אחד:
אפי' אם הבן ז' קטן הוא אורח ויש בן ז' גדול תושב חולקים בשוה ואפי' אם הקטן הולך כל ז' לבה"כ והגדול אינו הולך כ"א בשבת שוים הם שלענין בן ז' אין חילוק בין קטן לגדול ובין אורח לתושב ובן ז' אורח דוחה את התושב אפי' בן ל' או יא"צ:
בן ז' גדול שיש לו מנין בביתו בימי החול ואומר קדיש וביום השבת הולך לבה"כ ויש שם יא"צ הבן ז' אומר כל הקדישים מלבד קדיש אחד יטילו גורל:
מי שמת אביו או אמו בשבת או י"ט וא"א לקוברו היום אין לומר קדיש עד לאחר קבורה ובן קטן שאין לו דין אנינות אף בחול מ"מ לא יאמר קדיש קודם קבורה ובמקום שנהגו לומר קדיש קודם קבורה אין למחות בידם:
אין קרוי בן ז' לענין קדיש אלא ז' ימים מיום הקבורה ואף אם המת לא נקבר באותו יום אלא למחרתו או אח"כ מונין לו זז' מיום הקבורה אבל כל שעברו עליו ז' ימים מים הקבורה אע"פ שלא נודע לאבל מיד רק בתוך שבעה או בתוך ל' שהוא שמועה קרובה ומחויב לנהוג דין אבילות שבעה מ"מ לענין קדיש אין לו דין בן ז' אלא אם הוא תוך ל' מיום הקבורה יש לו דין שלשים ואם כבר עברו שלשים מיום הקבורה אעי"פ שנוהג אבילות ז' לפי שנודע לו בתוך ל' מ"מ לענין קדיש מונין מים הקבורה:
מי שמת אביו או אמו ואינו יכול לאסוף מנין לתוך ביתו להתפלל ולומר קדיש אין לו לצאת מביתו כל ז' בכדי ללכת לבה"כ להתפלל ולומר קדיש:
פרק ב
בן שלשים הוא קודש לאבל בן יב"ח ודוחה אותו מכל הקדישים אך בקדיש ופריסת שמע שניהם שוים ויחלוקו בגורל והכל לפי המנהג:
בן שלשים ויש שם ג"כ יא"צ יש ליא"צ קדיש א' ולכן כשיש שם שלשה קדישים יאמר גורל בערבית מי יאמר היום ומי יאמר למחר אלא היא"צ יאמר היום והבן למד למחר. ואם היא"צ לא בא לבהכ"נ בערבית יאמר קדיש ראשון בשחרית:
כשיש דחק בקדישים שיש כמה יא"צ ואם יאמר הבן למד קדיש היום יצטרך לדחות היא"צ מוטב שידחה הבן למד ולא יאמר קדיש היום ויחלוקו היא"צ ביניהם את הקדישים שלענין שיאמר היא"צ עכ"פ קדיש אחד הוא קודם לבן למד שאם לא יאמר היום יעבור זמן היא"צ:
בן למד ויש שם מי שפוסק באותו יום מלומר קדיש הבן למד קודם וזהו שפוסק אין לו רק קדיש אחד שאע"פ שהמנהג שנותנין לו כל הקדישים זה לא נאמר רק נגד אבילי י"ב חודש אבל נגד בן למד ויא"צ לא. ועיין לקמן שער ג':
כבר נתבאר שבן למד אין מונין מיום המיתה אלא מיום הקבורה וכן אין מונין לו מיום שנודע שמת שאם נודע לו כמה ימים אחר הקבורה ואפי' סמוך ליום למד שהוא צריך למנות ז' ושלשים מיום שנודע לו מ"מ כיון שעבר למד יום מיום הקבורה אין לו דין בן למד לענין קדיש אלא שוה לשאר אבלים שבתוך י"ב חודש:
כל יום שלשים יש לו דין בן שלשים ואין אומרים בזה מקצת היום ככולו וכמו שנתבאר בשער א' לענין בן ז' וה"ה כאן ואפי' אם חל יום למד בשבת יאמר קדישים המגיעין לבן למד אף במנחה:
מי שהוא בן למד מחמת שמת אביו וגם הוא תוך י"ב חודש מחמת אמו או להיפך במקום שנהגו שבן למד אין לו כל הקדישים רק קצת קדישים ידועים והשאר שייך לאבילים שהם בני תוך י"ב חודש אז נוטל הקדישים השייכים לבן למד ובשאר הקדישים הוא שוה לאבילים:
פרק ג
יא"צ הוא קודם לאמירת קדיש של יום זה בערבית שחרית ומנחה לאבלים בני יב"ח ואם יש תיקון איזה קדישים שייכים להיא"צ יעשו כתיקונם ואצלינו עשינו תיקון שקדיש דרבנן של קטורת שאחר התפלה וקדיש עלינו שייך להיא"צ ושאר קדישים שייכים לאבילים ואם כבר אמר היא"צ קדיש דרבנן אחר איזהו מקומן שוב אין שייך לו רק קדיש אחד משני הקדישים איזה מהם שירצה או קדיש של קטורת או קדיש של עלינו ואם יש שני יא"צ אזי שני הקדישים דרבנן מחלקים ביניהם ועל קדיש שאחר עלינו מפילים גורל ואם יש נשים שבאו לבה"כ אחר ברכו וצריך לפרוס שמע גם זה שייך להיא"צ וכן אם הוא יום קריאת התורה אזי אם הוא עולה לתורה בשלישי בחול או לאחרון בשבת שייך לו הקדיש שאחר קריאת התורה:
מי שיש לו יא"צ ונעשה אונן בו ביום ואין המת מוטל עליו לקוברו או שיש מתעסקים אחרים רשאי לילך לבה"כ לומר קדיש של יאר צייט ואפי' אם הוא היא"צ ראשונה ומכ"ש אם אירע כן בשבת או בי"ט ראשון שיש לומר קדיש מחמת המת שהוא אונן עליו כמו שכ' בשער א' מכל מקום כישי לו היום יאר צייט גם כן יש לומר קדיש אף קודם קבורת המת:
אם חל יא"צ שלו בתוך ז' ימי אבלו ואינו יכול לאסוף מנין בביתו אינו רשאי ללכת לבה"כ להתפלל ולומר קדיש וכן ההולך בדרך ביום היא"צ ואינו יכול להגיע לישוב שיש בו עשרה שיאמר שם קדיש א"צ לבזבז בהוצאה ע"ז רק מחויב לעשות כפי יכלתו וכן אם אין השיירא רוצין להמתין עליו מחויב לפייסם ולהתחנן שימתינו עליו שיאמר קדיש והעושה כן הר"ז מכבד אביו ואמו אבל מ"מ לכתחלה אין לו לצאת לדרך ביום יא"צ או ביום שלפניו כשיודע שיתבטל עי"ז מאמירת קדיש אם לא שהשעה דוחקתו והוא קרוב להפסד אם יתרשל מללכת עתה:
אם הי' הולך בדרך ביום היא"צ ובא לעיר בעת התפלה של ערבית אז יאמר קדיש אחר תפלת ערבית וכן בשאר אונס שלא היה יכול לומר ביום יאמר אחר תפלת ערבית:
קביעת היא"צ אחר אביו או אמו לענין תענית או קדיש ביום המיתה אעפ"י שלא נקבר ביום ההוא אלא ביום שלאחריו והוא לא הי' ביום המיתה שם אלא ביום הקבורה אעפ"כ קובעין היא"צ ביום המיתה ואין חילוק בין שנה ראשונה בין שאר שנים אם לא שאירע שנתרחק יום הקבורה מיום המיתה ג' או ד' ימים או יותר יש לעשות היא"צ שנה ראשונה ביום הקבורה כדי שיעשה היאר צייט בתשלום י"ב חודש של אבילות שמונין מיום הקבורה ומשנה ראשונה ואילך יעשה היא"צ ביום המיתה:
אם מת בשנה מעוברת באדר ראשון אז כשיגיע שנה מעוברת יעשה יא"צ נמי באדר ראשון בלבד וכן אם מת באדר שני גם כן א"צ לעשות היא"צ באדר א' ומי שמת בשנה פשוטה יש לעשות היא"צ באדר ראשון ויש מחמירין לעשות היאר צייט באדר א' ובאדר שני ומי שנהג כהמחמירין להתענות בשניהם יעשה כן תמיד ולענין אמירת קדיש יש לנהוג לומר קדיש בשניהם אך אם יש שם אבלים אחרים יכולים לדחותו וא"צ ליתן לו קדיש אלא פעם אחת או בראשון או בשני עכ"פ ואם אמר קדיש בראשון אז אבלים יכולים לדחותו משני אף אם לא הי' אז אבלים בעת שהגיע היא"צ של אדר הראשון:
לפי קביעת השנים כל החדשים אחד מלא ואחד חסר המלא הוא נחשב ל' יום והחסר הוא כ"ט יום ולכן אם החודש מלא אז החודש הבא אחריו שני ימים ר"ח דהיינו שיום א' שייך לחודש שלפניו ומיום שני של ר"ח מתחילין למנות ימות החודש ואם החודש חסר אז נשלמו ימיו בכ"ט ימים ולכן החודש הבא אחריו ר"ח שלו יום אחד בלבד ויצא מן הכלל הזה שני חדשים חשוון וכסליו שלפעמים שניהם מלאי' ואז יהיה כסליו שני ימים ר"ח וכן טבת ב' ימים ר"ח וזה נקרא שנה שלימה ולפעמים שניהם חסרים ואז כסליו וטבת רק יום אחד ר"ח וזה נקרא שנה חסירה ולפעמים אחד מלא ואחד חסר וזה נקרא חסדרן ואם מת אביו ביום ראשון דר"ח כסליו שנחשב יום ל' לחשון אז אם השנה ראשונה שאחריו חשון חסר ואינו רק כ"ט יום אז נקבע היא"צ שלו בכ"ט שאף שהמיתה הי' ביום א' דר"ח שאחריו בכסליו מ"מ נחשב לסוף חודש חשון וכיון שעתה הוא כ"ט סוף חשון יש לקבוע בו היא"צ ואף בשנים הבאות שאירע לפעמים חשון מלא ור"ח כסליו ב' ימים אעפ"כ יעשה היא"צ בך"ט חשון כאשר קבע בשנה ראשונה ואף אם יש שם אבלים אחרי' או יא"צ של מי שמת בך"ט חשון אעפ"כ אין יכולים לדחותו ומ"מ אע"פ שקביעות שלו הוא בך"ט חשון אם למחרתו ביום א' דר"ח כסליו אין שם אבלים יש לו להחמיר אל עצמו לומר קדיש ולהתפלל גם היום אבל אם יש שם אבלים יכולים לדחותו מן קדיש ותפלה ביום א' דר"ח וכל זה אם השנה ראשונה חשון חסר אבל אם השנה ראשונה ג"כ חשון מלא אז יש לקבוע היא"צ בשנה ראשונה ביום א' דר"ח ולכן אף בשנים הבאות שלפעמים חשון חסר ואין ר"ח כסליו רק יום א' יש לקבוע ביום ר"ח שהיא"צ הוא כמו נדר וחל הנדר על יום ר"ח ובשנים שחשון מלא יש לו לעשות היא"צ ביום א' דר"ח כדרך שקבע שנה ראשונה ואם מת בשנה שלא הי' כסליו רק יום אחד ר"ח ומת בר"ח ובשנה שאחריו כסליו שני ימים ר"ח יש לו לעשות היא"צ ביום ב' בלבד שעיקר ר"ח הוא וכן הדין בר"ח טבת שלפעמי' יום אחד ופעמים ב' ימים ואין הולכין אחר מנין ימי החנוכה ולכן אם מת ביום ו' דחנוכה יום א' דר"ח טבת אעפ"כ קביעת היא"צ בשנה שאחרי' שר"ח טבת רק יום א' מ"מ צריך לקבוע הי"צ למנין ימי החודש שהוא סוף כסלו כמו שנתבאר אע"פ שאינו רק יום ה' למנין ימי החנוכה וכן אם מת ביום ב' דר"ח שהו ז' דחנוכה בשנה שאחרי' ר"ח טבת רק יום א' לבד אז היא"צ בר"ח אע"פ שהוא עתה ו' דחנוכה וכן אם מת ביום ח' של חנוכה שהוא ב' טבת של שנה זו היא"צ בשנה שאחרי' ג"כ ב' טבת אע"פ שאז היה ז' של חנוכה וכל להיפוך אם בשנת המיתה ר"ח טבת רק יום א' ובשנה שאחרי' ב' ימים על הדרך הזה:
כבר נתבאר לעיל מי שמת בשנה פשוטה והשנה שאחרי' מעוברת שיש לעשות היאר צייט באדר ראשון ויש מחמירין לעשות בשניהם ואם מת ביום א' דר"ח אדר שני יש לקבוע היא"צ א' דר"ח בין בראשון בין בשני ואם מת בשנה מעוברת ביום א' דר"ח אדר שני יש לקבוע היא"צ בשנה פשוטה שאחרי' ג"כ ביום א' דר"ח אדר ולא בכ"ט בו שלעולם אדר עומד תחת אדר שני:
מי שמת אביו בשנה מעוברת בחודש הראשון ורוצה לעשות יא"צ בחודש שבט ובאדר אין מוחין בידו ומ"מ האבילים יכולים לדחותו שלא ליתן לו קדיש רק פ"א איזה שירצה ואם בשבט לא הי' אבלים אחרים שם ואמר הוא קדיש ועתה באדר יש שם אבלים אחרים אין יכולים לדחותו מחמת שאמר קדיש בשבט:
מי שמת וא"י באיזה יום מת יברור לו יום א' בשנה אך אל ישיג גבול לומר קדיש במקום שיש שם אבלי' אחרים (ועי' במג"א סי' תקס"ח סק"כ):
אם יש אבל בתוך ז' או בתוך לד אם היא"צ נדחה לגמרי או במקצתה נתבאר בשערים הקודמים ואם יש שם שני יא"צ אחר יש לו על אביו ואם ביום אחד וא' אין לו יא"צ רק על אביו לבד אעפ"כ אין לזה דין קדימה ע"ז:
נוהגים שיום שפוסק מלומר קדיש אחר אביו או אמו דהיינו סוף י"א חודש נותנים לו כל הקדישים של אותו יום דהיינו ערבית ושחרית ומנחה אך אינו דוחה רק לאבלים שהם תוך יב"ח אבל אינו דוחה שום קדיש של יא"צ או בן למד ואם נהגו שם ליתן קדיש אחד לאבלים עפ"י גורל או בלא גורל אף במקום שיש בן למד או יא"צ אזי זוכה בקדיש ההוא זה שפוסק לומר קדיש באותו יום (וע' בכנס"י כדין קדיש סכ"ט):
יום הפסקה בכלות י"א חודש הוא יום אחד שקודם יום היא"צ בחודש שאחריו כגון אם היא"צ בז' אדר אזי הפסקה בו' שבט שלפניו ואם השנה מעוברת מ"מ פוסקים בסוף י"א חודש והיא"צ הוא שני חדשים אחר זה כגון שמת בתשרי והשנה מעוברת מפסיק בחודש אב ביום שכלים י"א חודש והיא"צ הוא בתשרי וכן אם מת בניסן והשנה שאחרי' מעוברת מפסיק בדר ראשון וכן כל כיוצא בזה:
יש נוהגין כשמגיע יא"צ של זקינו מצד אב או מצד אם והבנים שלהם אינם בעולם לעשות היא"צ אזי עושין נר יא"צ ומתפללין ואומרים קדיש אם אין שם אבלים אבל אם יש שם אבילים אין להם שום זכות בתפלה וקדיש כלל:
פרק ד
מי שמת אביו או אמו הבנים אומרים קדיש י"א חודש מיום המיתה ואף שנתעכב הקבורה איזה ימים מ"מ חושבים הי"א חודש מיום המיתה ואם רוצה לומר י"א חודש מיום הקבורה רשאי ואין שאר אבלים יכולים לדחותו ומי שרוצה לעשות היאר צייט בשנה ראשונה ביום הקבורה כשהוא רחוקה מיום המיתה יש לו למנות גם הי"א חודש מיום הקבורה:
נוהגים לומר קדיש כל הי"א חודש בין בחול בין בשבתות וי"ט אעפ"י שאינם ימי הדין וכן נוהגים להפטיר ולהתפלל ערבית במוצאי שבתות שהוא הזמן שחוזרין הנשמות לגיהנם וכשהבן מתפלל ומקדש ברבים פודה את אביו ואמו מן הגיהנם ורשאי להפטיר ולהתפלל אף לאחר י"א חודש אבל קדיש יתום אין לומר אחר י"א חודש אפילו יום אחד ולכן צריך להפסיק יום אחד קודם שחל היאר צייט בחודש שאחריו כמן שנתבאר בשער שלפני זה:
אע"פ שאם אין יתום בבה"כ אז אחר שאין לו אב ואם אומר קדיש אחר פסוקים של עלינו מ"מ כשיש אבל אין רשות לאחר לאמרו לפי שיש יתומים קטנים או אפי' גדולים שאינם יכולים להיות שלוחי צבור לומר קדיש וברכו לתועלת אביו ואמו כידוע ממעשה דר"ע התועלת הגדול שיש למתים בה ולכך תיקנו להניח קדיש זה ליתומים הן קטנים הן גדולים ומפני שתיקנוהו ליתומים אין נוהגים לאומרו כלל מי שיש לו אב ואם שמא יקפידו משום אל יפתח אדם פה לשטן ויאמרו אתה מקוה למיתתנו לפיכך אם אין אביו ואמו מקפידין בכך יכול אומרו אפי' מי שיש לו אב ואם אם אין שם אבילים ומ"מ אין לעשות כן אם יש שם אחר שאין לו אב ואם:
מי שספק לו אם מת אביו ואמו אם אין יתום אבל שם יש לו לומר קדיש אבל אם יש שם אבל תוך י"ב חודש דוחה אותו שאין ספק מוציא מידי ודאי וכן אם יש ספק שמא כבר עברו יב"ח (ע' לבוש סי' קל"ב):
אם מתה אמו חייב לומר קדיש אעפ"י שאביו חי ואין אביו יכול למחות בידו ואם ספק אם מתה אמו והבן רוצה לומר קדיש והאב מוחה בידו חייב לעשות רצון אביו ולדחות הספק מפני ודאי קפידתו של אביו:
מי שמת ואין לו בן אך יש לו בן הבן או בן הבת יש לו לומר קדיש על אביו זקנו אם אין שם אבל אחר ואם יש שם אבל אחר אזי יאמר האבל שני קדישים וזה שאומר אחר זקינו או זקינתו יאמר קדיש אחד דהיינו מחצה ממה שזוכה האבל בקדישים ואם רוצה לומר קדיש אחר זקינו אבי אמו או זקינתו והאב בחיים והוא מוחה בידו ואמו בחיים והיא מוחה בידו אינו רשאי לעבור על רצונה אך יש לו לפייסה שתתרצה כי ראוי לה משום כבוד אביו ואמה ואם מת אביו או אמו בחיי' ושוב מת אבי אביו או אבי אמו ורוצה לומר קדיש ואמו מוחה א"צ לשמוע לה בזה אבל אם מת אבי אמו או אם אמו ורוצה לומר קדיש ואמו מתרצית או שמתה ואביו חי ומוחה בידו צריך לשמוע לו ואפילו אם נתגדל בבית אבי אמו ולמד עמו תורה. כיון שאביו חי ומקפיד עליו ומוחה בידו מחויב לשמוע לו:
מי שמת בלא בנים והאב רוצה לומר קדיש על בנו במקום שיש אבל אחר אב ואם הם דוחין אותו אך בדרך פשרה יש ליתן לאבל שני חלקים מקדישים הנתוספים ולזה חלק אחד מלבד קדיש יתום הקבוע אחר עלינו הוא שייך לאבל לבד וה"ה האב על הבת אבל שאר קרובים כגון אח ואחות אין להם במקום אבלים כלום אך אם אין שם אבלים גמורים רק אב על בן או בת יש לפשר ג"כ ב' חלקים להאב וחלק אחד להאח:
מי שאין לו בנים רק בת וצוה לפני פטירתו שילמדו עשרה בביתו בשכרם ואחר הלימוד תאמר הבת קדיש אין לשמוע לו ויש למחות שלא לעשות כן ומכ"ש שאין להניח שתאמר קדיש של תפלה ואפילו אם היא פנוי' אסורה ומכ"ש א"א חלילה להשמיע קולה לרבים באמירת קדיש בין בבהכ"נ בין במנין אלא אם תרצה לזכות את אביה תהי' זהירה בכל עתות התפלה בין בבה"כ בין במנין להטות אזנה באמירת קדישים לענות אמן בכוונה רצוי' ויודע מחשבות יחשוב לה כאלו אמרה וקיימה מצות אביו:
מי שמת ויש לו בן וצריך לנסוע למרחקים שלא יוכל לומר קדיש בעונתו ושוכר איש אחד במקומו שיאמר קדיש אחר אביו או אמו אין שאר האבילים יכולים לדחותו כיון שאומר בשליחות הבן ומ"מ נראה שיש לעשות ג"כ פשר שלא יאמר רק חלק שלישי:
איש זקן יותר משמונים שנה שנסע לארץ ישראל ובשעת נסיעתו צוה לבנו שתיכף אחר נסיעתו יתחיל לומר קדיש ושאר האבילים אין רוצים להניחו הדין עמהם ואין לו זכות בשום קדיש במקום שיש שם אבלים:
ראובן שהי' בעיר אחת וכשנסע משם הי' שמעון גוסס וכשבא לביתו הודיע לבן שמעון שזה עשרה ימים שראה אביו גוסס אם אין שם אבלים אחרים יש לו לומר קדיש אבל אם יש שם שאבלים אחרים יכולים לדחותו ואפי' אם הי' שמעון איש זקן יותר מבן שמונים והי' גוסס אעפ"כ אין מחזיקין אותו בודאי מת לדחות שאר אבלים:
בלע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים
סוף הספר